אלוהים, רק שלא ישנו לנו אותו: על אלבום המחווה לבליינד ווילי ג'ונסון

טום ווייטס, לוסינדה וויליאמס, שינייד אוקונ'ר, ריקי לי ג'ונס, רשימת מבצעים מגן עדן לאלבום המחווה לבליינד ווילי ג'ונסון – God Don’t Never Change. "מה יכול להשתבש?" אתם שואלים. "זה בטוח ישתבש", קבעתי בבטחון. לא מתעסקים עם בליינד ווילי ג'ונסון. קאבר פה קאבר שם, עוד אפשר איכשהו לסבול, אבל אלבום שלם? הייתי משוכנעת שאעצור באמצע השיר הראשון. מזל שהמפיק כנראה חשד שיהיו קרציות בלוז כמוני, ועל כן האלבום נפתח עם טום ווייטס מבצע את The Soul of a Man באופן ש"מושלם" כנראה תהיה המילה הטובה ביותר להגדירו. אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. לפני שנזרוק מילה על טום ווייטס, חובה עלינו להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס את בליינד ווילי ג'ונסון, שלשמו נתכנסנו.

בליינד ווילי ג'ונסון נולד בתחילת המאה העשרים בטקסס. מישהו כנראה שכח לספר לו שבלוז ודת לא תמיד הולכים ביחד, והבלוז הכפרי של בליינד ווילי היה למעשה גוספל-בלוז: הטקסטים עוסקים בנושאים החביבים על אנשי דת נוצריים, אבל המוזיקה – המוזיקה היא לגמרי בלוז. גיטריסט סלייד אדיר עם טכניקת נגינה שגם היום הרבה חורקים עליה שיניים – הוא ניגן בעיקר בכיוון D פתוח, כאשר האגודל עושה ליין בס ויתר האצבעות, תוך שימוש בסלייד, את המלודיה שנסובה בעיקר סביב הצלילים הגבוהים יותר בגיטרה. הוא גם היה זמר-מטיף עם קול מלוכלך וכביר שנועד להשמע למרחקים.

כך שלמעשה, כשניגשים "לקאבר" את בליינד ווילי ג'ונסון, צריך להצליח להעביר עולם ומלואו: שירה כוחנית לצד נגינה כפרית עדינה יותר, מסרים דתיים אבל עם לכלוך בהגשה. קאבר טוב הוא שיר שמיד מתחשק לשמוע שוב. אחד שמצליח לשמור על חיבור למקור, ובמקביל מביא feel חדש למוזיקה. קאבר בינוני עושה חשק לשמוע את המקור. קאבר רע גורם ללחוץ בבהלה על המיוט. ועכשיו השאלה – מה יהיה המינון של כל אחד מאלו באלבום המחווה לבליינד ווילי?

ההתחלה, כאמור, מבטיחה עד מאוד. הביצוע של טום ווייטס ל-The Soul of a Man עונה בדיוק על ההגדרה של קאבר טוב. הגיטרה מסומפלת מתוך הקלטה מה- Lomax collection, כך שעל חיבור למקור אין שאלה. השירה המלוכלכת של ווייטס יושבת על השיר כמו כפפה ליד, ולקינוח התופים מוסיפים בדיוק את מידת הגרוב הדרושה.

לשיר השני – Nobody’s Fault but Mine היו לי ציפיות מאוד גבוהות. מבצעת אותו לוסינדה וויליאמס שללא ספק מכילה את מינון הלכלוך המדויק הדרוש כדי לקאבר את בליינד ווילי. תפקיד הגיטרה שלו מבוצע פה על ידי שתי גיטרות (קצת קשה אז שתי גיטרות?), ובדקה הראשונה לשיר נראה שהציפיות עומדות להתממש. אבל אחרי דקה נכנסים בס ותופים שלטעמי קצת כבדים מדי על השיר. קשה שלא להצטער על כך שהגיטריסטים שליוו את וויליאמס באלבום האחרון שלה – ביל פריזל וגרג ליס, לא חברו אליה גם פה, לעיבוד שאולי היה מצליח להביא טוויסט מעניין יותר לשיר. ביצוע כיפי בסך הכל, אבל כזה שמבחינת וויליאמס לא יוצא מהקומפורט-זון של הקאנטרי-רוק.

השיר הבא – Keep Your Lamb Trimmed and Burning מבוצע על ידי צמד שלא הכרתי – Derek Trucks & Susan Tedeschi, והוא זימן הפתעה נעימה. הרבה כבוד למקור ומעט שינויים בעיבוד – ריף הגיטרה הוא אותו ריף גיטרה, השירה מחולקת כשאלה ותשובה כמיטב המסורת הגוספלית, וגרוב טוב מבוסס מחיאות כפיים שלא משתלט על השיר.

שלישיית השירים הבאה היא בעיני הפחות טובה באלבום, אבל גם בה יש נקודות יפות. הביצוע של ה"קאובוי ג'אנקיז" הקנדים ל- Jesus is coming soon קצת אגרסיבי מדי לטעמי, ומאבד את הניואנסים של הבלוז הכפרי לטובת חריקות ודיסטורשן. Mother’s Children have a hard time של בליינד בויז אוף אלבמה, מבליט את הצד הגוספלי של בליינד ווילי ג'ונסון, עם שירה של סולן כשברקע מקהלה, והרכב נגנים מלא של גיטרה-תופים-בס-פסנתר. זה הפסנתר הדומיננטי היחיד באלבום והוא מוסיף חן אחר לשיר ומעדן אותו. הביצוע של שינייד אוקונ'ר ל Troubles soon be over מגניב ועשוי היטב – שירה חזקה ועם נוכחות, תופים טובים, וגם היא פונה יותר לאזורי הגוספל על חשבון הבלוז. השיר תחת ידיה נשמע כמו ביצועים מודרניים שגרתיים יותר לשירי כנסייה, ולכן משהו בתחושה המרירה-מתוקה, והנוגעת ללב, של הבלוז הגוספלי של בליינד ווילי הולך לאיבוד.

השיר השביעי שמבצע לות'ר דיקנסון (North Mississippi All-Stars) לא מאכזב. זה שיר עדין יחסית של בליינד ווילי ג'ונסון, ודיקנסון מבצע אותו באופן מאופק, עם גיטרת סלייד ששומרת על הריף המקורי ושירה יציבה. הוא מלווה בהרכב Fife&Drum שממסגר את השיר בגרוב מוצלח, אבל בהיותו הרכב מסורתי מצליח להשאר אולד-סקול בסאונד שלו. השיר השמיני שהוא גם שיר הנושא – God Don’t Ever Change, שוב של לוסינדה וויליאמס, נשאר באותו תחום כמו השיר הקודם שביצעה. הדקה הראשונה (ובמקרה הזה גם הדקה האחרונה), נפלאות כי הן מכילות רק שירה וגיטרות, וכשהבס והתופים מצטרפים העיבוד נעשה כבד מדי.

בשיר התשיעי – John the Revelator טום ווייטס שוב נקרא לדגל, ומפציץ בביצוע שאין לי איך לתאר אותו זולת "פי 1,000 יותר טום ווייטס": הוא מנגן על סיגר בוקס בנג'ו (כן, מסתבר שגם בנג'ו מכינים מזה), ונוהם לצלילי בייס-דראם. העיבוד שלו דווקא מתבסס על העיבוד של סאן האוס ולא של בליינד ווילי ג'ונסון, ובאופן כללי נשמע יותר שמקורו בשטן מאשר בכנסייה. מעניין האם בליינד ווילי מתהפך בקברו או שמא הוא כבר פיתח חוש הומור בזמן הזה. ומהשטן של טום ווייטס היישר אל הגוספל הזך של מריה מק'קי עם Let your light shine on me, ללא ספק בחירה נבונה של סידור השירים לאלו שווייטס היה קצת יותר מדי בשבילם. מאידך, בשביל חובבי הנהמות, יתכן והמעבר מהמרתף של ווייטס לאור היום החורך של מק'קי הוא מעבר חד מדי.

כל תכליתה של רוממות הרוח בשיר של מק'קי נועדה היישר כדי להניח אותנו בחיקה של יצירת המופת האלמותית של בליינד ווילי ג'ונסון, שנבחרה כמובן כדי לסיים את האלבום – Dark was the Night, Cold was the Ground. השיר במקור (מהמאה ה-19 ככל הנראה) הוא קינה נוצרית של חג הפסחא. אבל האינטרפרטציה של בליינד ווילי ג'ונסון היא חד פעמית ביופיה ובאנושיות המזוקקת שבה. תחת ידיו השיר הפך למעשה לקטע אינסטרומנטלי נטול מילים, שלוש דקות ועשרים שניות של קינה מעמקי נשמתו, שיוצאת על הסלייד גיטר, בהמהום ובאנחות.
מדוע ריקי לי ג'ונס בחרה לבצע דווקא את השיר עם המילים, ולא פרשנות משלה לקטע של בליינד ווילי? אני נוטה להאמין שבצניעות שאינה מובנת מאליה, היא הבינה שקאברים לא יוכלו לו, לשיר הזה. כל ניסיון לפרשנות אינסטרומנטלית אחרת הייתה כנראה גורמת לנו להתכווץ מכאב על חילול הקודש, והבחירה בשיר עם המילים הייתה הבחירה הטובה ביותר שיכלה לעשות. היא מתחילה ישר בשירה הדאובה שלה על רקע גיטרה אקוסטית, שאינה מנסה דווקא לשחזר את זו של בליינד ווילי. לאחר שתי דקות כאלו נוספים עוד קולות, כלי נשיפה עדינים וטמבורין, והקינה מגיעה לשיא עדין ויפה, ולנחמה קולקטיבית מסוימת שהשירה והנגינה בצוותא מצליחים להמחיש.

בשנת 1977, הקטע המדובר של בליינד ווילי ג'ונסון נבחר להיות משוגר לחלל, לצד עוד 27 קטעי מוזיקה שתכליתם הייתה להציג את מגוון החיים בכדור הארץ. Dark was the Night, Cold was the Ground, נבחר כמייצג של רגש הבדידות. אם טרם יצא לכם לשמוע אותו, ועל אף שמטרתנו כאן הייתה לסקור את אלבום המחווה, אני ממליצה לכם בחום לסיים איתו.

http://www.youtube.com/watch?v=DB7C7BgxEWw