צלילה מהנה: יואב ארדן בספיישל קטעים ארוכים במיוחד של דייב מת'יוס לכבוד יום הולדתו ה-49

15082383468_d8e6d193eb_o

אין דרך יותר טובה לחגוג ימי הולדת של מוזיקאים מאשר פשוט לשמוע את מה שהם העניקו לנו במתנה (ע"ע דייוויד בואי שהיה כאן רק שלשום). ואם חשבתם לקחת את אחד האלבומים המעולים של דייב מת'יוס בנד (ויש הרבה) ולשים במערכת, אז אני מזמין אתכם ללכת צעד אחד קדימה ולהאזין ללהקה באופן בה היא צריכה להשמע – על במה בהופעה חיה. עבודת האולפן של DMB כמעט מושלמת, אבל הלהקה הזו טיפסה אל הפסגה בזכות סאונד משובח בהופעות, סשנים בלתי נגמרים שלעולם לא גורמים למאזין לפהק וביצועים שונים ומגוונים שלא חוזרים על עצמם; ההופעות שלהם הם בדרך כלל שלוש שעות וצפונה, והקהל תמיד רוצה עוד.
הנה חמישה ביצועים חיים אהובים עלי במיוחד…

Two Step
נפתח עם קטע מהאלבום השני והמוכר ביותר של הלהקה – קראש. הזרקור עובר מנגן אחד למשנהו עם טים ריינולדס על הגיטרה החשמלית שמכתיב את האווירה לכל השאר. קרטר ביופורד, המתופף, עם סולו מרכזי יחסית "רגוע" שמקדם את השיר אל עבר חצי שני משולהב ואינטנסיבי; החלק שאני הכי אוהב הוא שאפשר לשמוע את כל חברי הלהקה בתוך הסערה המוזיקלית הזו.

Cortez The Killer
רציתי לכתוב על הביצוע של הלהקה ל'לכל אורך מגדל השמירה' של דילן ואז נזכרתי שבמהלך ההופעה שלהם בסנטראל פארק הם ביצעו קאבר אפילו יותר טוב לניל יאנג עם אחד השירים הכי יפים ולא מובנים ברפרטואר רחב ההיקף שלו – 'קורטז הרוצח'. עם וורן הייז (אלמן בראדרז, גובט מיול) על הבמה ופירוק השיר למין דואט בינו ובין דייב, השיר מקבל ניחוח שדורש את מלוא הריכוז; קשה לתת לקטע הזה לעבור ליד האוזן בזמן שאתם עושים משהו אחר – קדימה, תנסו.

Seek Up
היהלום הנחבא. לראשונה הופיע בגירסת אולפן בתוך אלבום הופעה חיה (מוזר, אני יודע) ומאוחר יותר הפך למרכזי בהופעות; השיר נוטה מאוד לצד הג'אזיסטי של הלהקה עם המון דגש על מחלקת כלי הנשיפה מההתחלה ועד האמצע שם הדגש עובר לבוייד טינסלי והכינור החשמלי שלו. ניסיתי הרבה זמן להבין למה השיר הזה הוא כל כך טוב, ובשלב כלשהו הבנתי שזה סתם מפריע לי לשמוע את השיר, אז הפסקתי.

Jimi Thing
עוד קלאסיקה של הלהקה שהופיעה באלבום הראשון שלהם. בוצע לראשונה בהופעה ב-1991 ומאז בוצע במלואו 1025 פעמים (כנראה השיר הכי מבוצע שלהם). הוא כיפי ומעניין כמו Lie In Our Graves (עוד קטע ששווה לחפש) וכולל המון שינויי כיוון בקצב ובאווירה, ללא רגע דל. הביצוע הזה כולל את חבר הלהקה לירוי מור (סקסופון) שהיה איתם מיום הקמתה ועד פטירתו באוגוסט 2008. לצידו נמצא ראשון רוס שהמשיך עם הלהקה ובעזרת גרוב באס-תופים משובח הם מסבירים ברהיטות מופלאה למה השיר הזה הוא חלק מכל הופעה של ההרכב.

#41
אולי השיר הטוב ביותר שלהם. באחד הביצועים הארוכים והיפים שיש ללהקה להציע ב-25 שנות פעולתה הרצופות. איכות הווידיאו רעה אבל הסאונד מגיע מבוטלג רשמי ככה שאין שום בעיה לצלול את תוך חצי שעה שמציעה את גירסתה המורחבת של הדייב מת'יוס בנד כשאליה חובר בלה פלאק והפלאקטונז. השיר עובר בין דייב מת'יוס על גיטרה, לירוי מור וג'ף קופין בכלי נשיפה, בויד טינסלי על הכינור החשמלי, ויקטור ווטן (!!!) וסטפאן לאסארד על הבאס(ים), בלה פלאק על הבנג'ו, קרטר ביופורד על התופים ופיוצ'רמן (רוי ווטן, אח של) על מכשיר הדרמיטר (תופים מסונתזים על מכשיר דמוי גיטרה). סופרגרופ מהטובים שאי פעם שמעתי.

תגובות

וורדפרס: 3
  • comment-avatar
    יואב 2 שנים

    מגניב. להקה שלא קיבלה הרבה חשיפה בארץ.
    הכתבה הזכירה לי שאי צריך לשמוע עוד אלבומים שלהם חוץ מ groogrux king הכה מגניב.

  • comment-avatar

    תודה על השירים, נחשפתי לכמה שירים שלא הכרתי.

    בנובמבר 2015 ראיתי אותם הופעה חיה באמסטרדם.
    זו הייתה הופעת השנה מבחינתי. היה פשוט נהדר.

    השיר הטוב באותה הופעה היה Crush:

    השיר האהוב עלי – Grey Street. פשוט אבל אפקטיבי, שגם נוגן לשמחתי בהופעה (והקישור הבא הוא מהופעה באותו סיבוב בליסבון):

  • comment-avatar
    אס 2 שנים

    מה עם
    THE STONE ?
    ובמיוחד ה 80 השניות הראשונות שלו

  • DISQUS: 0