בלדה לאישה (העובדת): ניצן פינקו בטור אורח מיוחד ליום האישה, מתוך הגיליון המודפס החמישי

וועדי העובדים הפכו אותו ליום חלוקת פרחים, אבל יום האישה הבינלאומי נועד להזכיר לנו שהדרך לשוויון, ובעיקר שוויון בעבודה, רצופה מהמורות. ניצן פינקו מתארחת בטור מיוחד על שירי מחאה של נשים עובדות

ב-8 במרץ 1857 מאות פועלות במפעלי הטקסטיל בניו-יורק פתחו בשביתת מחאה על שעות העבודה הארוכות, התנאים הקשים והשכר המזערי שלהן, באחת מהפעמים הראשונות בהיסטוריה בה נשים עובדות התארגנו בדרישה לשיפור במצבן. לפי המיתוס, מאז ועד היום אנחנו מציינות/ים את היום הזה כ"יום האישה", כדי להצדיע למאבק החלוצי שלהן. לפי היסטוריוניות שונות, מדובר בפיקציה, ומקור היום הוא ביוזמה של המפלגה הסוציאליסטית של אמריקה. המפלגה ארגנה הפגנה המונית עצומה בגודלה, וב-8 במרץ 1908 צעדו 15,000 נשים ברחבי ניו-יורק ודרשו הכרה בדרישות הבסיסיות שלהן, שנחשבו אז לקיצוניות. הן דרשו זכות הצבעה, שעות עבודה קצרות יותר ושכר שווה לשכר הגברים. 108 שנים לאחר מכן, רק שתיים מהמטרות של המפגינות הושגו – אמנם נשים יכולות להצביע בארצות הברית מאז 1920, וישנם חוקים שנועדו למנוע שעות עבודה מוגזמות (שהאפקטיביות שלהם מוטלת בספק), אך נשים בעולם העבודה כיום מרוויחות רק 78% משכר הגברים באותה העבודה בדיוק.
האם אנחנו באמת צריכות יום אחד בשנה שבו יזכירו לנו את הדיכוי היומיומי שלנו? מצד אחד, נחמד לדעת שיש יום שבו מציינים את העוולות שנעשים לנשים בכל תחומי החיים. מצד שני, האם "יום האישה" הוא עלה תאנה חברתי שמאפשר לנו לא להתמודד עם הבעיות עצמן? על דבר אחד אי אפשר להתווכח – זו הזדמנות להעלות למודעות את חוסר השוויון החברתי והכלכלי של נשים ולהזכיר את ההתמודדות שלהן עם כך באמצעות המוזיקה.

9 עד 5
יוצרות רבות השתמשו בטקסטים שלהן ככלי מחאה אפקטיבי. עוד בשנות השבעים תיארה זמרת הפולק פגי סיגר את הקשיים של נשים שבוחרות במקצועות "גבריים". בשיר I'm Gonna Be an Engineer, מתארת סיגר אישה שיוצאת כנגד התכתיב החברתי להיות אם ורעיה ובוחרת להיות דווקא מהנדסת. השאיפה הזו מנחה אותה עוד כילדה שבמקום ללמוד כמו הבנים – נדרשת להיות "ליידי". פגי סיגר (אחותו של פיט סיגר), מגוללת את הסיפור על האישה שמממנת את לימודי ההנדסה של בעלה בזמן שהיא יולדת ילדים ומבשלת, ומצליחה להגשים את החלום ולעבוד כמהנדסת רק כשבעלה מפוטר. היא מסיימת את השיר במסקנה המעצימה: I been a sucker ever since I was a baby / as a daughter, as a mother, as a lover, as a dear / but I'll fight them as a woman, not a lady / I'll fight them as an engineer!

הדרישה מנשים להסתפק בתפקיד ה"מזכירה של" קיבלה את הייצוג המוצלח ביותר בעולם הפופ בזכות האישה והאגדה, דולי פארטון. הלהיט שלה משנת 1980, "Nine to five", הוא מהראשונים שעולים לראש כשאנחנו חושבות על עוד יום ארוך במיוחד במשרד.  זה היה שיר הנושא מהקומדיה החתרנית שנשאה את אותו השם (בה כיכבה פארטון לצד לילי טומלין וג'יין פונדה), ופארטון זכתה בשני פרסי גראמי והייתה מועמדת לאוסקר עליו. באותו האלבום, Nine to Five and Odd Jobs, מתארת פארטון את האישה החדשה והעובדת בשיר Working Girl. היא "בחורה עובדת, היא רווקה וחופשיה, היא אמא ורעיה, והיא גאה להיות בחורה עובדת". לבחורה בשיר לא אכפת מה חושבים עליה, כי ההגשמה העצמית בקריירה שלה שווה הכל. בניגוד למזכירה המתוסכלת מ"Nine to five", האישה הזו מפלסת לעצמה דרך בעולם העבודה הגברי ללא התנצלויות, ומשקפת את ההשתלבות המוצלחת של נשים בעולם העבודה האמריקאי באותה התקופה, הודות לגל השני של הפמיניזם.
אינספור שירים נכתבו על נשים בעולם העבודה, אבל רק מעטים מהם תוקפים באופן ישיר את נושא פערי השכר. הרכב ההארדקור-פאנק מבולטימור, War on Women, התייחסו לנושא המורכב בשיר Glass City מתוך האלבום השני והסלף טייטלד שלהן שיצא בשנת 2015. "את חייבת לעשות את העבודה ממש כמו בחור, להוריד את הראש, להחתים שעון, לא לעצבן את הבוס הגדול, האדמה רועדת מתחתייך". הקליפ מתעד נשים בזמן העבודה שלהן, עושות דברים יומיומיים, במטרה למחות נגד הדרך שבה נשים בדרך כלל מיוצגות בקליפים. הלהקה קוראת לנו לפעולה – "הגיע הזמן להבין שהם מכשילים אותנו".

האישי הוא הפוליטי
עבודת נשים לא נעשית רק במרחבים הציבוריים, אלא גם בבית. בשיר Mrs. Bartolozzi מתוך האלבום Aerial, קייט בוש מספרת על אישה שיושבת ובוהה במכונת הכביסה שלה, והופכת את הסיטואציה הזו לאפוס מפואר ויפהפה. היא מתארת בדרמטיות פעולה יומיומית שנחשבת משמימה: הגלים שנשפכים פנימה והחוצה, הכביסה שמתנפנפת על החבל, וגורמת לבגדים להראות כאילו יש בהם רוח חיים. דרך החזרה על המילים washing machine בוש מדגישה את הפעולה הרפטטיבית והבלתי נגמרת של עבודת נשים בבית, ולצד זאת מראה לנו את היופי הנסתר בעבודה השקופה של נשים. סביר שיצא לה לחוות זאת באופן אישי; במשך שנים בוש הקדישה את עצמה באופן מוחלט לגידול של הילד שלה, ברטי. למרות שהאלבום Aerial הוקלט במשך שנתיים, במידה רבה העבודה עליו נמשכה במשך כל השנים שבהן בוש כיבסה בגדים, אפתה עוגות, הסיעה את ברטי לגן ולבית הספר, ועשתה את כל מה שאמהות במשרה מלאה עושות.
אני מקווה שיום אחד ה-8 במרץ ישמש רק כמזכרת נעימה למחאה שהתחילה אי שם במאה הקודמת, ולא כתזכורת השנתית לדרך שבה החברה מפלה אותנו בכל תחום בחיינו. עד אז, אני מקווה שבכל רגע שבו אנחנו עדיין חיות תחת הפטריארכיה, נשים ימשיכו להשמיע את קולן בכל האמצעים העומדים לרשותן.

ניצן פינקו היא שדרנית רדיו, כותבת ומרצה. משדרת את התכנית RIOT! שמוקדשת למוזיקה מהפכנית בכל יום שני ברדיו הקצה (kzradio.net)

DECEMBER 19: (L-R) Dolly Parton, Lily Tomlin and Jane Fonda acts in a scene from the movie "9 to 5" which was released on December 19, 1980. (Photo by Michael Ochs Archives/Getty Images)