לחגוג את החיים: עומר אסייס על האלבום החדש של מייביס סטייפלס

מייביס סטייפלס שייכת לזן האמנים שאי אפשר לבחון את הקריירה המוזיקלית שלהם מבלי להסתכל על ההקשר ההיסטורי. סטייפלס הספיקה בשבעים ושש שנותיה להוות יחד עם הסטייפלס סינגרס את הפסקול לאסיפות של מרטין לותר קינג, לסרב להצעת נישואין מבוב דילן (!), לגדול באותה שכונה עם ארית'ה פרנקלין וסם קוק וללוות את המאבק של השחורים בארצות הברית בכמה מהרגעים הקריטיים שלו בעת המודרנית.

האלבום הנוכחי מגיע אחרי שנה מוצלחת מאוד לסטייפלס, בה היא לא רק מוציאה EP מעולה וזוכה בגראמי, אלא גם ממשיכה לקבל את ההכרה שהיא ראויה לה כאמנית סולו עם סרט תיעודי בשם Mavis! שעלה לאקרנים לפני כחודש וקיבל ביקורות מעולות. כל זה אחרי שנים רבות בהן קריירת הסולו שלה דשדשה ואפילו ניסיון סיוע מצד פרינס בדמות שני אלבומים באייטיז לא מינף אותה כראוי.
למרות שהאלבום החדש – Living On A High Note, מרגיש כמו חגיגה של ההצלחה של השנים האחרונות, מייביס הכניסה גם שירים כמו MLK Song ו-History Now אשר מתייחסים לעבר ולאיפה אנחנו עכשיו בהקשר של היחס לאוכלוסיה השחורה.

ההפקה העדינה של M. Ward לא מנסה לרגע להסיט את אור הזרקורים מהמופע המרכזי, אפילו כאשר מעורבים כלי נשיפה כמו ב-Don't Cry
ו-Tomorrow הם מצליחים להיות קרקע פורייה לקול של סטייפלס שביחד עושים אותם למרימי מצב רוח מהסוג שסטייפלס אלופה בו.
אחרי שנים רבות בהן נלחמה לא מעט מלחמות למען אלו שקולם מוחלש, סטייפלס בביטחון מלא שרה פה על עצמה, אבל מבלי לשכוח לרגע את האנשים שהביאו אותה לאן שהיא כמו ב-Take Us Back מלא הגיטרות המצויינות שכתב בנג'מין בוקר:

I'm working on me baby
I'm working on me darling
I'm taking some time to see
The people who keep me going

משתתפים באלבום הזה סוללת מוזיקאים מרשימה שהיא עוד חותמת להערכה הענקית שמקבלת סטייפלס מעולם המוזיקה. פרט לשמות שכבר הזכרתי תוכלו למצוא ברשימת הכותבים את ניק קייב, נקו קייס, Tune Yards, Aloe Blacc וג'ף טווידי שגם עבד איתה באלבומים קודמים.
פרט לכל אלה Valeri June גם שרה ב-High Note שיצא כסינגל ואותו כתבה, הקול המחוספס של ג'ון והקול המלא והנקי של סטייפלס משתלבים מעולה ועכשיו כשאני כותב את זה אני לא יכול להתנתק מכך שהעובדה שרק ג'ון קיבלה תפקיד שירה כזה משמעותי באלבום מרגישה לי קצת כמו העברת שרביט מצידה של סטייפלס לדור הצעיר.

ב-Dedicated אשר נכתב על ידי ג'סטין ורנון (בון איבר), נראה שסטייפלס מתמצתת מעולה את רוח האלבום כאשר היא חוגגת יחד עם עוד דמות, שאת דמותה היא לא מסגירה, את הדרך אותה עברו ביחד. אם הדמות הזו היא הקהל, אהוב ישן, חדש או אפילו Pops שמסתכל מלעלה אנחנו לא יודעים. האלבום הזה הוא חגיגה אחת גדולה של אמנית ענקית שמקבלת את ההכרה הראויה לה כאמנית סולו אחרי שנים רבות. וכמו שהניסיון לצערנו מעיד, זה ממש לא דבר טריוויאלי בעסקי המוזיקה.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0