כשהוא יצא לאור, התעלמתי בהפגנתיות מהסינגל הראשון של חנן בן ארי, "ממך עד אלי". הנחתי שמדובר בעוד מאותו דבר: כבוד למגזר, רוק עם טוויסט רוחני וקצת התחנפות למבקרים. שבועות ארוכים לקח לי להשתכנע ולתת לזה צ'אנס, ומאז אני שמח לומר – טעיתי.
אם עוד לא שמעתם, תקשיבו גם אתם. השיר הזה (שהיה גם שיר השנה שלי כאן) הוא ממש לא עוד מאותו דבר. עם כיפה קטנה, משקפיים מרובעים, דיבור שקט ושירה עוצמתית, חנן בן ארי הוא לא פחות ממהפכה.
שנים שהמושג "מוזיקה יהודית" מתייחס בעיקר למוזיקת שוליים מצד אחד, או מזרחית-פיוטית מצד שני. שזה מצוין כמובן, אבל יוצרים דתיים נטו בדרך כלל עד עכשיו להתרחק מהיפ הופ, מסול ומFאנק, וגם מפופ הים תיכוני (או במידה רבה מפופ בכלל), ולתוך המים האלו חנן בן ארי קופץ ושוחה בהם כמו דג. ב"ממך עד אלי" יש גרוב, יש שירה עוצמתית ולא מתנצלת, מילים אישיות, שלא מפחדות להגיד: זה מי שאני, זה מה שאני רוצה להגיד.
חנן בן ארי מצליח לבוא “מבחוץ” ובאותו זמן להיות הכי ישראלי, והכי מיינסטרים שיש, במובן הטוב של המושג: מתנחל (אבא שלו היה ראש המועצה המקומית קרני שומרון, על הדוד שלו, מיכאל בן ארי, בוודאי שמעתם בהקשרים אחרים ממוזיקה), "דוס" עם ציציות בחוץ, שמסוגל לשיר באותו אלבום על ההתנתקות מגוש קטיף ("אמא אם הייתי יכול") ועל ליאו מסי ("החיים שלנו תותים"), על הילדים שלו, על החיים כאן.
והעיקר כמובן זו המוזיקה, והיא, כאמור, מצוינת. שיר הנושא, שגם פותח את האלבום, הוא הצהרת כוונות: כתיבה קצבית וקלילה ("אתה צריך אישפוז, חפוז, אחינו אל תהיה שבוז, תזוז"), קצת חושפת לבטים ("ליצור Fאנק היפ הופ ולשמור על הביט, ושעדיין יקראו לזה מוזיקה יהודית"), מלווה בכלי נשיפה שלא מביישים את איימי ווינהאוס, ובבאסים שכמו נחתו כרגע מפילדלפיה או דטרויט. "אמא אם הייתי יכול", הוא בלדה טעונה פוליטית שמצליחה למרות זאת להיות מרגשת, וגם "ניגון הנשמות" הוא בלדה ים תיכונית משובחת.
"אדם לעמל יולד, הכסף לא בא לבד, אדם לעולם ירד, וימשיך לעבוד לעד, תעצור לשניה בצד, תצא לשדה בדד, נקה קצת את המדד, תשאל את המיוחד- למה??" ("למה לנו לרדוף")
יש אמירה באלבום הזה, ומחאה, כמו באלבום סול טוב. "למה לנו לרדוף" ו"יאללה" מזכירים דברים שטיפקס עשו בתחילת הדרך, ו"החיים שלנו תותים" נמצא באמצע הדרך בין הדג נחש לתקווה 6, אבל האמירה המשמעותית ביותר היא אולי הבחירה לארח בשיר "אחים" דווקא את עברי לידר, נציג של הפופ הישראלי ושל הקהילה הגאה, ולא בדיוק האורח הקלאסי אצל מוזיקאים דתיים.
יש כאמור המון מוזיקה מגוונת באלבום הזה: מהיפ הופ ועד מזרחי וחסידי (או כמו ב "יאללה"- היפ הופ-חסידי-מזרחי). לפעמים דווקא העושר הזה, שמור לרעתו של בעליו; בחלק מהשירים ההפקה קצת עמוסה מדי ומכבידה ("החיים שלנו תותים" נופל בזה, וחבל), אבל ברוב הקטעים, כמו שיר האהבה "לאהוב אותך מחדש", אייל מזיג המפיק עשה כאן עבודה פשוט נהדרת, מקצועית ומעניינת.
http://www.youtube.com/watch?v=fZFNiZUXp1I
"שימו לב", שסוגר את האלבום, הוא אחד הדברים הכי טובים ששמעתי הרבה זמן: גוספל ישראלי שנשמע בדיוק כמו שגוספל ישראלי צריך להישמע: מדוייק, מרגש, אופטימי. מעולה.
"שימו לב גם לכאב/ לכל צמא, לכל רעב/ הם מבקשים שנתקרב… שימו לב אל הנשמה".
שימו לב לחנן בן ארי ולמהפכה שלו. כדאי להקשיב, להזיז את הגוף, החיים שלנו תותים.
וקצת זוהר לסיום…
COMMENTS