ציפי פישר משוחחת עם שירה ז' כרמל על חתרנות, שירה ואלבום הבכורה של הבראסרי

כיוון שאחת מביקורות ההופעה הראשונות שכתבתי לקולומבוס הייתה בהופעה בה ניגנו הבראסרי, כששמעתי שיש לי הזדמנות לראיין את שירה ז' כרמל על אלבומם החדש, כמובן שקפצתי על המציאה. בתור מי שנחשפה לחלק מהשירים מהאלבום דרך מכרי פייסבוק משותפים, ידעתי שמדובר בפרויקט איכותי ביותר, והאזנה לאלבום כולו ברצף לא אכזבה. השירים נעים בין הקברטי לפולק תזמורתי, בדומה להרכבים אהובים עלי כמו Beirut ,Dresden Dolls ו-World Inferno Friendship Society. התרשמתי מאיכות המילים וכיצד הן התאימו ללחנים, והנושאים שעולים מתוכם סיפקו הרבה נושאים לשיחה.

שירה ז' כרמל. צילום: קובי פרחי

אז קודם כל, כיצד התגבש הרכב הברארסרי?
"זה התחיל כפרויקט סיום בלימודיי באקדמיה למוזיקה בירושלים, והשנה התחלפו חלק מן המוזיקאים עד שהגענו להרכב הנוכחי: הצטרף אלינו הטרומבוניסט ירון אוזנה, יחד עם טל אברהם בחצוצרה, ניתאי לוי – קלרינט באס, פטר לנגייל בטובה ועודד לוי המתופף. חשוב לי להדגיש שאני רואה באור סיני, המעבדת הכלית, שותפה שווה ביצירה המוזיקלית. אור היא גאון, שגם הייתה קשורה לבינת אל פאנק ומנגנת בקונטרהבאס. התרומה שלה מבחינת הידע שלה בהלחנת מוזיקה קלאסית מאוד חשובה לי כיוון שהתואר שלי הוא בזמרה רב תחומית ואין לי את הרקע התיאורטי. תמיד הלחנתי עם הנגינה בגיטרה אבל זה יותר אינטואיטיבי אצלי. הדבר הטוב באקדמיה זה שהיא מעין חממה שנותנת חופש אמנותי מוחלט, אין צורך להתחשב בדעת הקהל וליצור משהו קומוניקטיבי. יש המון מוזיקאים ונגנים שזמינים ליצור איתם, אפשר לחלום בגדול".

זה לא בדיוק אלבום קונספט, אבל אני מרגישה שיש מאחורי השירים תמה מאחדת שמדברת על שבירת מוסכמות חתרנית. בין אם זו המוסכמה שחייבת להיות אצלנו מלחמה, שחייבים להיות הורים אחראים או שחייבים להתבגר ולעזוב את הילד שבפנים מאחור. מה שאהבתי, במיוחד בשירים האנטי מלחמתיים, זה שאלו לא שירים של יורים ובוכים שמתמקדים בכאב שמצב הלוחמה יוצר אצלנו, אלא בהתנגדות למלחמה עצמה שהיא יותר חתרנית וחריפה, כמו בשיר של ליזיסטרטה או בשיר שאת מילותיו כתב המשורר אלמוג בהר "ליד יש חרב", שזה מאוד מצא חן בעיני. האם זה היה בכוונה תחילה?
"אני חושבת שתיארת את זה יפה. אלה נושאים שמעסיקים אותי בחיים ועל כן היצירה שלי עוסקת בהם. לא תכננתי מראש ליצור אלבום אנטי מלחמתי אבל ככה זה יצא ואני שמחה על זה כי זה אולי המסר הכי חשוב שיש וכמובן שאני בעד להפיצו בכל דרך, שיר ואלבום".

ההרכב המוכר יותר בו את שרה, האחיות לוז (אותו כמובן גם סיקרנו בקולומבוס) עבר שנה מאוד עסוקה, עם הופעות בחו"ל בין השאר. איפה את מוצאת את הזמן להרכב נוסף?
"חלוקת קשב בין פרויקטים זה קשה מאוד. נשאלתי על כך במהלך ראיון לתוכנית טלוויזיה בשם האנגר 9 של הערוץ הרוסי, ואני מרגישה צורך להבהיר בנוסף למה שעניתי שם. האחיות לוז הוא הרכב מיוחד כי אנחנו שרות בהרמוניה. אמנם השירים "הסטנדרטים" משנות ה-30 יחסית פשוטים, אבל להגיד משהו בשלוש קולות הוא דבר מאוד חזק. ההרכב מצליח ודברים מגניבים קורים לנו, וזה מאוד מספק מקצועית, ולכן זה נותן לי את הכוח. רציתי לקחת את החוזקות של כל הפעילות שעשיתי עד עתה – ההרכב "רביעיית שירה ז' כרמל" שהתפרק לאחר דיסק אחד שהוצאנו ב- 2013 וגם מה שאני עושה עכשיו עם האחיות לוז, וליישם אותם אצל הבראסרי. הוצאנו דיסק עם האחיות לוז ואז התפניתי לעבודה על הבראסרי. אין לי העדפה לאחד ההרכבים או לאחר, כיוון שבכל אחד מההרכבים משהו אחר בי יוצא ויוצר ומתבטא, ולכן שניהם חשובים לי".

וזה באמת מוליך לשאלה, במה הבראסרי שונה מההרכבים האחרים?
"כשהתחלתי ללמוד באקדמיה, נלווה לזה סוג של תהליך התכנסות עצמית. הפסקתי ליצור חומר מקורי משל עצמי, זה היה מין תהליך הבשלה שהייתי צריכה לעבור. ולמרות שאנחנו בוחרות לשיר שירים ב"אחיות לוז" שיש להן יחסית אמירה והם לא רק שירים קלילים, הצטברו לי עם הזמן חומרים שאי אפשר לבצע עם "האחיות לוז" ".

מהו אם כך הרקע של השירים, מסקרן אותי לדעת מה הקשר שלך לחומרים של משוררים או סופרים?
"אני אוהבת שירה ואת העולם הספרותי. אל השיר של רוברט בליי One Source of Bad Information שנתן את שמו לאלבום הגעתי דרך המשוררת תהל פרוש, הלחנתי שיר שלה והייתה הקדשה, ציטוט של השיר של בליי בספר שלה".

"התלבטתי איך לגשת לשיר של ליזיסטרטה המבוסס על מחזה מיוון העתיקה במהלכו נשים פותחות בשביתת מין על מנת לסיים מלחמה, כיוון שרציתי לדבר על הכוח הנשי ולא לראות באישה רק את הגוף שלה ואם היא משתמשת בו או לא. רציתי לעדכן את אותו לשנות ה-2000, חשבתי אפילו לקרוא לזה ליזיטסרטה 2000 עד שגיליתי שכבר יש מחזה בשם הזה. (אפשר לקרוא עוד על השיר בבלוג פוליטקלי קוראת)".

"המקור של השיר Daddy Ran Away with the Circus הוא דווקא לא ספרותי כמו שכולם חושבים, רק בדיעבד גיליתי שאתגר קרת ורותו מודן כתבו ספר ילדים על זה. זה מבוסס על צילום בתערוכה שביקרתי בה, אהבתי את התערוכה ולכן רכשתי את הקטלוג שלה".

זו כבר קצת קלישאה לשאול מוזיקאים ישראלים על יצירה באנגלית, אבל בכל זאת, מאיפה החיבור שלך לשפה?
"גרתי באוסטריה לתקופה, ובמהלך שהותי בוינה השתמשתי הרבה באנגלית, לצד הגרמנית ביום-יום. בנוסף לכך, אני רואה את הקול ככלי, כזמרת אני רואה שבשימוש בשפה שונה אני משתמשת בפה שלי אחרת. הקול האנושי הינו הכלי הכי מדהים בעולם כיוון שהוא יכול לשנות את עצמו, בתוך המנעד יש הרבה יכולות להישמע כמו כלים מוזיקליים שונים לחלוטין, זו מסקנה אליה הגעתי לאחרונה. במסגרת זו אני רואה את האנגלית כעוד כלי העומד לרשותי".

יש תכניות לפתח את זה הלאה? להקליט את הקאבר לאיימי ווינהאוס "אני פרובלמטית"?
"את האלבום הזה הקלטנו בהופעה חיה, עשינו את רוב השירים במשך יומיים באולפנו של קובי פרחי. ישנם שירים שלא נכנסו מטעמים פרקטיים. אנחנו עובדים על שיר חדש להופעת ההשקה, מי יודע אולי זה ייכנס לאי. פי בהמשך".

ניכר מהשיחה עם שירה שפרויקט הבראסרי נוצר מאהבה, רושם שקיבלתי גם מהאזנה לאלבום שבו נשמרה חדוות הג'אם החי בזכות הביצוע המיומן של נגני ההרכב. יש בו פמניזם אבל גם חוש הומור, חומר מתפלסף אבל גם כזה שמשפיע על בלוטות הרגש, ושילוב בין האינטימי והשקט למתפרץ והקרקסי. זהו אמנם אלבום בכורה, אבל כפי ששירה ציינה, ניכר בו שהוא תוצר של מחשבה תחילה ופעילות מוזיקלית של תקופה של 6-7 שנים. כמו כל להקה מתחילה, ייקח קצת זמן עד שהבראסארי יגיעו לתודעת הקהל הרחב, ויש לקוות שהאלבום הנהדר הזה יזכה לאותה הצלחה כמו שההרכב הנוסף של שירה ז' כרמל זוכה לו.

הבראסרי ישיקו את האלבום החדש שלהם היום באוזןבר בתל אביב וב-2.1 במזקקה בירושלים.