פריחה מאוחרת: על האלבום החדש של צ'ארלס בראדלי – "Changes"

13064027_10154084733784029_709089101_o

בעולם של היום, כאשר תכניות ריאלטי צצות כמו פטריות אחרי הגשם ויחד איתן גם מבול של יוצרים-מבצעים, כזה שנבחר וסונן על ידי צוות שופטים בעלי טעם מוזיקלי ספציפי מאוד על גבול המפוקפק, המודל של כוכב קיבל טוויסט רציני מאז ימים עברו.
מודל כזה של כוכבנות עושה חטא לספקטרום שלם של אמנים, כאלו שלא נופלים לשבלונה המוכתבת על ידי מי שיושבים מאחורי כסא השופט, אמנים שכדי להגיע לפרונט צריכים להשקיע הרבה עבודה קשה וסיזיפית שיכולה לקחת שנים, אם בגלל הגיל, אם בגלל המראה או סתם בגלל קושי לשחות דרך קשיי הביזנס.

הסיפור של צ'ארלס בראדלי הוא האלטרנטיבה לתרבות האינסטנט הזו, זמר שבגיל 62, אחרי שנים של הופעה כ-Black Velvet, שם הבמה שלו ככפיל של ג'יימס בראון, הוציא את אלבום הבכורה שלו בלייבל Daptone Records שהביא לנו גם את שרון ג'ונס וה-Dap Kings.
סיפור הוצאת אלבום הבכורה של בראדלי – "No Time For Dreaming" יחד עם הלהקה מתועד בסרט התיעודי "Charles Bradley: Soul Of America" וחושף את סיפור החיים הלא פשוט של בראדלי שחי תקופה כהומלס, חווה אובדן לא פעם והתמודד עם עוני מהסוג שיכול לשבור, אך גם לחזק.

אחד הדברים הכי בולטים בבראדלי לאורך כל הסרט היא העובדה שלא משנה מה עובר עליו, הוא נשאר מלא תקווה, למרות שהוא לא מוכר מיליוני תקליטים – הוא מגיע לכל הופעה כ"קטיפה שחורה" בלבוש מושקע ונותן הכל על הבמה. למרות שהוא שר כבר כמעט 50 שנה, הוא לא מפחד לדפוק על הדלת של גבריאל רות'
מ-Daptone Records כאחרון הצעירים ולמכור את מה שיש לו להציע, קול ענק וכנות כזו ששמה אותו עמוק בלב של המאזין.

לפני כשבועיים יצא "Changes", האלבום השלישי של בראדלי והלהקה שמלווה אותו ברוב האלבום – ה-Menahan Street Band, כמו שהכותרת מרמזת גם המוזיקה וכנראה שגם צ'ארלס, עשו כמה שינויים מאז האלבום האחרון.
בצעד לא שגרתי, האלבום נקרא על שם אחד השירים באלבום שהוא בעצם קאבר לבלאק סאבאת'. בקליפ של השיר אפשר לראות רק את הראש של בראדלי כאשר לאורך כל 6 הדקות הוא לא שר כלל, ומזגזג בין הנפת ידיים לשמיים לבין מבטים מלאי כאב למצלמה בכנות קורעת לב, מהסוג שתרתום גם את מי שלא מכיר את סיפור החיים של בראדלי למועדון המעריצים שלו.

Aint It A Sin שגם יצא כסינגל, מכניס קצת אווירה Fאנקית לאלבום, ולמרות שהקול המחוספס והדומיננטי של בראדלי לא בשיאו פה לעומת שאר האלבום, חטיבת כלי הנשיפה וריף הגיטרה הממכר מכניסים בו גרוב כיפי, ובכלל הדינמיקה בין בראדלי לנגני הליווי פה הרבה יותר מהודקת לעומת אלבומים קודמים.
ב-Change for the world, שהוא בעיניי הטוב בשירי האלבום, הקול של בראדלי מקבל כמות ריברב לא אופיינית לשאר הרצועות ונשמע מעולה גם כאשר הוא יותר רגוע יחד עם חטיבת כלי הנשיפה שמנהלת איתו דואט מעולה ויוצרת בעיניי את אחד השירים הטובים באלבום.

השירים של בראדלי נוגעים לא מעט באהבה ובעיקר בקשיים הכרוכים בה, אבל בראדלי מדבר פה על לא מעט אהבות שלו ולא בטוח שהוא מתכוון לאהבה בין גבר לאישה.
יש באלבום אהבה לאמו שנפטרה לפני שנתיים, אהבה לאמריקה ואהבה לבית, אבל האהבה האמיתית שאופפת את האלבום הזה היא של בראדלי לקהל שלו, הודיה אין סופית לקהל על הבמה שניתנת לו.

בראדלי מגיע באלבום הנוכחי לשיא חדש ומגבש לעצמו זהות וקול הרבה יותר דומיננטיים מאלבומים קודמים שלו עם הלהקה, והוא מלא נשמה וביטחון מהסוג שגרמו לי להאמין לכל מילה בשירים ולהתאהב באמן הענק הזה. אחרי הסרט והאלבום אני מבטיח לכם שגם אתם תתאהבו.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0