Homeאלבומים חדשים

נוף חדש: שחר רודריג על האלבום החדש של אלינור פרידברגר

newview

כשאתה מתחיל לעסוק במשהו כמקצוע – משהו מהקסם של התחביב נעלם. פתאום, הדבר הזה שעשית מאהבת חינם הופך להיות קשור במשהו מלוכלך ומסואב; הידע שלך שנאסף בדרך אגבית פתאום הופך להיות ידע בסיסי, כזה שאתה מחויב אליו ויותר ממנו – לחורים שבו. אני חושבת שמעל הכל, זו הסיבה ש"going mainstream" הוא חשש אמיתי של קהל מעריצים נאמן – תחושת השייכות נפגעת בשל העובדה שפתאום כל מה שידעת והיה מיוחד עבורך הוא נחלת הכלל. אף אחד לא רוצה שיספרו לו סיפורים אינטימיים על המשפחה שלו, וזה קצת ככה.

בהאזנה לאמן חדש, כזה שלא היה עליו פוסט בפיצ'פורק, שלא "אה, כן, שמעתי את השם", כזה שלא מחייב אותך להאזין לו – יש עבורי מעין גילוי מחודש של הסיבה שאני אוהבת מוזיקה וכמה זה הפך להיות קשה לאור הטכנולוגיה והחשיפה המוגברת לדברים המוצלחים בצורה יוצאת דופן, גם אם הם מחתרתיים באופיים. לכן אלינור פרידברגר סקרנה אותי.

לפני הכל – זה שם מסקרן. אלינור פרידברגר. כל-כך הרבה אמנים בחרו לשנות את שמם ולהופיע תחת פסבדונים, ובשם ארוך כזה יש סוג של מרדנות – "זו אני". הוא אמיתי מדי בשביל להמציא אותו. דמיינתי לעצמי בת עשרים שחודרת עמוק מתחת לעור עם קול מכשף וליריקות חזקות על תעצומות נפש לאור מאבקים פנימיים. לחצתי פליי.

האלבום נפתח ב-He Didn't Mention His Mother שמשתהה עד לשניה השישית בה הביט נופל על מהלך גיטרה די נפוץ במוזיקה מערבית. ההשתהות הזו, היא שקנתה אותי, ממש כמו בקטע היוטיוב בו הפסנתרן צ'ילי גונזלס מסביר איך דה וויקנד מצליח לקנות אותנו עם טריק קצבי די פשוט – ככה גם השיר הזה קנה אותי בשש שניות בודדות. לקראת הפזמון, הוייב המאוד "Fade Into You" של השיר נשבר והופך להיות משהו אחר ומעניין. השיר הזה התיישב לי עם התדמית של פרידברגר שבניתי לעצמי בראש פרט לדבר אחד: הקול. הקול של פרידברגר מבוגר יותר ממה שדמיינתי. פתחתי ויקיפדיה – התמונה של פרידברגר מסתדרת עם הדמות, אבל היי – מסתבר שמדובר באישה שנחגוג לה השנה ארבעים.

השיר הבא באלבום הוא Open Season. יש בשירים של פרידברגר איזו איכות בלוזית שמכריחה אותך להקשיב למילים: "Have you seen that movie yet? There's a lot about it in the press. It made me think of you, did it make you think of me?". חלק מתחלואי השפע היא היכולת ההולכת ומשתפרת לברור את המחטים מערימות השחת ולאורך השנים אני מוצאת את עצמי מקשיבה פחות ופחות למילים, בוודאי במוזיקה לועזית, כדי לקבוע מה עושה לי את זה. זה כיף גדול להיתקל באלבום שמעודד אותך באמת להקשיב, לפתוח את האזניים ולייצר חוויה שהיא לא רק קצב-מלודיה-הרמוניה אלא גם סיפור.

יש קטע כזה, מאוד ניינטיזי, לסיים שירים בפתיחה של השיר הבא, כאילו כדי לאלץ את המאזין לסדר הערוך של השירים. זה קצת מעצבן, במיוחד כשזה מאוד מובחן והשיר לא באמת נגמר בנקודה בה הוא היה אמור להיגמר. Sweetest Girl, השיר הבא באלבום, מתחיל בסיום של Open Season וקצת היה לי חבל על הבחירה הלא מוצלחת בטכניקה שכבר לא מאוד רלוונטית היום לאור שירותי הפלייליסטים בהרכבה (מה נקרא Curation).

בזמן שהאלבום מתנגן ברקע ושומר על אותו סטנדרט נעים להאזנה, ריפים עדינים ומערסלים של גיטרה אקוסטית והקול העמוק של אלינור, הסתכלתי על רשימת השירים והבנתי ש-New View איננו שם של אף אחד מהשירים באלבום. בחזרה לשיטוט המהיר שלי במרחבים האינסופיים של הרשת: פרידברגר היא לא late bloomer במובנים של עולם המוזיקה – היא הייתה חצי מדואו בשם Fiery Furnaces יחד עם אחיהּ ו-New View הוא אלבום הסולו השלישי שלה. מהאזנה לחלק מהשירים של הדואו, אני יכולה להבין למה New View עלול להיות נקודת מבט חדשה על העולם; אולם בראיון שפרידברגר נתנה לגרדיאן בתחילת החודש, היא סיפרה שמעבר לרצון שלה להוציא אלבום שונה על "אישה בוגרת שהיא לגמרי בסדר, עד כמה שזה נשמע משעמם", היא גם נאלצה לעבור מניו-יורק בה גרה במשך שנים על מנת להצליח לעשות מוזיקה במשרה מלאה בעידן הסטרימינג. הנוף החדש הזה הוא בעצם הנוף של אפסטייט ניו-יורק, מולבש על גוף של אישה שנמאס לה לגור בקופסת נעליים. פתאום Two Versions Of Tomorrow, השיר השמיני באלבום נשמע קצת אחרת: "תפסתי שועל רק כדי שילווה אותי הביתה… תמיד יכולתי להישאר לעוד".

מרבית התגליות הן תגליות שלוקחות אותך קדימה: אמן חדש שכרגע נולד לתוך עולמך ואתה ממשיך איתו, לעיתים נוטש, לעיתים חוזר לתגלית הראשונה ההיא שהייתה הדבר הטוב ביותר ששמעת עד אותו זמן. בזכות פרידברגר גיליתי שגם התגליות המאוחרות הן כיפיות לא פחות – מעין חזרה בזמן. כשאני בוחנת את האלבום הקודם של פרידברגר, Personal Record, שעל כריכתו בחורה טובעת – אני נשאבת לתוך הסיפור של New View אפילו יותר: משירים כמו "I'll Never Be Happy Again" ו-"You'll Never Know Me" ב-2013, ועד ל-"Your World" ב-2016, אין ספק שהנוף החדש הוא פנימי לא פחות מחיצוני.

COMMENTS

WORDPRESS: 1
DISQUS: 0