מהפסגה אל תוך הבור: ציפי פישר לוקחת את Franks Wild Years של טום ווייטס לפגישה עיוורת

04228423572

יש מוזיקאים, כמו טום ווייטס למשל, שעד שהספקת להתבגר ולהתחיל להתעניין במוסיקה, הם כבר הספיקו להשאיר מאחוריהם היקף נרחב של גוף יצירתי, כך שלגשת אל המוזיקה שלהם זו משימה די מאתגרת עבור המאזין המזדמן, זה שמכיר שיר מפה ושיר ומשם. לכן למרות שאני מכירה די הרבה שירים של ווייטס באופן כללי, לא כל כך יוצא לי להקשיב לאלבומים שלמים שלו מההתחלה ועד הסוף. ההכרות שלי עם ווייטס היא דרך אוספים וסינגלים, והאמת היא שאני לא בטוחה היכן להתחיל מתוך המבחר העשיר של מכלול יצירתו. בשל כך החלטתי לנצל את ההזדמנות ולהקשיב לאלבומו מ-1987, Franks Wild Years, מההתחלה ועד הסוף.

עד שעולה שיר שמוכר לי, השיר Innocent When You Dream, החמישי במספר, אני כבר רואה שהאלבום הזה מכיל מבחר סגנונות שונים: שירים קצביים, כמו שיר הפתיחה Hang On St. Cristopher ו- Straight to the Top (גרסת הרומבה), יש שיר פ'אנקי במקצת שבו איכשהו ווייטס מצליח להישמע כמו זמרת שחורה כמו ב-Temptation, בלדות כמו …Innocent שבה משולב מקצב של פולקה וגם מוזיקה מעולם התיאטרון ב-Blow Wind Blow. (חשדתם שפיתומים זה קריפי? אחרי שתצפו בקליפ הזה החשד הזה יכפיל את עצמו). בהמשך הצד הזה נוספת לסגנונות האלה גם נימה מערבונית בשיר Yesterday Is Here.

האלבום עצמו בנוי כאלבום כפול, כאשר מחבר בין השירים סוג של קונספט המספר את סיפור חייו של פרנק, טיפוס עלוב נפש אך לא חסר קסם אישי. לצד הרבגוניות של השירים, שמתפרשים על פני מספר ז'אנרים, ישנה אחידות סגנונית שהופכת את כל השירים לשייכים לאותו אלבום – בחירה בסאונד טיפה חורק של כלים מוזיקליים כמו הרמוניום ואקורדיון, שלוקחים את המוזיקה לעולם ישן שכבר עבר זמנו. את אותה תחושה של זמן עבר ניתן להרגיש הכי טוב בשיר שסוגר את הצד הזה, "התמה של פרנק".

במה שהיה הצד השני של תקליט הויניל, מופיע השיר הכי מוכר מתוך האלבום, Way Down in the Hole. לא במקרה בחרו בו יוצרי "הסמויה" בתור שיר הנושא של הסדרה, זהו שיר שלוקח את הנושא של החטא שעולה בצד הראשון, בשירים כמו Temptation ומזכיר לנו שלכל חטא יש עונש. אם לא תשעו לדבריו ותסטו מדרך הישר, האש והגופרית של השטן יתפסו אותך. הגיטרה החשמלית של מארק ריבוט מצטרפת בצורה מושלמת לביט הבלוזי של הבס שמנגן גרג כהן, ובסוף השיר מופיעה מקהלה שנעלמת כמו רוח רפאים. קחו אותו בגרסא מחשמלת מסרט שצולם בהופעה החיה Big Time:

לאחר מכאן וויטס נותן ביצוע לו הוא קורא "ווגאס" של השיר Straight to the Top שבו הוא לחלוטין מחקה את הדרך שבה פרנק סינטרה שר. זה ממש מדהים איך השיר נשמע שונה עם סגנון שירה "נקי" ועם ליווי סקסופון ופסנתר קוקטייל.

גם השיר שבא אחריו, I'll Take You New York, מתייחס בבירור לשירו של סינטרה "ניו יורק, ניו יורק", רק שמשהו פה, בניגוד לשיר הקודם, נשמע משובש ודיסוננטי. השירה נשמעת מזייפת, המנגינה מתחילה ועוצרת בצורה מקוטעת, מחיאות כפיים שלא קשורות לכלום מופיעות באמצע, והשיר מסתיים בהשתעלויות. ההצהרה לכבוש את ניו יורק נשמעת הפעם ריקה מתוכן, התפארות של אדם שלא מסוגל לעמוד במשימה.

השיר Telephone Call From Istanbul אף הוא נשמע מוכר לי מאיפשהו, הבנג'ו של ריבוט מחקה קצת את צלילו של הקאנון המזוהה עם מוזיקה טורקית, בעוד המילים עצמן מזכירות קצת רומן בלשי "אל תבטח בגבר הלובש מעיל טרנץ' כחול". לקראת סיום הצד הזה של התקליט עולה הצד היותר מלנכולי של ווייטס, עם בלדות כמו Cold Cold Ground ו-Train Song. אין ספק שהדובר של "שיר הרכבת" מעורר רחמים, מי לא יחמול על מי ששר: "לא נותרו לי אלא הבגדים שלגבי, נותרתי פה לבדי, לקחתי רכבת שלקחה אותי לפה, אבל רכבת לא תוכל להחזיר אותי הביתה".

מיהו פרנק המוזכר בכותרת? קשה להגיד. למרות האזכורים לסינטרה, אני לא חושבת שזה ממש עליו. המחיקה של הגרש בין פרנק ל-S מזכירה את ספרו המפורסם של ג'יימס ג'ויס ,Finnegans Wake וכמו בספר ההוא, ווייטס שולח אותנו למסע לתוך תודעת האדם, בדרך שמתפתלת ואינה ליניארית. כך אנו חווים את סיפור חייו של כוכב החווה עלייה לגדולה ונפילה, כאשר לאורך האלבום ווייטס משחק בצורה תיאטרלית בקולו כדי להדגים את מצבי התודעה השונים – בטחון עצמי, התגלגלות בחטא, חרטה ואובדן. שיר הסיום שבו שוב מנוגן Innocent When You Dream נשמע דהוי ומרוחק, כמו תצלום ישן שהולך ומאבד מהחדות שלו עם השנים. האמת שזהו אחד משיריו של ווייטס שאני הכי אוהבת, הראשון משלו שבו התאהבתי, ולכן מצדי הוא יכול לחזור עליו כמה פעמים שבא לו באלבום הזה. כמו כל אלבום של ווייטס, השירים בו מזכירים דברים המוכרים למאזין – נעימה קרקסית של קרנבל, מנגינה שמנוגנת בתור ליווי לסרט אילם, מנגינה של טרקלין של מלון, צליל ליווי שנגן רחוב מנגן כדי להרקיד את הקופיף שלו – אבל עדיין נשמעים בדיוק כמו ווייטס עצמו. אין ספק שזהו (עוד) שיא שווייטס רושם לעצמו, בו הוא מצליח להשתמש בקונספט תיאטרלי מבלי להשתעבד אליו. הדבר הזה מאפשר לו לסטות מהמתווה שהוא (ואשתו קת'לין ברנן) משרטטים במידה ומתחשק לו, אך תמיד נשמרת תחושת השלמות ההוליסטית של הפרויקט. גם אם לא תתחברו לכל השירים, בטוח שבמגוון הגדול שווייטס מציע פה תמצאו משהו לאהוב.

תגובות

וורדפרס: 0
  • comment-avatar
    THE RABBI 2 שנים

    אינטיליגנטי ומעניין. בעיקר נוכח הטקסטים החידתיים ומלאי האיזכורים של וויטס, נותן זווית חדשה לאלבום מוכר. מעולה.

  • comment-avatar
    THE RABBI 2 שנים

    אינטיליגנטי ומעניין. בעיקר נוכח הטקסטים החידתיים ומלאי האיזכורים של וויטס, נותן זווית חדשה לאלבום מוכר. מעולה.

  • comment-avatar
    גל אמיר 2 שנים

    מיהו פרנק? נסי לשמוע קטע דיבורי של שתי דקות בערך ב'טרומבונידגחרב' שיצא שנתיים לפני כן שמספר סיפור על פרנק שנמאס לו מהחיים השגרתיים שלו ומהכלב של אשתו. תודה על פוסט נהדר, לטעמי זה האלבום שיצא בדיוק אחרי השיא האדיר של שני האלבומים הקודמים – טרומבונידגחרב ו'כלבי גשם', שהם טובים בהרבה, ותמיד הייתה לי איזה הרגשה שהוא קצת 'נסחב מאחור' והפוסט הזה גרם לי לראות כמה אני מכיר ואוהב את האלבום הזה, וכמה הוא מדבר אלי.

  • comment-avatar
    גל אמיר 2 שנים

    מיהו פרנק? נסי לשמוע קטע דיבורי של שתי דקות בערך ב'טרומבונידגחרב' שיצא שנתיים לפני כן שמספר סיפור על פרנק שנמאס לו מהחיים השגרתיים שלו ומהכלב של אשתו. תודה על פוסט נהדר, לטעמי זה האלבום שיצא בדיוק אחרי השיא האדיר של שני האלבומים הקודמים – טרומבונידגחרב ו'כלבי גשם', שהם טובים בהרבה, ותמיד הייתה לי איזה הרגשה שהוא קצת 'נסחב מאחור' והפוסט הזה גרם לי לראות כמה אני מכיר ואוהב את האלבום הזה, וכמה הוא מדבר אלי.

  • comment-avatar

    […] פחות או יותר בפעם הראשונה את 'Frank's Wild years' של טום וייטס, וזה פחות או יותר מה שהיא כתבה על זה. מכיוון שאני כתבתי על טום בערך רבע […]

  • comment-avatar

    […] פחות או יותר בפעם הראשונה את 'Frank's Wild years' של טום וייטס, וזה פחות או יותר מה שהיא כתבה על זה. מכיוון שאני כתבתי על טום בערך רבע […]

  • comment-avatar

    […] יחד עם האלבום שאחריו – “Frank’s Wild Years” (שציפי כתבה עליו אחלה פוסט), שלושת האלבומים האלה נתפשים כטרילוגיה. בעיני, כמו […]

  • comment-avatar

    […] יחד עם האלבום שאחריו – “Frank’s Wild Years” (שציפי כתבה עליו אחלה פוסט), שלושת האלבומים האלה נתפשים כטרילוגיה. בעיני, כמו […]

  • DISQUS: 0