עומר אסייס על ההופעה של איציק פצצתי בבר קיימא בשישי האחרון

502544516_1280x720

ליום שישי בצהריים יש אצלי יכולת מופלאה לנקז את כל עייפות השבוע לכדי שעות בודדות ולעייף אותי כמו ששום סוף יום עבודה באמצע השבוע לא יכול. לכן העובדה שמצאתי כוחות ללכת להופעה של עומר מור AKA איציק פצצתי בבר קיימא המלא עד אפס מקום הפתיעה אפילו אותי, אבל כבר אחרי כמה שניות מהרגע שפצצתי החל להופיע ידעתי שעשיתי את הבחירה הנכונה.

פצצתי, איש "המופע של ויקטור ג'קסון", "העיר הזאת" ומי שאמון על ההפקה של האלבום האחרון של נצ'י נצ' ביחד עם אורי שוחט, הוא הרבה דברים. גיטריסט מצוין, זמר עם וורסאטיליות ווקאלית מהטובות באיזור וביטבוקסר משובח. את כל היכולות שלו הוא עורם שכבה על גבי שכבה עם הלופר שלו ועוטף אותן בהמון חוש הומור, הגשה אישית וכריזמה ששמורה למעטים.

במהלך ההופעה פצצתי מתקשר ללא הרף עם הקהל, תוך כדי נגינה או תוך כדי שהוא מכוון את הגיטרה. השיא היה בסוף שהוא חילק את הקהל לשתי קבוצות ותזמר כל קבוצה לצליל אחר ובנה כך לאט לאט שיר שבנוי כולו רק מהקהל – האמן הראשון שקופץ לי לראש שהרבה לעשות סגנון כזה של דברים הוא פרנק זאפה. Just sayin'.
אז מה פצצתי מנגן אתם שואלים? קאברים.כמעט רק קאברים. יש ריי צ'ארלס, סטיבי וונדר ואפילו שון פול רחמנא לצלן מוצא את דרכו לסטליסט, מקבל כמו כולם עיבוד מלא אנרגיות, ביטבוקס והגשה שלא תפגשו דומה לה.

ניסיתי לחשוב עם עצמי מה אני חושב על זה שיושב מולי אולי הפרפורמר שהכי נהנתי ממנו בלייב בשנה האחרונה, שלא מפסיק לשבות את הקהל בשירה שלו ונשמע כמו הרכב היפ הופ שלם, ומה שהוא מנגן אלו שירים מהניינטיז שנחרשו אין סוף פעמים אצלי בווקמן.
רק כמה ימים לאחר מכן ואחרי לא מעט מחשבות בנושא, הבנתי למה כל כך נהנתי מההופעה של פצצתי. עד כמה שהתחושה של לשמוע שיר מצוין בפעם הראשונה ולהתלהב מהגילוי היא מרגשת, יש משהו בלחזור לשירים שאתה מכיר טוב מאוד, ששובה אותך מהרגע הראשון, כי כבר מהצלילים הראשונים אתה מזמזם את המילים ומרגיש כאילו אתה מכיר את האומן שנים.

ההופעה של פצצתי היא הזדמנות מצויינת לראות מה מבצע מצוין עושה לשיר, ואיך לא צריך לשיר חומר מקורי כדי להיות הכי מקורי ומרענן בסביבה.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0