המוזיקה של העתיד: דביר כלב על האלבום החדש של Abayomy Afrobeat Orquestra

abayomy-afrobeat-orquestra

אחד הדברים הבסיסיים ביותר ביצירה מוזיקלית כלשהי היא העובדה שכמעט אף פעם לא מדובר בדף חלק. מוזיקאים מושפעים ממוזיקאים אחרים, מהמוזיקה שנקרתה בדרכם, אם בהמלצה ואם במקרה. לפעמים ההשפעה הזאת נסתרת או שצריך אוזן חדה והכרות מוקדמת כדי לזהות אותה, אך לפעמים היא שם כהצהרה, כמחווה או כבסיס לצקת לתוכו את שאר הדברים שספגו המוזיקאים. זהו לגמרי המקרה של האלבום החדש והשני של Abayomy Afrobeat Orquestra הברזילאים, Abra Sua Cabeca.

כל שנה ב-15 לאוקטובר, ביום הולדתו של פלה קוטי מייסד ז'אנר האפרוביט, פעיל למען זכויות אדם ואחד מהמתנגדים הבולטים למשטר הצבאי בניגריה בשנות השבעים של המאה הקודמת, מציינים ברחבי העולם את יום פלה. יום בו חוגגים את מורשתו ואת המוזיקה שלו. באותו יום ב-2009 בריו דה-ז'נירו התכוננו לחגוג את המאורע בפעם הראשונה, ולצורך העניין התאספו מיטב המוזיקאים שמנגנים אפרוביט באיזור והקימו הרכב שנקרא Abayomy כדי להופיע ב-Café Cultural Casa de Jorge בשכונת Lapa בעיר. משמעות השם הוא כינוס או התאספות ביורובה (Yoruba), אחת מהשפות הנפוצות במערב אפריקה ובפרט בניגריה ובנין. כך שהחיבור לאפריקה מוזכר פעמיים בשם הלהקה ומהווה את הבסיס לכל מה שהיא עושה.

באלבומם הראשון מ- 2013, הנושא את שמם, נותנים חברי ההרכב המונה 13 נגנים, כבוד רב למוזיקה של פלה קוטי ומבצעים קטעים בפורטוגזית, ביורובה ובאנגלית כמעט מבלי לשלב סגנונות נוספים. באלבום הנוכחי לעומת זאת, אנחנו זוכים להרגיש את המוזיקה הברזילאית – הותיקה כמו הסמבה-רגאיי, אך גם העדכנית. ובעיקר את ה- Manguebeat שמקורו באזור Recife בברזיל. ה- Manguebeat הוא ערבוב חם של ביטים מעולם ההיפ-הופ, פאנק רוק, Fאנק ומוזיקת פולק מהאזור. שלושה מחברי הלהקה Nação Zumbi שאחראית על יצירת הז'אנר משתתפים באלבום הזה. שניים נותנים את קולם ואחר מפיק אותו – כך שההשפעה ניכרת בבירור אך מתערבבת בטבעיות יחד עם האפרוביט. ואולי אפילו יותר מכך. התוספת של גיטרה חשמלית מייללת על גבי הקצב הבלתי מתפשר מרים את המוזיקה של Abayony לגבהים חדשים.

החיבור ההדוק למורשתו של פלה קוטי לובשת צורה פיזית עם טוני אלן. המתופף המיתולוגי של להקת "אפריקה 70" של פלה קוטי ושותפו ליצירת האפרוביט שפורש את חסותו על הלהקה פעמיים באלבום החדש. פעם בפתיחה של שיר הנושא, הוא גם הראשון באלבום, בכמה משפטים בהם הוא נזכר בתקופה בה עבד וחי קרוב מאד עם קוטי, ופעם כשהוא מצטרף ללהקה במקומו הטבעי מאחורי התופים לשיר אחד – Tony Relax.

כמה דברים שאני מאד אוהב נוכחים באלבום הזה; קצב סוחף, כזה שמזיז את כל מי ששומע אותו, פורטוגזית שהיא בעיני אחת השפות היפות, בטח כאשר משתמשים בה כדי לשיר, וגיטרה חשמלית נוכחת אבל לא משתלטת. כל זה בנוסף לחטיבת כלי נשיפה עליה נמנים כמעט מחצית מהחברים בלהקה, יוצרים אלבום שמביא את אפריקה לתוך ברזיל או להפך, ואולי איפשהו מגשימים את נבואתו של מיילס דייויס כפי שכתב באוטוביוגרפיה שלו כי "Afrobeat will be one of the musics of the future".

אפשר לשמוע את כל האלבום בעמוד הסאונדקלאוד של Abayomy Afrobeat Orquestra או בערוץ היוטיוב שלהם שם גם אפשר למצוא את האלבום הראשון.

 

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0