עד קצה השמש ובחזרה: עומר אסייס משוחח עם ג'ואי בארנס סולן קלקסיקו לקראת ההופעות בארץ

בנובמבר הקרוב ינחתו בארץ בפעם השלישית חברי להקת קלקסיקו, מלהקות האינדי המוכרות והאהובות על הקהל הישראלי. לקראת הגעתם, תפסנו את סולן הלהקה ג'ואי בארנס לשיחה על האלבום החדש, מסעות והשראה, ואפילו קצת על עניינים משפחתיים

Calexico. Madrid. Julio, 2014 צילום: פאקו גומז

Calexico. Madrid. Julio, 2014 צילום: פאקו גומז

האלבום החדש של קלקסיקו, "Edge Of The Sun”, הוא מרענן ומגוון בדיוק כמו שהם יודעים: מקצבים לטיניים תוססים, קאנטרי מלא אווירה ואמריקנה מהפנטת. אלו לצד מוזיקאים אורחים רבים, הופכים אותו לארבעים דקות קצביות ומרחפות, כיפיות ומלנכוליות יחדיו. הלהקה, שגם לאחר 20 שנה לא מפסיקה לחדש, הקליטה אותו במקסיקו סיטי, צעד לא מפתיע בהתחשב בחצוצרות המריאצ'י המעטרות רבים משיריה.

ג'ואי, אתה וג'ון קונוורטינו מנגנים יחד כמעט 25 שנים. איך אתם משמרים את שיתוף הפעולה פורה וחי?
"זה מאתגר לפעמים, ואנחנו משתדלים להיות מאוד יצירתיים ולחקור שיתופי פעולה שונים, שעוזרים לשמור על המוזיקה רעננה. עשינו פסקולים לסרטים, שיתפנו פעולה עם אמנים שונים כמו Iron & Wine וניקו קייס. אנחנו ברי מזל ויש לנו קהלים ברחבי העולם שמסייעים לנו להשאר בפעולה כל הזמן. בעוד אצל אמנים מסוימים מתרחשת פריצה גדולה ש'מתאדה' עם הזמן, אנחנו חווינו הצלחה מתונה במהלך השנים ולכן הצלחנו לשמר אותה. אבל שיתוף הפעולה נשמר בעיקר הודות לכך שאנחנו באמת נהנים מהעבודה המשותפת, ואסירי תודה עליה.
להקות לרוב מתפרקות כשהן חשות מיצוי או שחיקה, ולכן מאוד חשוב לנו לאזן את לוח הזמנים ולאפשר חיי משפחה. ג'ון הוא אבא לבת 21, והמשמעות היא שבמשך שנים הוא נדרש לאזן בין חיי המוזיקה והטורים ובין חיי משפחה. אנחנו משתדלים להשאר נאמנים לעצמנו ולפעול בהתאם לאינסטינקטים שלנו, ויש לנו חופש אמנותי גדול – אנחנו לא מחויבים לאיזשהו לייבל או חברה".

האלבום "Edge Of The Sun" שהוצאתם לפני חצי שנה, הוא האלבום עם שיתופי הפעולה הרבים ביותר שעשיתם עד כה. איך הייתה העבודה המשותפת עם המוזיקאים הנוספים?
"הרעיון הכללי של שיתוף פעולה מאוד טבעי לנו. אנחנו בדרך כלל עובדים עם הרבה מוזיקאים, אבל לא במסגרת אלבום של קלקסיקו. בנקודה מסוימת בעבודה על האלבום כבר היו לנו את כל הטרקים מוקלטים, והחלטנו לאחר מחשבה נוספת להוסיף קולות רקע וקולות של אורחים. הרצון התעורר כהשראה פתאומית, כשלמשל חשבנו 'למה שלא נבקש מסם בים לשיר ב-Bullets & Rocks, או למה שלא נבקש מהכנר של DeVotchKa לנגן בשיר Coyoacan? אולי התוספות של האורחים הן עדינות, אבל עבורי זה נהדר, הן מעין 'פיין טיונינג לאזניים' בכל שיר".

אתה יכול לתת דוגמה לאמן אחד שהשתתף באלבום שמאוד רצית לעבוד איתו?
"סם בים היה הראשון שפנינו אליו. הוא אדם מאוד עסוק, אבל הגיב במהירות וישר שלח את הטרקים שלו. זה מאוד הרשים אותי. אחריו פנינו גם לחבר שלו, Ben Bridwell מ-Band of Horses, שהיה ממש ירייה באפילה. לא ידענו אם הוא ירצה להקליט, אבל הוא רצה. זו הייתה הפתעה נחמדה שמישהו שאני מעריץ ומכבד נמצא בשיר של קלקסיקו. גם הוא – יש לו ילדים, הוא חבר בשני הרכבים, מדהים שאנשים יותר עסוקים ממך מוצאים זמן לעזור. זו ההנאה האמיתית ממוזיקה, העובדה שאפשר לחלוק אותה עם אנשים. אתה עובד על תקליט במשך חודשים, ותאמין לי, יש הרבה פעמים שאמנים, כולל אותנו, אומרים לעצמם 'וואו, האם זה טוב?'. אנחנו מקשיבים לזה כל כך הרבה שאנחנו מאבדים את ההקשר הרחב יותר, וזה 'בוסט' טוב של תמיכה שמגיע מאנשים".

מן הקצה אל הקצה

באלבום יש אווירה שנעה בין שמחה ובין רגעים אפלים יותר. איך אתם יוצרים את האיזון, בייחוד בהופעות, בין המוזיקה התוססת שאתם מנגנים ובין החלקים האפלים יותר?
"זה ניגוד שתמיד היה קיים בלהקה ואני מאוד אוהב אותו: עוד מתחילת הדרך ניסינו לכסות טווח שלם של נושאים שאנחנו כותבים ושרים עליהם. הניגוד הוא רק השתקפות של מי שאנחנו, ובכל אלבום אפשר למצוא שירים כאלה. בשבילי, Bullets & Rocks הוא השיר האפל באלבום הזה, אבל המוזיקה מביאה את הניגוד, את האופטימיות שכולנו צריכים".

עם צאת האלבום הוציאו קלקסיקו לשיר Falling from the Sky קליפ מטריד ויפיפה בו זמנית, בו חוזה גונזלס דואג לתולעת ענקית, חסרת מנוחה ועצובה. החצי השני של הרומן המשיך בקליפ שגונזאלס הוציא כחודש לאחר מכן לשירו Open Book.
יש שני אורחים באלבום הזה שאמנם לא מנגנים בו, אבל מופיעים בקליפ ל- Falling from the Sky – חוזה גונזאלס והתולעת שמככבת לצידו. מאיפה קיבלתם את הרעיון? זה יפהפה, אני מרגיש שנוכח שם הניגוד שדיברת עליו.
"בהחלט. חלק מ'אמנות שיתוף הפעולה' הוא להיות פתוח לרעיונות של אנשים אחרים על המוזיקה שלך. במקרה הזה, הרעיון לווידיאו היה של חברת התקליטים אשר עובדת באירופה עם קלקסיקו וחזה גונזאלס. הם יצרו קשר עם הבמאי, שהוא חבר טוב ועובד הרבה עם גונזלס. הוא אמר 'למה שלא נעשה צילום וידיאו אחד ונוציא שני קליפים לשתי להקות? אהבתי את הרעיון שלו – את הדואליות שלנו עם עצמנו. אולי מעריצי קלקסיקו המבוגרים יותר הופתעו, אבל תמיד אתגרנו את הקהל שלנו ואת עצמנו, וזה חשוב. לדעתי הקליפ יפה ומאוד סוריאליסטי, הוא מלא הומור וחד, ובייחוד עשוי נפלא.

בין שתי ערים

שם הלהקה – Calexico, הוא שם של עיירה על הגבול שבין ארצות הברית למקסיקו, אשר נגזר מהמילים קליפורניה ומקסיקו. העיירה מארחת מדי שנה פסטיבל מוזיקת מריאצ'י, ממנה קלקסיקו מושפעים רבות.
בתור להקה שכל כך מושפעת ממקסיקו, העובדה שהקלטתם את האלבום במקסיקו סיטי בטח הרגישה כמו להגיע הביתה.
"הלוואי שהיו לנו יותר הזדמנויות להגיע ולעבוד במקסיקו. זה לא קל, בייחוד עם להקה כמו שלנו עם שבעה מוזיקאים על הבמה. אבל הנסיעה בהחלט הייתה שווה את זה. היה הרבה יותר קל לנסוע אם היינו מעט אנשים עם מעט כלים, אבל כיף רק לבלות יחד במקום שהוא כל כך מעורר השראה".

אתם מדברים הרבה על מסעות, מקומות שהייתם בהם, אפילו האלבום האחרון הוא על שם מקום. תקן אותי אם אני טועה אבל אתה אירי ונולדת בקנדה, יש לך חיבור מוזיקלי לצד האירי שלך?
"כן, יש לי חיבור וגם ביקרתי במחוזות ילדותי בקנדה, ובאזורים באירופה שמהם אבותי הגיעו. אני חושב שכולנו מנסים לגלות מי אנחנו, או לפחות מעבירים חלק נכבד מחיינו בשאלות 'מי אנחנו', ו'מאיפה באנו'. אבל כשאנחנו מטיילים ונפתחים לתרבויות, אנשים ומקומות שונים, נוצרים חיבורים מיוחדים שהם לפעמים לא הגיוניים, ולא מתאימים לכאורה למוצא שלנו. אני לא מקסיקני ואין לי יומרה להיות, אבל אני אוהב את התרבות, את האנשים והמקום".

היית בהרבה מקומות, פגשת הרבה אנשים, מה הדבר הכי חשוב ומעורר השראה שגילית במהלך המסע שלך?
"הדבר החשוב ביותר שגיליתי הוא שתמיד נמשכתי לשירים בסולם מינורי. השיר הראשון שאמא שלי השמיעה לי היה שיר ערש שנקרא All the Pretty Horses והוא היה בסולם מינורי, דבר שאז כמובן עוד לא הבנתי. בסוף שנות התשעים, ראיתי סרט שנקרא 'מסע בטוח' אשר עוסק בחייהם של הצוענים: הם באו מהמזרח, המשיכו למזרח התיכון, אירופה ואז לחצי האי האיברי. הסרט מתחקה אחר מוזיקאים מתרבויות שונות בעולם, שהמשותף ביניהם הוא היותם נוודים. אם תחשוב על זה – כולנו נוודים. הוכיתי בתדהמה על ידי היופי האוניברסלי של המוזיקה, שהרבה ממנה מנוגן ומושר בסולמות מינוריים. בין אם אתה ביוון, ישראל, מזרח אירופה, מקסיקו או ארצות הברית, ישנם חוטים מוזיקליים ששוזרים את כולנו. זה מרתק בעיני. אני קורא לזה 'הבלוז המינורי,' ואני אוהב את כולו. ההבנה הזו הביאה אותי לחפש מוזיקה בתרבויות שונות, ופשוט ללמוד עוד, כל הזמן. בישראל למשל ממש נדלקתי על אריס סאן, שהוא במקור מיוון ואז הגיע לישראל".

ולסיום, מה הדבר שאתה הכי אוהב לעשות, כשאתה לא עושה מוזיקה?
"להיות עם המשפחה שלי. יש לי שתי בנות תאומות, בנות ארבע, וזו המפלט שלי בחדר השני. להיות עם אשתי והמשפחה שלי יחד בטוסון. בקיצור, בית".

קלקסיקו יופיעו בתאטרון גשר ביום שני, 16.11 ובמועדון הבארבי ביום שלישי, 17.11. על הופעתם של קלקסיקו בתל-אביב אמונה חברת נרנג'ה

1200px-Calexico_(Jena_18.07.2007)_1

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0