רעב תמידי: ניצן אנגלברג תפסה את נצ'י נצ' לשיחה לרגל האלבום החדש

לפני כחודש, הוציא הראפר נצ'י נצ' את אלבום הסולו השלישי והמצופה שלו, "ברוכים הבאים לפתח תקווה".
לעניות דעתי מדובר באלבום הכי טוב שיצא לו עד כה, ומאז שיצא, הוא לא הפסיק להתנגן אצלי בלופים בשעות המרובות בהן אני מבלה ברכבת על ציר חיפה-תל אביב.
החלטתי לנצל את ההזדמנות ולראיין את נצ'י לכבוד המאורע.

11793198_10207629624605672_262941074_n

הראיון נקבע בחנות בשם Madman בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. בתור מי שהחלה רק בתקופה האחרונה לחקור לעומק את הסטוריית ההיפ הופ בארץ הקודש, השם נשמע מוכר, אך עדיין לא הייתי בטוחה למה הוחלט שהראיון יתקיים דווקא בחנות הבגדים הזו.
כששאלתי את נצ'י נצ' (או בשמו האמיתי, רביד פלוטניק) לגבי פשר המקום, הוא שלף מאחד המדפים את הדיסק "ישראלים עצבניים אחד אחד" (אלבום שיצא ב-1996 בו השתתפו כל השמות הגדולים של ההיפ הופ הישראלי באותה תקופה, והוקלט באולפנים שהיו ב"מאדמאן". נחשב לאחד מאבני הדרך של ההיפ הופ הישראלי).
מההסבר של נצ'י הבנתי שהחנות, שהוקמה על ידי צ'ולו, שנחשב ל"סנדק של ההיפ הופ הישראלי" ב-1995, היוותה מעין מוקד עלייה לרגל לאנשי הסצנה, וגדלו בה ראפרים כמו למשל סאבלימינל ו-MC סוניק.

אחרי שדיברנו על ההסטוריה של ההיפ הופ בישראל, בוא נתעסק בהסטוריה האישית שלך. איך הכל התחיל מבחינתך?
"זה התחיל בגיל מאוד מאוד צעיר, בערך בגיל 12 או 13. יש לי אחות גדולה וכשהיא הייתה בת 18 בערך ואני הייתי בן 12, היא הייתה ילדת ניינטיז. היו לה ערמות של דיסקים בחדר, והיא מאוד אהבה היפ הופ. זה חלחל אצלי כי הייתי גונב לה את הדיסקים מהחדר וגם מאזין לה מבעד לקיר. אז לפני שידעתי מה זה בעצם, מאוד אהבתי את הסגנון הזה. נורא דיבר אליי.
נקודת מפנה משמעותית הגיעה בגיל 14 וחצי כשהייתי בכיתה ח'. הלכתי לחבר אחרי בית ספר והוא השמיע לי את הדיסק שאחותו קנתה של סאבלימינל – הראשון שיצא בשנת 2001.
הוא השמיע לי את הסינגל הראשון, "חי מיום ליום". אהבתי את זה וזה מאוד התאים לי, זה היה נשמע לי ממש כמו עברות של היפ הופ אמריקאי וזה תפס אותי. משם זה תפס אותי גם ברמת הלבוש, הבגדים הרחבים וכל זה, וככה בעצם התחלתי לכתוב. החלטתי שאני רוצה להיות ראפר לפני שבכלל היה לי מה להגיד, שזה מצחיק, אבל זה דבק בי, מה שנקרא".

מי השפיע עליך בתור MC צעיר ומי משפיע עליך עכשיו?
"בתור MC צעיר זה היה סאבלימינל, שב"ק ס, הדג נחש, צ'ולו, כלא 6, השבט, הארכיון שחר סוויסה, קאשי, בויאקה, פרברים רפיוג'יס ועוד רבים וטובים". את רוב השמות הללו, אמר לי נצ'י כשהוא מסתכל על המדף עם הדיסקים בחנות.
"היום", הוא הוסיף, "זה הדג נחש, מוקי, וגם, בלקן ביט בוקס מן הסתם, קרולינה, אביתר בנאי, אהוד בנאי, שאותו אני מאוד אוהב, ברי סחרוף, כנסיית השכל, תומר יוסף ודודו טסה, וגם שי צברי שהוא מלך ואהוב יקר".
עם השלושה האחרונים העיד נצ'י בשאלה ששאלתי בהמשך, כי היה רוצה לשתף פעולה לו יכל לבחור כל מוזיקאי לעבוד איתו.

מאיזה אלבום מהאלבומים שהוצאת עד עכשיו אתה הכי מרוצה?
"שאלה טובה. כל אלבום משקף תקופה אחרת. הייתי מאוד מרוצה מ"בור ועם הארץ", אחרי שהוצאתי אותו הרגשתי תחושת גאווה ותחושת סיפוק מאוד גדולה וגם האלבום האחרון, אני מאוד גאה בו, אז שניהם מתחרים על התואר הזה".

על איזה אלבום הכי נהנית לעבוד?
"על האלבום של פרודוקס. בקלות. האחרים היו סבל (צוחק), סתם, לא סבל. העבודה על "בור ועם הארץ" הייתה קשה ו"צדיק אחד בסדום" גם כן היה קשה".

מאיזו בחינה?
"מבחינת עשייה, מבחינת הקלטות, מבחינת שיוף הטקסטים ועד הרגע בו הגעתי למקום שהייתי מאוד מרוצה ממנו. עם פרודוקס זה היה האלבום שהכי נהניתי לעשות כי זה היה עם החבר'ה וכי לא הייתה ציפייה לשום דבר. עשינו את זה מהמקום הזה של עלא בבאלה, וברגע שאתה לא מצפה לכלום אתה עושה נטו את מה שאתה אוהב, אין לך הפרעות חיצוניות ואז אתה הכי נהנה".

ההרכב פרודוקס הוקם כשחבריו, נצ'י, צ'יצ'ו (שמשון אדמה) ואריסטו (שמואל יוסף) היו בחטיבה. השלושה עשו ראפ חובבני באותה תקופה על רקע ביטים שהורידו מהאינטרנט והלכו לערבי מיקרופון פתוח רבים במועדון הג'י ספוט בתל אביב.
בשנת 2008, הם פגשו את שקל (אייל דוידי) שהתחיל להפיק להם את השירים בצורה מקצועית (ועובד עם נצ'י נצ' עד היום). בערך שנתיים מאוחר יותר הם הוציאו את אלבומם האחד והיחיד, "תחיית המתים" כשההרכב כבר היה מפורק עקב חילוקי דעות.

("לא הצגתי" מתוך "תחיית המתים" מגולל את הסיפור של פרודוקס)

ספר קצת על תהליך העבודה על האלבום החדש
"בשלושת אלבומי הסולו שהוצאתי ב-4 השנים האחרונות, אני עושה דבר כזה: אני אוסף ביטים ופלייבקים מכל מיני מפיקים שאני אוהב, אוסף רעיונות, טקסטים, משחיז אותם ועובד עליהם בממוצע בין חצי שנה לשנה. זה מה שלוקח כל תהליך הכתיבה והשיוף. עכשיו התחלתי לערב גם כותבים חיצוניים שזה מאוד מאוד עוזר ליצירה עצמה. אחר כך אני קובע שבוע באולפן, נכנס ומקליט את כל האלבום.
זה אינטנסיבי, אבל זה גם סיפוק אדיר. אני מרגיש את היצירה במלוא מובן המילה".

האלבום החדש קצר משמעותית מקודמו, "בור ועם הארץ". זו הייתה החלטה מכוונת?
"כן. אני מאמין גדול במינימליזם ובלהשאיר למאזין טעם של עוד. בעיניי, בין אם זה בהופעה או בין אם זה באלבום, הגבול בין שזה חסר לך ואת רוצה עוד לבין "וואו, הוא חפר לי" מאוד דק, לפי הניסיון האישי שלי. אני מעדיף לעשות אלבום שיהיה קצר מדי ושיגידו "איזה חבל שזה כל כך קצר" מאשר אלבום שהייתי מוריד ממנו שיר-שניים והוא ארוך מדי.
וגם למען העתיד, לתת אלבום קצר, ובאלבום הבא שיהיו עוד חומרים. לא לתת בבת אחת את כל המעיים ואת כל מה שיש לי. אני רוצה לייצר רעב תמידי".

איך נוצר החיבור בינך לבין חברי המופע של ויקטור ג'קסון ששיתפו איתך פעולה באלבום האחרון?
"אני חבר של לוקץ' הרבה שנים, התחלתי בתור איש החיזוקים והסיידקיק שלו אפילו להגיד בן טיפוחיו. יום אחד אני והוא מצאנו ב-Myspace את ההרכב הזה. אז הם עוד נקראו NOD, ונדפקנו על החומרים שלהם. מהר הזמנו אותם לבצע איתנו שיר. באנו לבית של ההורים של לוקץ' בצהלה, נפגשנו והיה חיבור מאוד טוב וככה כולנו התחברנו.
עשינו שיר שנקרא "הבלדה על כהן" ועשינו לו גם קליפ, ומאז אני והם שמרנו על קשר.
הייתי בא המון להופעות שלהם, והלכתי להצגה שלהם, "העיר הזאת" שזו הצגה מופתית בעיניי ונורא רציתי להיות קרוב אליהם, לדברים שהם עושים ולהלך הרוח שלהם. היה בינינו חיבור מאוד טוב גם ברמה האישית וגם ברמה המוזיקלית.
היה להם הרכב הופעות שנקרא "אהלן", שהשתתפו בו איציק פצצתי, ג'ימבו ג'יי ופדרו גראס (חברי "המופע של ויקטור ג'קסון" – נ"א) והוא היה בעצם הרכב של אילתורים. הוא הביא נגנים לייב ו-mc's וכולם אילתרו על המקום. התארחתי בשתי הופעות כאלה ואז קלטתי את יכולות האילתור והגישה של איציק פצצתי למוזיקה, והתאהבתי בזה.
פשוט באתי אליו אחרי ההופעה השנייה ואמרתי לו "שמע, אני רוצה שתפיק לי את האלבום החדש" וככה זה נוצר".

מה זה התסביך הזה עם פתח תקווה?
"זה התחיל בתור ילד. נורא הצחיקה את כולם העובדה שאני מפתח תקווה, אבל מבחינתי זה היה הבית. זה המקום שבין אם אני רוצה או לא רוצה, אני מייצג אותו והוא מייצג אותי ואני חלק מהעיר הזאת והיא חלק ממני.
אז באלבום האחרון מאוד הצחיקה אותי הכותרת הזאת, "ברוכים הבאים לפתח תקווה". בשני אלבומי הסולו האחרונים, ב"בור ועם הארץ" ובחדש, אני בוחר שמות שמצחיקים אותי ואת חברים שלי. כששאלו אותי איך אני אקרא לאלבום השני אז אני אמרתי "בור ועם הארץ – סיפורו של הבום שקלאק" וקיבלתי תגובה של צחוק. אחרי שקיבלתי את התגובה הזאת זה הרגיש לי נכון. גם "ברוכים הבאים לפתח תקווה". זה שם שהוא שנוי במחלוקת ובגלל זה אני כל כך אוהב אותו, כי הוא לא המובן מאליו. זה לא ללכת על מה שברור".

מה בא קודם מבחינתך, הביט או הטקסט?
"פעם זה היה הביט, עכשיו זה כל פעם משתנה. לפעמים עולה לי איזו שורה לראש, לפעמים איזה לחן ולפעמים עולה גם רק שם לשיר.
לפעמים אני שומע איזה ביט, נגנב עליו ואז מתחיל לכתוב. זה כל פעם אחרת".

מה נותן לך את הדרייב לכתוב?
"סיפורים מהחיים, משהו שאני עובר כרגע, משהו ששמעתי שמישהו עבר כרגע, משהו שאני חולם עליו, משהו שנזכרתי בו מפעם… זה משתנה, אני מחפש את ההשראה בכל קצוות החיים".

מה אתה עושה כשאתה לא עוסק במוזיקה?
"נח. יש לי הרבה חברים שיוצאים למסיבות ויוצאים לפאבים, אני עייף נורא, אני צריך לנוח. אני אוהב להיות בבית עם המשפחה ועם האחיין שלי. להיות עם החברה ולהיות עם החבורה הקרובה, שזה הכיף שלי בחיים. אני גם הולך להופעות, אני מאוד אוהב ללכת להופעות.
לאחרונה הייתי בהופעה של האנג'לסי באמפי שוני. הם מדהימים, אני מת עליהם, הייתי בהופעה של דודו טסה לא מזמן, גם הוא היה מעולה".

איך הולך עם הטור בינתיים?
"וואו, מדהים! בינתיים עשינו 3 הופעות: בקריית חיים, ברחובות ובכפר סבא ושלושתן היו מטורפות, מתחת לכל ביקורת.
אני מאוד משתדל ורוצה להאמין שאני נשאר עם הראש על הכתפיים ועם הרגליים על הקרקע ואני לא נותן לכל מה שקורה עכשיו לגרום לי לנוח על זרי הדפנה. אני לא נח ולא רגוע, אני עדיין במוד של עבודה ובמוד של להופיע כמה שיותר ולהיות כמה שיותר חרוץ, אז אני אף פעם לא רגוע לפני הופעות כאלה. אני בא במוד אופטימי, אבל אופטימיות זהירה.
בינתיים, ברוך השם, טפו טפו טפו, יש רק הפתעות טובות".

ההופעות הבאות במיני טור של "ברוכים הבאים לפתח תקווה" עתידות להיות ב-5.8 ב"אבן ג'וק" בירושלים, 6.8 ב"מנדלה" בראש פינה וב-8.8 ב"פאב הפינה" בקיבוץ חמדיה.
בנוסף, הובטחה הופעת השקה לאלבום, "בקרוב מאוד מאוד" לדברי נצ'י.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0