I’ll follow you into the dark: שחר רודריג ראתה את Death Cab for Cutie בלייב

11749536_10153052695420945_1693072422_n

טכנולוגיה. לולא טכנולוגיה לא הייתי מצליחה להשיג כרטיס ממש ברגע האחרון להופעה של להקה שהייתה מאהבותיי הראשונות. טכנולוגיה פתחה בפניי הזדמנות משונה לגור בסן פרנסיסקו לתקופה, בזכות איוונט פייסבוק מצאתי מישהי ש"נתקעה" עם כרטיס, ואז – באמצעות Venmo העברתי כסף לאותה בחורה מסכנה שנבצר ממנה להגיע, בלי לפגוש אותה ולו פעם אחת.

הסיפור שלי עם Death Cab for Cutie מתחיל, איך לא, עם סת' כהן. אני באמת לא יודעת אם הכרתי אותם לפני ה-O.C וזה באמת לא משנה, כי הם הפכו לדבר גדול מבחינתי אז עם The Photo Album, Transatlanticism ו-Plans. הערוץ העיקרי שניזונתי ממנו היה סדרות טלויזיה, וגם בזה יש לטכנולוגיה יד – הרי לא היינו מחכים אז שיגיע פרק; היינו מורידים בקאזה ואז בטורנט והיום בנטפליקס, בפופקורן טיים או כל ספק סטרימינג שיש וככה מגלים מוזיקה שמקדימה את זמנה בשעון ישראל.

הסיפור שלי עם Death Cab for Cutie נגמר בערך עם השחרור שלי מהצבא ושלהם את Narrow Stairs. טוב, לא באמת נגמר כי הנה אני כותבת עליהם, אבל איפשהו אחרי Plans איבדתי אותם לטובת דברים אחרים. מדי פעם שמעתי שיר ברדיו וזיהיתי את בן גיבארד אבל לא חזרתי להקשיב להם באופן קבוע כמו אז, בתחילת שנות ה-2000. גם מ-Black Sun לא התלהבתי בשמיעה ראשונה (אולי רק בעשירית התחלתי להבין שאני מכורה לשיר הזה, הרבה בזכות קולומבוס).

והנה אני, בברקלי, בערך שעה קלה מהדירה שבה אני מתגוררת עכשיו, 16 שעות טיסה מהבית האמיתי, מחכה ל-DCFC שיעלו לבמה. אמריקה. הגריק ת'יאטר הוא ללא ספק וניו מושלם להופעה כזו שהיא על תפר ההמונית/אינטימית – רחבה גדולה ואמפיתיאטרון תלול מאוד שמספק נקודת תצפית טובה מכל מושב שהוא ומספיק זמן לשוחח עם מי שמסביבך עד שהמופע מתחיל. מופע הפתיחה של Built to Spill היה נחמד, אבל פרט לכך שהסולן שלהם נשמע בדיוק כמו מייקל סטייפ – אין לי הרבה מה להגיד עליהם, אינדי טוב אך סטנדרטי של שנת 2002.

כש-DCFC עולים לבמה, הקהל מתחלק לשניים: אלה ששרים את כל המילים ל-Black Sun ואלה כמוני וכמו שני הזוגות שעומדים לידי שמחכים לאיזו פנינה מהעבר; כשגיבארד מתחיל לשיר So this is the new year, כולנו נוסעים עשור אחורה בזמן, מחייכים אחד לשני; ההתלהבות הגריאטרית בשיאה: במשך כל ההופעה הקהל די רגוע, ורק אנחנו צועקים מקדמת הבמה "Tiny Vessels!", "Sound of Settling!", "Steadier Footing!", "A Lack of Color!" בעודנו יודעים שכנראה שנקבל הרבה Kintsugi וקצת נוסטלגיה, בין היתר את השיר הבא:

טכנולוגיה, Revisited. השיר האהוב עליי מבית DCFC תמיד היה Information Travels Faster, והוא כיכב כסנטר-פיס כמעט בכל דיסק שצרבתי לנסיעות הארוכות לבסיס. בזמנו הרגשתי כאילו הטכנולוגיה לא יכולה להתקדם יותר – כמה עוד אפשר? יש לי את המוזיקה שאני רוצה, אפשר להעביר אותה לדיסק או למפ3 ולטייל איתה בכל העולם… ובכל-זאת, הנה אנחנו, מהירים יותר.

death-cab-for-cutie-kintsugi

תגובות

וורדפרס: 0
  • comment-avatar

    פרסם את זה מחדש ב-My Movie Project.

  • DISQUS: 0