חורף טוב: שחר רודריג מציינת ארבע שנים לצאת האלבום השני של בון איבר

2011 תזכר בתור אחת משלוש שנים אדירות של מוזיקה עבור עבדתכם הנאמנה; שלוש שנים של תואר בירושלים הקפואה השאירו די והותר זמן כדי לנסות ולהתחמם לקולה של מוזיקת אינדי משובחת. במקביל לעבודה בוידאון האגדי וצפיה באינסוף סרטים וסדרות שתרמו גם הם רבות לפלייליסט, גם שטתי עם הספינה וצברתי חוויות ונחלתי ערכים.

maxresdefault

כנראה שיותר מכל אמן אחר, התקופה הזו מתאפיינת בכמויות אדירות של בון איבר. For Emma, Forever Ago היה שירת הלל לגוש דן ולעצמי שרציתי להשאיר מאחור; אבל בעוד רבים זוכרים לבון איבר את אלבום הבכורה ובמיוחד את סקיני לאב, מבחינתי Calgary או Michicant מתעלים עליו אלפי מונים. הסיבה היא פשוטה: בעוד את סקיני לאב ופלום רבים יכולים לבצע ואפילו טוב, הסלף-טייטלד של בון איבר לא יכול להיות מבוצע על-ידי אף אחד אחר.

ובכן, בון עיוור? בון אייבר? מסתבר ש-Bon Iver נולד מהביטוי Bon Hiver שמשמעותו בצרפתית: "חורף טוב". הסיבה שג'סטין ורנון השמיט את
ה-H היא כי המילה הזכירה לו יותר מדי את הצהבת בה לקה (כולה השמטת אות שקטה, בנאדם!); אותה צהבת, אגב, שגרמה לו לסגת לבקתה מבודדת ולהקליט את אלבומו הראשון, להפיץ אותו עצמאית, ולזכות בתהילת עולם לאחר שהופץ להמונים דרך הלייבל Jagjaguwar.

אני לא לגמרי יודעת לשים את האצבע על מתי ההיפסטר הפך להיות תופעה, אבל ג'סטין ורנון הפך להיות מזוהה עם הזרם הזה די מראשיתו; לא ברור מי הביצה ומי התרנגולת – אבל הלוק המוזנח וההתקרחות של ורנון שמחייבת אותו להתהדר בכובעי גרב מרופטים למדי בטוח תרמו לחיזוק הקשר בין ורנון ל"קהילה", ואולי אפילו שירתו אותו מסחרית.

האלבום החד-פעמי הזה של בון איבר הוא סוג של הפתעה, אם חושבים על זה אובייקטיבית. קשה ליצור אלבום שני שיתעלה על האלבום הראשון (לצערי ראינו את זה שנה שעברה עם אלט-ג'יי, למשל) ו-ורנון כנראה האמין בו מאוד אם גם בחר לקרוא לו על שם ההרכב למרות שכבר היה פרי אהבה ראשון ומוצלח. יש בזה איזושהי הצהרה: "הנה, נולדתי על אמת, Recognize!".

האמת, מעולם לא התעמקתי במילות השירים של ורנון. לעיתים חיפשתי את הליריקות וניסיתי לפצח אותן, לפעמים פשוט נתתי לצלילים להתפשט בחדר, חופשיים ונטולי משמעות. רק לאחרונה מצאתי שורנון עצמו לא כותב ליריקות ואז מלביש מנגינה, אלא פשוט מחפש את ההברות שיזרמו הכי טוב עם המלודיה. בתור חובבת מילים, קצת קשה לי עם הרעיון באופן כללי – אבל מכיוון שהתוצר כל-כך טוב, מי אני שאתווכח. במיוחד לאור העובדה שאחד השירים האהובים עליי הוא שיר שלא הייתי בטוחה אפילו שהוא באנגלית:

שמות השירים באלבום – חציים מדומיינים וחציים אמיתיים. בין פרת' האוסטרלית, דרך הינום הטקסנית ועד ליסבון שבאוהיו חוצים מיליוני מיילים של יופי, של עדינות ושל קסם; כאלה שגורמים לנו לכתוב על אלבום, כולה ארבע שנים לאחר שיצא.

תגובות

וורדפרס: 0
  • comment-avatar

    פרסם את זה מחדש ב-My Movie Project.

  • DISQUS: 0