חופים הם לפעמים: אלקנה כהן בספיישל אלבומי חוף

קיץ בא ושוב זה חם, בואי ונרד לים! ועדיף לקחת איתנו כמה אלבומי חוף, אלא שלא כל אלבום שהמילה "חוף" מופיעה בכותרת שלו, ירגיע את אחרי הצהריים החמים. שני אלבומי "חוף" כאלו יצאו השבוע, אחד לפני 41 שנים והשני לפני 30 שנה, ולכבודם אספתי כאן רשימה של עוד כמה.

cover5

“Beach Boys”- The Beach Boys, השבוע לפני 30 שנה:

הלהקה שהביאה את מוזיקת החופים האולטימטיבית, עם ההרמוניות הכיפיות, המנוני הגלישה והגלים הקרים של האוקיינוס האטלנטי. הרבה עבר על הביץ' בויז בעשרים השנים הראשונות לקיומם: הכיף הקיצי פינה את מקומו למוזיקה מורכבת, קרעים בין חברי הלהקה והדיכאון של בריאן ווילסון, אבל ב 1985 הם החליטו לחזור בגדול. האלבום ה 25 (!) של הביץ' בויז משלב בין שירי הגלישה והחוף המוכרים של הלהקה לסאונד המסונתז והמנופח (יהיו שיאמרו: מדי) של האייטיז. רינגו סטאר בא לתופף, גארי מור ניגן גיטרה, ובסך הכל התוצאה היא Fun,Fun,Fun.

“On The Beach”- Neil Young, השבוע לפני 41 שנים:

אל תתנו לשם לבלבל אתכם, גם לא לעטיפה הקיצית (ושימו לב שבתוך החול תקוע זנב של קאדילק!): "על החוף" הוא ממש לא אלבום החוף הטיפוסי, והעטיפה הצבעונית מחזיקה אלבום שה"רולינג סטונז" הגדיר כ"אחד האלבומים המדכאים ביותר של העשור". יאנג הקליט את "על החוף" בתקופה בה התאבל על מותו של חברו והגיטריסט שלו דני וויטן, והתוצאה היא אלבום כבד, עצוב, עשיר ובעיני אחד הטובים של יאנג בכל הזמנים. יאנג הזמין אורחים רבים למסיבת החוף העצובה שלו: חברי הקרייזי הורס, קרוסבי ונאש וחברי “The Band”. התוצאה כאמור נהדרת, אבל קשה שלא לראות את האירוניה באלבום חוף שכולל את השיר “See The Sky About To Rain".
אגב, במשך שנים יאנג לא הסכים להדפיס את האלבום במהדורת דיסק מכיוון שחשב שהוא עצוב מדי.

“Plastic Beach”- Gorillaz (2010):

האלבום השלישי של הגורילאז כלל פחות הרמוניות נוסח הביץ' בויז כמו באלבומים שלפניו, והאווירה הכללית מזכירה יותר את ניל יאנג. פלסטיק ביץ' מושפע יותר מהלכלוך על החוף, מאשר מהגלים והצדפים, אבל הוא רחוק מלהיות מדכא: גם כאן, כנהוג אצל הגורילאז, גלריית האורחים מספיקה לפסטיבל שלם: לו ריד ובובי וומאק, פול סימונון ומיק ג'ונס (חברי הקלאש), מארק אי סמית' (The Fall), יאקימי נאגירו (Little Dragon), תזמורת ערבית-סורית, תזמורת סימפונית, וכמובן הראפרים סנופ דוג, מוס דף ודה לה סול (וברוס ויליס שמתארח בקליפ). המסיבה של הגורילאז נמשכת לאורך 16 רצועות ומצליחה לתת תחושה של אלבום שלם ואחיד לכל אורך הדרך.

“To The Sea”- Jack Johnson (2010)

ג'ק ג'ונסון מגיע מהוואי, ובניגוד לרוב חברי הביץ' בויז- הוא גולש מקצועי. כשהוא הפך גם לאבא במשרה מלאה, היה לו ברור שהשלב הבא הוא להביא גם את בנו הקטן אל החוף, ולהדביק אותו בחיידק המשפחתי. To The Sea הוא כמעט כולו סיפור על אבא ובן, חול וגלים. האלבום, שיצא ב-2010 הוא כולל פחות מוזיקה הוואית "טיפוסית" (אין בו יוקלילי!), פחות שירי גלישה, יותר רוק באווירת חוף משוחררת והרבה הסתכלות פילוסופית על הים, החוף ומה שאנחנו עושים שם.

“Barefoot On The Beach”- Michael Franks (1999)

פרנקס לא מפחד ללכת יחף על החול, וכנראה לא חושש ממדוזות, שברי בקבוקים, פלסטיקים או מטוסים תקועים. "יחף על החוף" הוא אלבום ג'אז מודרני, קליל ורך, עם השפעות לטיניות וצרפתיות, וכזה שיכול ללוות כל פיקניק חופים, כל עוד לא חם מדי כמובן.

“Beach House”- Beach House (2005):

"בית החוף", אלבום הבכורה של צמדה הדרים פופ באותו השם, הוא אלבום שמתאים הרבה יותר לשקיעה על החוף: מסכי קלידים עדינים, גיטרה לא משתלטת, והקול הגבוה של הסולנית, ויקטוריה לגראנד, מעניקים את הפסקול להירגעות אחרי יום חם וארוך בים.

"פסטיבל הפופ 78- נואיבה"- אמנים שונים (1978):

בישראל, חופים משמשים בעיקר לפסטיבלים: פסטיבל הפופ בנואיבה ב-1978 נערך באווירה פרועה וחגיגית, בצל הידיעה שנואיבה לא תישאר שטח ישראלי למשך הרבה זמן. שלום חנוך, יגאל בשן, צביקה פיק, קורין אלאל, יהודית רביץ, להקת גן עדן, גרי אקשטיין ועוד רבים הופיעו ב"וודסטוק הישראלי", וגם הסיפורים על האווירה דומים. מה שחשוב כמובן הוא המוזיקה, והביצוע (בעברית) של שלמה ארצי ל-Sir Duke נשאר מגניב עד היום.

פסטיבלי מוזיקה ישראלים המשיכו להיערך בחופים: מ "ליל אהבה בצמח", דרך "כפר המוזיקה בניצנים" ועד "פסטיבל התמר" בים המלח. כנראה שמוזיקה בחוף זה שילוב שאין לו תחליף.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0