ניל האלסטד מגיע לארץ ב-6 בנובמבר. ציפי פישר מכינה אתכם להופעה

neil_halstead_IMG_8444_photoJohnIsaac

התאהבתי בניל האלסטד כשפתחתי באקראי את הרדיו במהלך התכנית "הקצה" באמצע שיר שאותו לא הכרתי. למרות שהשיר היה שקט ובשל כך היה צריך להקשיב היטב, ולמרות שהוא התמשך כמעט עשר דקות, הוא הצליח להצמיד אותי לרדיו. כאשר לקראת הסוף פתאום נכנסה מנגינה שלקחה את הכיוון של השיר למקום אחר לחלוטין, הבנתי שזה שיר מהסוג שיכנס לרשימה של השירים שלא יימאסו עלי אף פעם.
מדובר בשיר של Mojave 3, אחד מהרכבי העבר של האלסטד (שאף הופיע בישראל ב-2011), ובדיוק יצא אז ב-2003 האלבום המעולה שלהם Spoon and Rafter.

כמובן שלאחר ההכרות עם Mojave 3 חפרתי אחורנית בדיסקוגרפיה של האלסטד, אל האלבומים של הרכב השוגייז/דרימפופ Slovdive. למעשה ניתן לאמר שמוהבי 3 היתה סוג של המשך ישיר של הלהקה הקודמת של האלסטד מכיוון שגם בו שרה רייצ'ל גוסוול וניגן סיימון סקוט. שווה לציין שבשתי הלהקות האלסטד היה הכותב העיקרי של השירים, ולכן הוא כל כך מזוהה איתם. סלואודייב מעולם לא הייתה מפורסמת כמו חלק מהלהקות באותה סצנת שוגייז, כמו מיי בלאדי ולנטיין או ג'יזס והמרי צ'יין, אבל היא כן זכתה להכרה מאוחרת יותר בתרומה שלה לסצנה. אלבומם הידוע ביותר הוא Souvlaki שהוקלט בשיתוף פעולה בחלק מן השירים עם בריאן אינו ב-1993. קחו ביצוע של שיר ממנו מהופעת האיחוד שלהם בשנה שעברה.

קצת פחות נגיש ויותר מופשט, אבל לא פחות נהדר הוא אלבומם האחרון – Pygmalion. כפי שאתם שומעים, כפי ששמם מרמז, הלהקה משלבת מוזיקה חולמנית המתפתחת באיטיות יחד עם מפלי דיסטורשן. כמו כל להקות השוגייז, גם כאן יש השפעות של פסיכדליה סטייל פינק פלויד המוקדמים וסצינת המוזיקה מקנטברי של שנות ה-70 שהולידה להקות מו סופט מון (רוברט וויאט) או קראוון.

בעשור האחרון פנה האלסטד אקסקלוסיבית לכיוון של קריירת סולו, לאחר שמוהבי 3 התפרקו ב-2006. באופן כללי, קריירת הסולו שלו מאופיינת בכיוון יותר אקוסטי, יותר פשוט וקצת יותר אופטימי. בעיני הוא ממשיכו הטבעי של מוזיקאים כמו ניק דרייק וג'ון מרטין, מוזיקאים שיוצרים מתוך זיקה למסורת הפולק מחד ולמורשת הסיקסטיז מאידך. מתוך האלבומים שהוא הוציא עד כה, הכי חרשתי את הראשון – Sleeping on Roads.

את האלבום השני – Oh! Mighty Engine טיפה פספסתי בזמן אמת ב-2008, אבל בשנה שעברה חזרתי אליו והתפלאתי על עצמי איך לא הקדשתי לו יותר זמן, מכיוון שיש בחירה בסאונד עשיר יותר, קצת בשונה מהאלבום הראשון.

האלבום השלישי דווקא חוזר לסאונד יותר בסיסי, מה שגרר השוואות מאולמיוזיק ל"פינק מון". הדבר המיוחד אצל האלסטד זה שהשירים שלו אף פעם לא משעממים אותי, למרות שהם לכאורה לגמרי מתאימים לתוכנית כמו "סופשבוע רגוע בגלגל"ץ". זה ניכר אפילו כשהוא בוחר ליצור שירים מינמליסטים כמו השיר הבא מאותו אלבום, שהוא גם האלבום האחרון שהוציא.

משהו בחום האנושי שהאסלטד תמיד מקרין במילותיו, הנגיעות המתוחכמות בתזמור, והמנגינות הקליטות משדרגות את האלסטד מעל לכל שאר המוזיקאים שיוצרים בסגנון דומה. אני חושבת שהעובדה שהוא בא דווקא מרקע של מוזיקה יחסית רועשת שגם פתוחה להתנסויות, היא המקנה גם למוזיקה היותר שקטה שלו את המגע המיוחד הזה. לכן אני חושבת שגם למי שפחות מכיר את קריירת הסולו של ניל האלסטד, כדאי להגיע להופעה הקרובה.

ניל האלסטד יופיע בבארבי בתל אביב ב-6 בנובמבר.
על הבאתו ארצה אחראית חברת ההפקות המון ווליום.
כרטיסים אפשר לרכוש כאן.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0