לפני כשבוע, כמעט בלי שום אות מוקדם, הוציא תומר ישעיהו (Isaiah) אלבום סולו בעברית בשם 'אופניים חשמליים'.
תומר הוא נגן בוזוקי ואת Isaiah הקים ביחד עם מיקה אבני, שאחראית על כתיבת מילות השירים (של האלבום הראשון, היחידי עד כה) וגם מנגנת בו על הרמוניום.
בינתיים הזוג נפרד ולמרות שבמשך תקופה עוד המשיכו להופיע יחד, להרכב לא היו הופעות בחודשים האחרונים, נקווה שמדובר בהפוגה בלבד ושימשיכו להופיע.
בחזרה לתומר. עוד לפני Isaiah היתה לו להקה בשם 'תומר והבשורה' בה כתב גם את המילים. באלבום הסולו הנוכחי, הוא חוזר לתפקיד הכותב, ושפת השירים היא שוב עברית.
השירים, רובם ככולם הם שירי פוסט-פרידה וגעגוע. שירים של לב פצוע, מלא כאב (בגידה?), קנאה וגעגוע. המוזיקה מינימלית – ומלאת אווירה. אם ב Isaiah האווירה הייתה סיקסטיז-סבנטיז היפית, פה היא מזכירה יותר את זוהר ארגוב, או את כרם התימנים, באוגוסט. הבוזוקי הוא הכלי הבולט ביותר, ויחד עם תומר שניהם בודדים במערכה. כלי ההקשה והגיטרה שלפעמים מצטרפים משאירים להם את קדמת הבמה.
האלבום נפתח בהקדמה קצרה כדי למקם אותנו בעולם – איפה שהוא בדרום ת"א – בין השוק ליפו, ומשם ממשיך לשיר "כל הנשים". הכללות שכאלו הרי נפוצות לאחר פרידה, וציפיתי לשיר רווי כעס ושנאה. במקום זאת השיר נפתח בשורות "כל הנשים יפות ואני לא רוצה לראות", וממשיך לתאר משולש אהבה – הם אוהבים אותה והיא אותם, וזאת הבעיה…
לאורך האלבום תומר מדפדף בין הזכרונות המשותפים – הקניות בסופר (קניות בסופר), הכריכים שהיא מכינה וטיולים ליליים (רוח של סוכר). נזכר בתקופה כשגרו בשכנות – ומבין שהזמנים כבר השתנו (כמו קודם). ועם ההבנה הזו – גם הרוח באלבום משנה כיוון.
בשירים האחרונים מתחיל להופיע שביב של תקווה, לא מדובר באהבה חדשה, אלא פשוט בקבלה של המצב החדש, ההפתחות מחדש לעיר שסביבו, טיפת אופטימיות – זו לא סערה, רק גשם (חורף של ים תיכון), ובסוף בסוף – אפילו חיוכים וציפורים מצייצות (חיוך גדול).
האלבום 'אופניים חשמליים' של תומר ישעיהו מזכיר לנו מה טוב בשירים בעברית. תומר פותח בפנינו את נבכי נשמתו וכל אחד שחווה פעם פרידה יכול להזדהות. לצלול יחד איתו לדכאון ולאט לאט להתאושש ולחזור לעולם החיצון.
יש דברים שעוברים רק בשפת אם.
COMMENTS