"רץ, רץ, רץ קדימה… לא מחפש את המחר באתמול"
כך שר אלי מגן בשיר החדש שפותח את האוסף שלו, "איש העולם הבא", ובאמת, נראה שמגן לא מחפש את המחר באתמול, אף על פי שהאתמול שלו עשיר מאוד.
האתמול של אלי מגן עשיר בדברים כמו "בלדה לעוזב קיבוץ", "פתחי לי את הדלת", "העץ הגבוה" ו"עד סוף הקיץ". בוגר להקת הנח"ל שניגן בס עם אריק אינשטיין ואחר כך הקים את הלהקה פורצת הדרך "אחרית הימים", נראה כאילו תמיד היה שם, עם בס מעולה וקול גבוה. אחד הקולות המרכזיים בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית.
אלי מגן הוא גם תופעה מאוד חריגה במוזיקה הישראלית: אחרי הפופ של החלונות הגבוהים והרוק הכבד יחסית של אחרית הימים, הוא לקח את עצמו ועבר לארצות הברית, שם למד ג'אז, וכשחזר ארצה, הפך לנגן קונטרבס מן המניין בתזמורת הפילהרמונית הישראלית – צעד קצת רחוק מהמועדונים שאחרית הימים הופיעה בהם.
מי שמקשיב לדיסק הראשון באוסף החדש של מגן יכול בקלות לשכוח את כל ההיסטוריה הזאת: בהחלטה מעניינת (ומוצלחת) מגן החליט לערוך אותו בסדר כרונולוגי הפוך – משירים חדשים שהוקלטו במיוחד לאוסף, דרך שירים משני האלבומים שמגן הוציא לפני כעשור ופרוייקטים נוספים מחמש עשרה השנים האחרונות.
השירים החדשים, והחדשים יחסית, עומדים בכבוד ברמה של הקלאסיקות הוותיקות: "איש העולם הבא" שהוזכר כבר, "זה רק געגוע" (יחד עם שלום חנוך), "שדמתי" שזכה לביצוע אתנו-ג'אז מאתגר, "תפילה" הדרמטי וכמובן "לזכור"- השיר שהחזיר את מגן לתודעה הציבורית ב 2004.
"לזכור" עצמו הוא תופעה מעניינת, כמעט מפתיעה בהצלחה שלה: שיר של משורר "כבד" (מירון ח. איזקסון), מנגינה של מלחינה שפעלה בראשית שנות התשעים (ורד קלפטר) המבוצע על ידי קונטרבסיסט קלאסי וזמר עבר – שהפך ללהיט. זו לא רק הופעת האורח של ברי סחרוף, זה הקול המלטף של מגן, הבס המרתק שלו והכישרון שלו שאנשים כבר כמעט שכחו.
"לזכור" החזיר את מגן עצמו לעולם השירה וההופעות (ואפילו לאיחוד של חצי מלהקת אחרית הימים), וכנראה שהשיר הזה אחראי גם ליציאת האוסף הזה.
הדיסק השני של האוסף אחראי על הצד של הזכרונות והנוסטלגיה: "עד סוף הקיץ" המזוהה איתו, אבל גם ביצועים נשכחים ל"ברוש" ו"זה קורה", וכמובן השירים העל זמניים של אחרית הימים וכיף התקווה הטובה.
שני השירים של אחרית הימים שמופיעים באוסף משקפים מנעד מוזיקלי רחב מאוד: בין הרכות העדינה של "העץ הוא גבוה" לאגרסיביות הבועטת של "פתחי לי את הדלת" מפריד תחום רחב של השפעות, סגנונות וגישות מוזיקליות. המנעד הזה מאפיין את מכלול יצירתו של אלי מגן. יצירה שהגיע הזמן שתזכה לכבוד שהיא ראויה לו.
COMMENTS