ממעמקים: שי דיאמנט על יצירת המופת של רוברט ווייאט- "Rock Bottom"

p01j31pp

ב-1 ביוני 1973, תחת השפעה כבדה של אלכוהול, הרקיד את עצמו רוברט וויאט מבעד לחלון הקומה הרביעית. האלכוהול אמנם ריכך את מכת הנפילה, אך גבו של וויאט נשבר והוא רותק לכיסא גלגלים לשארית חייו, מה שחיסל את קריירת התיפוף שלו. במשך שישה חודשים הוא שהה במרכז שיקום, ובמסדרונותיו התגלגל בין החללים עד אשר נתקל לפתע בפסנתר מאובק. צליל ועוד צליל, תו ועוד אחד אחריו, החל וויאט לשנע חזרה את כישורי הפסנתרנות שלו. רגליו רדומות לעד, אך אצבעותיו חסונות ואיתנות, מכירות את מקומן על המקלדת השחורה-לבנה. מוצאות את מקומן בין אבוני ואייבורי. על הפסנתר ההוא הוא החל לכתוב את מה שיהפוך למאסטר פיס שלו, ולאחד מהאלבומים היפים ביותר שנכתבו אי-פעם – ROCK BOTTOM.

האלבום הזה מסמל נקודה מאוד מיוחדת בחייו של וויאט. מצד אחד הטרגדיה אותה חווה ששינתה את מסלול חייו בצורה קיצונית, לקראת אלבום שלישי עם להקתו MATCHING MOLE , לאחר איוש כסא המתופף בצורה מופלאה במהלך השנים. ומצד שני היצירה שתהווה את השיא האמנותי בקריירה שלו, אם כי אני חייב לציין שחוץ משלושת אלבומיו האחרונים, הבן אדם שמר על רף גבוה מאוד במהלך השנים. שני הצדדים כאילו לא יכלו להתקיים אחד בלי השני. מה היה קורה לו רוברט היה נעצר על סף החלון רגע לפני שהרצפה נגמרת? מה היה עושה אילו גבו היה שלם כמו לפני ה-1 ביוני 1973? זו מחשבה מטרידה ואני בטוח שהוא התחבט איתה הרבה יותר ממני, או שהוא פשוט השאיר אותה במצולות, בין אבני התחתית.

זהו אלבום מאד אינטימי בו וויאט חולק את תחושות הכאב שבהחלמה, אך את רובו הוא כותב לאהובתו, אלפרדה, אותה לקח לאישה ביום צאת האלבום. החל משיר הים האלמותי שפותח את האלבום דרך צמד השירים ALIFIB ו- ALIFE. ויותר מכל חקוק המשפט "WE'RE NOT ALONE". לא ,רוברט לא לבד. חבריו הטובים משכבר הימים נרתמו לעזרתו, אם זה יו הופר וריצ'רד סינקלר מהשכונה בקנטרברי, מייק אולדפילד בקטעי הגיטרה הכי רלוונטיים שלו, ניק מייסון, חבר להקת הפינק פלויד, שהפיק את האלבום או איבור קאטלר המבריק על תקן הנווד המטורלל שמרסק את הטלוויזיה בעזרת שברי הטלפון. כולם יחדיו יוצרים אלבום עם צליל יוצא דופן שאין שני לו, כזה שנע בין צלילי פסנתר על שטיחי סינטי 8 ביט כמו של משחקי מחשב (עדיין 1973) סטייל התפוז המכני (1971) שנותנים את תחושת המימיות, בין חבטות מצילה בלתי נשלטות, דרך כלי נשיפה חסרי רסן, הברות ומילים חסרות פשר ועד קתרזיס עטוף בפוך של הרמוניום. אין זה אלבום שאוכל להכניס אל המערכת בלי כוונה מוחלטת להאזין לו מתחילתו ועד סופו. ולמרות שעל אי בודד, יהיו רגעים בהם אעדיף להקשיב לצליל הגלים המזדמנים, אני אהיה חייב אותו שם לצידי.

זהו אלבום אנושי שמתמודד עם כאב ואובדן לצד תקווה ואהבה לא מתפשרת. הוא נע בין הפשטות שבמנגינה יפה למורכבות של נפש האדם. ויותר מהכל זהו אלבום לא פתור שמחביא בתוכו המון בלבול ודחף בלתי נשלט פשוט לקרות. את האלבום הקליט וויאט מיד לאחר שיחרורו מבית החולים. הוא היה חייב להוציא את זה מתוכו. פשוט כדי לא להישאר בתחתית. פשוט כדי להמשיך להיות מה שהוא – אחד המוסיקאים הגדולים, המעניינים והמיוחדים ביותר שיש.

תגובות

וורדפרס: 0
  • comment-avatar
    נדב 2 שנים

    …"אם כי אני חייב לציין שחוץ משלושת אלבומיו האחרונים, הבן אדם שמר על רף גבוה מאוד במהלך השנים"…
    באמת???
    על מה אתה מדבר?
    Cuckooland ו-shleep נמנים עם 10 האלבומים הטובים שביותר ששמעתי בחיים.

    • comment-avatar

      היי נדב
      סליחה על התגובה המאוחרת.
      shleep הוא אחד מאלבומיו של רוברט וויאט שהתנגנו אצלי במערכת אין ספור פעמים. הוא אלבום נפלא ושמור לו מקום חם אצלי בלב.
      שלושת האלבומים שדיברת עליהם כוללים גם את for the ghosts within מ2010 שהוציא יחד עם גלעד עצמון.כך שמדובר בו , comicopera (המועדף עלי מבין השלושה) וגם cuckooland.
      אם הייתי צריך להסביר את חוסר החיבור שלי לcuckooland, וסלח לי אם בפוסט הייתי נחרץ מדי לגביו, זה שהוא היה לי עמוס מדי ומשהו באווירה הוואיטית/אינטימית/"אני מקליט הכל אצלי במרתף(כאילו)" שקצת התפוגג לי בהפקה היחסית עשירה שקורת שם. הדיסק הזה עדיין נמצא על המדף כתף לכתף עם שאר אלבומיו של רוברט ואני מבטיח שבעקבות התגובה שלך, אתן לו ניסיון נוסף.
      וקח בחשבון, אני אמנם קצת פחות פעיל כרגע בבלוג, אבל אני יכול להגיד לך שבערך 90 אחוז ממה שנכתב מבוסס על טעמם האישי של הכותבים ומתוך אהבה והתמסרות למוסיקה. לא מתוך מקום של ביקורת.

  • comment-avatar
    מאו 2 שנים

    א. רוב המוסיקה לאלבום נכתבה לפני הנפילה.
    ב. קנטרברי ז לא שכונה אלא סצנה ספרותית

    • comment-avatar

      היי מאו
      אתה צודק, הרבה מהחומרים של האלבום נכתבו לפני התאונה ואין זו פעם ראשונה שוויאט משתמש בחומרים קודמים ליצירה הרלוונטית באותה העת.קח לדוגמה את moon in june של סופט משין, שם חלקו הראשון של השיר, או יצירה ליתר דיוק, בנוי כפסיפס משיברי שירים מוקדמים של הלהקה.
      לגבי קנטרברי- אז יש עיר כזו בדרום מזרח אנגליה והיא חלק ממחוז שנקרא קנט. רוברט וויאט וכן ההרכבים בהם היה פעיל (סופט משין, מאצ'ינג מול) וכאלה שלא (קארוון, הטפילד אנד דה נורת', גונג) חיו ופעלו באזור העיר קנטרברי ולכן זכו לכותרת-סצנת הקנטרברי. הבחירה להשתמש במילה שכונה היא א. בגלל הקרבה הגאוגרפית ב. מכיוון שהיה משהו מאד "שכונתי" בסצנה הזו, במיוחד בגלל המעבר הבלתי פוסק של הנגנים בין ההרכבים השונים ושיתופי הפעולה הרבים.

  • comment-avatar
    זיו 2 שנים

    הנפילה לא חיסלה את קריירת התיפוף של וייאט, הוא פיתח לאחר מכן שיטת תיפוף מיוחדת, ג'אזית יותר ללא שימוש ברגליו.

    • comment-avatar

      ובכן זיו, הכוונה שבעקבות התאונה, וויאט לא יכל לאייש יותר את תפקיד המתופף במאצ'ינג מול.
      זה נכון שהוא המשיך לתופף באלבומי הסולו שלו, ובכלל ההכשרה שלו על התופים היא ג'אזית וכך גם ה"גיבורים" שלו (אלווין ג'ונס לדוגמא). אך יש לציין שבמקומות בהן כן היה זקוק לעבודה מלאה של תופים, היה זה מישהו אחר שישב על המערכת. לרוב לורי אלן, שניגן בין היתר גם בrock bottom.

  • comment-avatar
    זיו 2 שנים

    הנפילה לא חיסלה את קריירת התיפוף של וייאט, הוא פיתח לאחר מכן שיטת תיפוף מיוחדת, ג'אזית יותר ללא שימוש ברגליו.

    • comment-avatar

      ובכן זיו, הכוונה שבעקבות התאונה, וויאט לא יכל לאייש יותר את תפקיד המתופף במאצ'ינג מול.
      זה נכון שהוא המשיך לתופף באלבומי הסולו שלו, ובכלל ההכשרה שלו על התופים היא ג'אזית וכך גם ה"גיבורים" שלו (אלווין ג'ונס לדוגמא). אך יש לציין שבמקומות בהן כן היה זקוק לעבודה מלאה של תופים, היה זה מישהו אחר שישב על המערכת. לרוב לורי אלן, שניגן בין היתר גם בrock bottom.

  • comment-avatar
    זיו 2 שנים

    ברור. הוא לא היה יותר אותו מתופף על כמעט הייתי אומר. נהניתי מאוד לקרוא, תודה 🙂

  • comment-avatar
    זיו 2 שנים

    ברור. הוא לא היה יותר אותו מתופף על כמעט הייתי אומר. נהניתי מאוד לקרוא, תודה 🙂

  • DISQUS: 0