לכבוד הגעתה של ענקית הטרופיקליה Os Mutantes להופעה בישראל, שוחחה ניצן אנגלברג עם מנהיג הלהקה – סרג'יו דיאז

12202585_10208301146553301_633486693_n

בהמשך לפוסט לכבוד הגעתה לארץ של הלהקה הברזילאית הותיקה אוס מוטנטס בגלגולה החדש, היה לי הכבוד לראיין את חבר הלהקה היחיד שנמצא בה מיום הקמתה ועד ימינו אנו: סרג'יו דיאז.

קודם כל, בוא נתחיל מההתחלה. איך התחלת ליצור מוזיקה?
"אוי אלוהים, בואי נראה… בגיל 13 נשרתי מבית ספר כי החלטתי שאני רוצה להיות מוזיקאי מקצועי. אמא שלי הייתה פסנתרנית ומלחינה נהדרת, וגם אבא שלי עסק במוזיקה, אז תמיד היינו מוקפים במוזיקה. באותו זמן הייתה לי גיטרה אקוסטית קטנה ולימדתי את עצמי לנגן. בשלב מסויים באתי לאמא שלי ואמרתי לה "תשמעי, אני רוצה לנשור מבית ספר כי אני מקצוען", והיא אמרה בתגובה "בסדר. אם אתה מקצוען, אז אתה קודם צריך להרוויח כסף". התחלתי ללמד, ותוך שישה חודשים הרווחתי סכום מכובד, שאיתו קניתי את הגיטרה החשמלית הראשונה שלי. התחלתי להתפתח וכתבתי את השיר הראשון Senhor F, שגם נמצא באלבום הראשון של אוס מוטנטס".

בן כמה היית אז?
"אני מאמין שהייתי בן 16. אפילו פחות מזה, אולי 15. אחר כך גם כתבתי את השיר Dia 36, השיר הראשון לו כתבתי את המילים".

מה הייתה הטרופיקליה עבורך באותה תקופה? מה גרם לך לרצות להצטרף לתנועה הזו?
"התנועה לא הייתה קיימת אז. פגשנו את קייטנו ולוזו וז'ילברטו ז'יל, והיה לנו ידע עצום בתרבות ומוזיקה, כי הקשבנו להכל מהכל, מאלה פיצג'רלד ועד ריטה פבוני. גם ידענו לנגן כל דבר, כל הבוסה נובה, הטוויסט והדברים המסובכים. תמיד חיפשנו את זה. אז הפגישה ותחילת העבודה עם קייטנו וז'ילברטו; זו בעצם הייתה אבן הפינה של הטרופיקליה. היא לא הייתה קיימת עד אז".

לא פחדת בשלב מסויים ליצור כזו מוזיקה מהפכנית ומרדנית תחת השלטון הדרקוני בברזיל של אותה תקופה?
"כמובן. היו המון סיטואציות מסוכנות ומאיימות, אבל כשאתה בן 16 או 17, אתה חושב שתחיה לנצח, זה היופי בכל הסיפור. אז הלכנו עם זה עד הסוף. אני לא יודע איך לעזאזל לא עצרו אותנו. אולי היינו צעירים או חמודים מידי (צוחק). אבל כן, הצנזורה הייתה מאוד נוקשה, לדוגמא, כשהם צינזרו איזה שיר שלנו הם אמרו לנו "אוקי, אתם לא יכולים להגיד בשיר את המילה "חרב" כי יש לה קשר לצבא". זה היה מטורף. נהגנו להחליש את המילים בהקלטה, ועליהן לשים שכבה של רעש במקום לשנות את המילים. עשינו את זה כדי שאנשים ידעו שצונזרנו. בהופעות, לעומת זאת, שרנו הכל כרגיל".

אוס מוטנטס נחשבת ללהקה משפיעה מאוד. מהן ההשפעות המוזיקליות שלך כיום?
"יש כמה דברים ששמעתי שהדהימו אותי. יש איזה בחור מבוגר אחד שמנגן בכנסיית סיינט אסטאש בפריז, קוראים לו Jean Guillou, הוא עושה אילתורים עם האורגן שלו, והוא המוזיקאי הכי אוונגארדי ששמעתי בחיי. הבחור הזה גאון. דבר נוסף שהגניב אותי זה האלבום של אנושקה שנקר, הבת של ראווי שנקר. היא עשתה קרוסאובר של מוזיקה הודית ופלמנקו, שיש ביניהן כל כך הרבה במשותף אבל הן עדיין שונות מאוד. זה אלבום פשוט פנטסטי".

איך אתה מכיר מוזיקה חדשה?
"בדרך כלל אני פשוט פותח את הרדיו כשאני נוהג (צוחק). אין לי הרבה זמן פנוי".

ספר על האיחוד ב-2006 של אוס מוטנטס. למה החלטתם לעשות זאת?
"האמת שזה היה מעבר לשליטתנו. זה באמת היה מטורף. החליטו לעשות במרכז ברביקן באנגליה מחווה לטרופיקליה, ומישהו אמר למארגנים שלא יהיה שום הגיון אם הערב הזה יתקיים בלעדי אוס מוטנטס, המארגנים בתגובה אמרו שהם לא יכולים לעשות כלום לגבי זה כי הלהקה כבר לא קיימת.
איכשהו הדבר הזה הגיע בצורה מעוותת לתקשורת שדיווחה על כך שאנחנו ננגן בערב ההוא במרכז ברביקן. התחלנו לקבל אימיילים ושיחות טלפון ממגזין מוג'ו ועוד כתבי מוזיקה, ופתאום ברדיו בברזיל דיווחו על זה שאנחנו כבר עורכים חזרות. אפילו לא דיברנו אחד עם השני באותה תקופה!
התחלנו להתקשר זה לזה, והמתופף, דינו למה, שלא ניגן כבר 30 שנה, מאז שהלהקה התפרקה אמר לי: "טוב, אם אתה רוצה – אני אנגן" וכשהוא אמר את זה, חשבתי לעצמי: "וואו, זה רציני", ואז אמרתי שנפגש כולנו ונראה מה יקרה.
נפגשנו בסטודיו, ניגנו, והאנרגיה לחלוטין הייתה שם. עשינו חזרות במשך שלושה חודשים, וחודש לאחר מכן כבר נקבע לנו טור שלם בארצות הברית. לא יכלתי להאמין לזה. לא תיארתי לעצמי שהאיחוד הזה יהיה בכזה סדר גודל, וכשניגנו בערב ההוא בברביקן, הייתי בטוח שהקהל יהיה פחות או יותר בגיל שלי, אבל כולם היו שם ילדים!
התחלנו את האיחוד ב-2006, ולא הפסקנו להופיע עד 2014. אז אלה היו 8 שנים בדרכים. הפסקתי את הטור הזה לשנה אחת ב-2014 כי כבר הייתי ממש מותש, אבל עכשיו אנחנו מתחילים להופיע שוב וזה הולך להיות כיף.
זה מדהים, את יודעת? אמרתי לעצמי שאני רוצה לקחת הפסקה ממוזיקה לשנה אחת, לנקות את הראש, ואז התחלתי לחלום על מוזיקה. חלמתי שיר, כתבתי אותו והוא פשוט נפלא.
הדבר הזה בעצם אמר לי: "אין לך דרך החוצה (צוחק), המוזיקה תבוא אליך בין אם אתה רוצה את זה או לא".
השיר הזה שחלמתי עליו שוחרר במקסיקו כסינגל, ומדובר בבלדה יפהפייה בשם Eses Ojos Verdes. השיר הזה מורכב מכל מיני משפטים ומילים מכל השירים הספרדיים שאני מכיר, והרכבתי מהם מילים חדשות. אם אתה לא מכיר את השירים האלה, אתה לא תדע, אבל אם כן- אז אפשר לשמוע את האיזכורים הקטנים האלה לאורך כל השיר".

אמרת קודם שלא האמנת שכל כך הרבה אנשים יבואו לאיחוד שלכם ושזה יהיה בכזה סדר גודל, אבל קצת מוזר שאתה אומר את זה בהתחשב בזה שזו באמת להקה משפיעה שלקחה חלק גדול מאוד במהפכה מוזיקלית ותרבותית. באמת לא ציפית שהמוטנטס יהיו משפיעים ואהודים גם כמה שנים קדימה?
"באמת לא ציפיתי לכך. הפסקנו את פעילות הלהקה בשנת 1978, כי הרגשתי שחברי הלהקה כבר לא מבינים מה הפואנטה שלה. הם התחילו ליצור מוזיקה בשביל כסף, וזו ממש לא הרוח והגישה של המוטנטס. העובדה שהמוזיקה שלנו שרדה, זו באמת סוג של מתנה, ודבר יפהפה שזכיתי לחוות. אפילו עכשיו, התגובות לשני האלבומים החדשים שלנו הן כל כך אוהדות וזה פשוט נפלא. זה מה שרציתי. לא הייתי ממשיך להיות חבר בלהקה "מתה" שלא ממשיכה ליצור חומרים חדשים. זה היה חסר הגיון מבחינתי. הרולינג סטונס אמרו פעם שהם כבר לא ינגנו את Satisfaction כשהם יהיו בני 50. כשהשקנו את האלבום שלנו בHard Rock Cafe בלאס וגאס, הרולינג סטונס הופיעו שם וביצעו את Satisfaction, בעוד שאנחנו ניגנו חומרים חדשים לחלוטין. זה היה נפלא".

לגבי האלבום שלכם Haih Or Amortecedor שיצא ב-2009: איך זה היה להוציא ולעבוד על אלבום עם חומרים חדשים אחרי 35 שנה?
"זה היה ממש טבעי. האיחוד ב-2006 גרם לתחושה שהרוח לא מפסיקה לנשוב במפרשים. זה היה נהדר גם מהבחינה הזאת, וגם כי פגשתי את טום זה [Tom Zé] שוב. פגשתי אותו לפני שנים רבות, אבל לא באמת יכלנו לדבר אחד עם השני, כי אני הייתי בן 16, והוא היה בן 20. זה הפרש די משמעותי בגילאים האלה. ב-2009 זה היה נפלא כי יכלנו ליצור את היופי הזה ביחד ולעבוד ביחד. אני חושב שהוא היה אחד מהפרטנרים הכי טובים שהיו לי, אם לא הכי טוב.

האלבום האחרון שלכם עד עכשיו, Fool Metal Jack, היה הראשון שנכתב בשפה האנגלית. האם הייתה סיבה מסויימת להוציא אלבום באנגלית?
"אני חושב שהעובדה שהופענו כל כך הרבה בכל כך הרבה מקומות הובילה אותנו לעשות את זה. לפעמים אתה גם רוצה לתקשר בעזרת המילים אבל אתה לא באמת יכול, כי אנשים לא מבינים. גם המגורים שלי בארה"ב השפיעו על Fool Metal Jack. למשל שיר הנושא היה על אותם חבר'ה צעירים שעלו על מטוס לעיראק, או איפשהו, ואין להם מושג איפה הם הולכים לדרוך.
המילים בשיר הזה הן די מזעזעות, כי הבחור מת בסוף, וכשכתבתי אותן החברים בלהקה רצו להרוג אותי (צוחק).
השיר Piccadilly Willy הוא על הכנסייה והצביעות בדת, ו-The Dream Is Gone הוא על המשבר שהיה בארה"ב. אני זוכר שהלכתי לקנות בית, וכשנכנסנו היה שם זוג שהיה לפני סילוק מהבית. לא היה לי מושג לגבי זה, הרגשתי כמו איזה נשר, אז עזבתי. דמייני את זה, לקנות בית ממישהו כי הוא לא יכול לשלם את המשכנתא. זה נוראי.
יש הרבה שירים באלבום הזה שאני אוהב, כמו Valse LSD. זה שיר על טריפ LSD שהיה לי ולאשתי בטעות. הופענו באיזשהו מקום, וכשסיימנו מישהו בא אליי ואל אשתי עם ג'וינט, ואמר שזה ג'וינט מיוחד. לא היה לנו מושג שהם שמו בפנים טיפות של LSD, ואלוהים אדירים, איזה טריפ זה היה!
שיר נוסף שאני אוהב מהאלבום זה Time and Space. פשוט הדלקנו את המחשב והתחלתי לנגן בגיטרה. זה היה אילתור מההתחלה עד הסוף של השיר. כשאתה מקשיב לשיר, אתה שם לב שאין סדר מסויים, מפני שהכל מאולתר. זו דרך נחמדה מאוד ליצור בה.
אז כן, האלבום הזה מאוד קרוב לליבי".

שיתפת פעולה במהלך הקריירה עם הרבה מאוד מוזיקאים. האם יש עוד מוזיקאים שהיית רוצה לשתף איתם פעולה?
"עם Jean Guillou, בוודאי (צוחק), הייתי שמח לשתף איתו פעולה. אלוהים, אני כל כך התברכתי, זה פשוט מדהים. בדיוק חשבתי על זה לפני כמה ימים כשהייתי לבד. שמעתי את השיר Serra של קייטנו ולוזו וחשבתי שזה מדהים שהייתי שם. שעבדתי איתו.
הופעתי במילאנו ב-1977, ואחרי ההופעה פגשתי את אל שנקר, שבהמשך הפך להיות חבר טוב. אני הייתי שם, ניגנתי עם הבחורים האלה!
אני זוכר שחיכיתי באחורי הקלעים בגיל 15 או 16 כדי לעלות לשידור טלוויזיוני ואיתי חיכו עוד אנשים. השהות הזאת איתם גרמה לי להרגיש כאילו אני עם הלואי ארמסטרונגים של ברזיל או משהו כזה. זה מדהים, החיים שלי מדהימים.
אבל בנוסף לזה אני פתוח להכל. אני תוהה אם אני אפגוש בישראל מישהו משוגע ונתחיל ליצור מוזיקה ביחד. זה יכול להיות נהדר".

אם אנחנו כבר בעניין ישראל, מה הציפיות שלך מההופעה כאן?
"טוב, אני מקווה שלא יפלו עלינו קטיושות, שלא יהיה קלצ'ניקובים ועוזים (צוחק). אלוהים אדירים, אני לא יודע… הארץ הזאת היא כמו מרכז העולם, כל כך הרבה קרה שם. אני מקווה לקבל בישראל קצת מהקסם שנגע בכל כך הרבה אנשים. אני מצפה לקבל קצת מזה. קצת מההסטוריה של ישו, של מחמד ויוחנן המטביל. ההסטוריה של הארץ הזאת היא מדהימה ובלתי נגמרת".

לסיום: מה התוכניות של הלהקה לעתיד? האם יש אלבום חדש באופק?
"כן, בהחלט. כבר יש לנו את השיר ההוא שחלמתי עליו, וגם קניתי גיטרה חדשה שאני מאוהב בה, אז אני לא באמת יודע מה יהיה, אבל סביר להניח שהרבה מוזיקה. זה זמן לאלבום חדש. אולי נבצע את הבה נגילה או משהו. אני יודע את המילים!"

המוטנטים יגיעו להופעה אחת ויחידה בארץ במועדון הבארבי בתל אביב ב-23.11.
על ההפקה אמונים ZUZZ Agency ו-Auris Media.
לרכישת כרטיסים: https://www.tixwise.co.il/he/osmutantes

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0