הוא גיטרה, היא כינור: אלקנה כהן בשיחה עם תמר ונתנאל עמר

אני נפגש עם צמד הפולק תמר ונתנאל לשיחה על מוזיקה, זוגיות, אמריקה וירושלים, וזה כיף כמו שרק שיחה עם אנשים שאוהבים את מה שהם עושים יכולה להיות כיפית.

תמר ונתנאל עמר, זוג ירושלמי כותבים, מנגנים, מקליטים ומופיעים יחד, עושים פולק אמריקאי מתוך הסמטאות של ירושלים. הם נפגשו בהופעה של תמר (היא הוציאה EP לפני כמה שנים, כחלק מאלבום שנגנז): נתנאל ניגש אליה אחרי ההופעה, הם התחילו לנגן יחד, ואז הבינו שמה שהם רוצים לעשות בחיים זה מוזיקה, ושהם רוצים לעשות אותה יחד. עכשיו אנחנו נפגשים כדי לדבר על האלבום הראשון שלהם: "Peace of Mind".

a2628534814_10

אתם שרים באנגלית, שזה כשלעצמו לא נחשב כבר לאישו, אבל המוזיקה באלבום הזה, מעבר לשפה, נשמעת כאילו היא לא מכאן. היא ממקום אחר, מוגדר מאוד- היערות של צפון אמריקה, האגמים של המידווסט.
תמר: אנחנו עושים מוזיקה שהיא מאוד אמריקאית באופי שלה, אבל המילים באות ממקום יהודי-ישראלי. ההשראה שלנו היא התנ"ך, המסורת והתרבות היהודית, והמסרים של התרבות הזאת לבני אדם באשר הם.
נתנאל: בעיני, עברית היא שפה עמוקה ועשירה כל כך, שאני לא יודע בכלל איך לכתוב בה על דברים פשוטים, יומיומיים, כמו השירים שלנו באלבום. בשבילי עברית זה תהילים, התנ"ך, העומק והיחודיות של השפה המקראית.

תמר: נתנאל גדל לאם אמריקאית וגם אני גדלתי בחברה מאוד אמריקאית, ושנינו גדלנו ונשמנו פולק אמריקאי כל החיים שלנו. היה לנו ברור שאנחנו רוצים לעשות פולק, ואם עושים פולק, צריך לעשות אותו באנגלית. אני מאמינה שהמילים הן מוזיקה בפני עצמה, למילים בעברית צריך להתאים צלילים ישראליים, ולצליל אמריקאי מתאימות מילים באנגלית. מאוד השתדלנו שזה יה כמה שיותר אותנטי: אנחנו מקשיבים המון לפולק, בעיקר משנות השישים והשבעים, הנגנים שעבדו איתנו, ונתנאל שבין שהפיק את האלבום, הם כולם "מומחים" בז'אנר הפולק האמריקאי.

צריך להגיד שיש גם עניין של קהל יעד: בארץ, הקהל של מוזיקת פולק הוא מצומצם יחסית. יש לנו מסר, ואנחנו רוצים שהוא יגיע לאנשים שאוהבים פולק, גם באמריקה ובאוסטרליה ובכל העולם. השירים באנגלית מהווים כלי להעביר את המסרים האלו. השמיעו אותנו כבר גם בטנסי וגם באוסטרליה, וכומר אמריקאי ביקש רשות להשמיע את Oh Lord בכנסייה, אז נראה שזה עובד.

ועם כל האמריקאיות הזו אתם מרגישים חלק מ"הסצינה הירושלמית"?
תמר: לגמרי. אנחנו ירושלמים והלב שלנו פה, ודווקא כאן נוצרים חיבורים בין רעיונות ואנשים שבמקומות אחרים נראים קשים ומוזרים. זה נמל הבית שלנו.

מזהים אתכם ברחוב?
נתנאל: האמת שכן, זה מוזר וכיף באותו זמן.

אתם גם מנגנים הרבה ברחוב, בממילא. איך זה?
נתנאל: האמת שבהתחלה זה הרגיש לי מוזר ולא נכון, אבל עם הזמן הבנתי שזו ההזדמנות שלי להתפתח מוזיקלית, וזה עדיף בהרבה מאשר לעבוד כמאבטח או מלצר, שאז אני לא מתפתח בכלל. האמת, שהנגינה ברחוב נתנה לי את האומץ לעמוד על במה, זה ניסיון במה מצוין.
תמר: ברחוב אנחנו רואים כמה המוזיקה מדברת לאנשים ששומעים אותה. הרבה הצעות אנחנו מקבלים דווקא ברחוב: הזמנות להופיע בכל מיני מקומות, בפסטיבלים, באירועים פרטיים.

maxresdefault

יש שיר אחד בעברית באלבום, "ניגון" שאותו לא אתם כתבתם, אלא הרב קוק. נראה שגם מבחינה מוזיקלית השיר הזה שונה מהנוף האמריקאי שאתם מציירים.
נתנאל: הייתי בתקופה לא פשוטה וחבר הציע לי אפליקציה ששולחת כל יום ציטוט מהרב קוק. כשקראתי את המשפט הזה: "ואם נחרבנו, ונחרב העולם עימנו, בשנאת חינם, נשוב ולהיבנות, והעולם עימנו יבנה, באהבת חינם"., ידעתי שאני רוצה שנשיר אותו.

זה מעניין אותי אישית, כי המשפט הזה היה על סטיקר בבית של ההורים שלי כשהייתי ילד קטן, ואף פעם לא חשבתי שהוא בר הלחנה.
תמר: היה לנו כבר לחן מוכן והמילים פשוט "התלבשו" עליו. היה לנו ברור, שזה כבר לא שיר פולק, אלא שיר ישראלי: ההרמוניות, העיבוד, המקום של התופים והפסנתר- הכל נשמע הרבה יותר "מקומי", עד כדי כך שאנשים שמבינים בפולק ושמעו את השיר הזה נבהלו קצת, כי חשבו שאנחנו לא יודעים מה אנחנו עושים… אבל השיר הזה הוא הלב של האלבום מבחינתנו.

אתם יחד בחיים ויחד בעבודה המוזיקלית. זה בטח מעורר הרבה שאלות.
נתנאל: זה כיף.
תמר: אני הרגשתי מההתחלה שיש לי פרטנר, ולעשייה המוזיקלית שלי זה היה מאוד חשוב. החלטנו שזה מה שאנחנו עושים, ושאנחנו הולכים עם זה עד הסוף, ואז ברור שזו עבודה, ולא רק בילוי. אנחנו כותבים ביחד, אבל יש בינינו הרבה חלוקת עבודה, וכל אחד עושה את מה שהוא הכי טוב בו. בסופו של דבר, יש לנו אחד את השני לתמוך, לעודד ולדעת שעשינו את הדבר הנכון, וזה אפילו לא מוזר בעינינו כמו שאנשים מבחוץ רואים את זה.

את כל ההפקה, עבודה ויח"ץ אתם עושים לבד. לא חשבתם לנסות לעבוד דרך חברת תקליטים?
נתנאל: אני מכיר את הגבולות שלי כאמן. אנחנו לא מוכרים מספיק כדי שחברת תקליטים תיקח אותנו, ואם כן, אנחנו לא נרוויח מזה כסף. אנחנו עובדים מאוד קשה בעיקר בהופעות, וזאת הדרך שלנו למכור ולהתפרנס. אנחנו משקיעים המון בהופעות, ובתקליט ניסינו להיות מינימליים: עבדנו עם חברים, הקלטנו את רוב התפקידים לבד (תמר: במקום להביא רביעיית מיתרים ניגנתי שישה טייקים של כינור). אני גם רוצה שמי שבא להופעה ישמע את מה שהוא שומע באלבום פחות או יותר. אני לא אביא איזה גיטריסט מעולה שיעשה דברים באלבום שאחר כך אני לא יכול לשחזר בהופעה.
תמר: יח"צ לא מבטיח חשיפה משמעותית כי יש הצפה מטורפת של תוכן היום. המון אומנים להתחרות איתם ברשת… ולכן עדיף פשוט להופיע כמה שיותר ולהגיע פיזית לקהל, שיזכור אותך בחוויה אישית שלו".

מה התוכניות להמשך?
הם רוצים לעבוד, ולהופיע ולהיחשף, ובעיקר הם חולמים על סיבוב באמריקה, ובינתיים מופיעים עוד ועוד, בירושלים ולא רק.

יש לכם איזה "מסר לאומה"?
תמר: תשמעו את האלבום!
נתנאל: אני מאחל לאנשים שיתפרנסו ממה שהם אוהבים, כמו שאנחנו מצליחים לעשות את מה שאנחנו אוהבים, גם אם לא תמיד קל.

דבר המבקר:
תמר ונתנאל עושים פולק, והם עושים אותו טוב: ההרמוניות, ההגשה, העיבודים הכליים, השפה והמבטא גורמים למוזיקה שלהם להישמע אמיתית, כמו שפולק צריך להישמע. הוא מתחיל עם הרמוניות גוספליות ב "The Sun", וממשיך עם שתי בלדות אה-לה סיימון וגרפונקל שבשתיהן אפשר לשמוע את האיכויות הווקאליות של הצמד. "Rainy Days", הוא אחד הקטעים הטובים ביותר באלבום: סולו של תמר עם הרמוניות של נתנאל וקצת פסנתר. "Oh Lord", הוא שיר תפילה קאנטרי- קאובוי, משהו שהזוג קאש היו יכולים להתגאות בו.

"ניגון" שהוזכר הוא משובח וקליט, אבל השיר הטוב ביותר לדעתי, הוא רצועה מספר שבע: "Once, Early in the Morning", בלדת פולק דילנית שהוקלטה בטייק אחד (כמו גם הרצועה השניה באלבום), ומספרת סיפור, כמו שבלדת פולק טובה יודעת לעשות. גם "I'm Gone" הוא קטע נפלא, עם גיטרה חשמלית מדוייקת (מנגן בה שרון לוי המצוין שהוסיף סולו חשמלית גם לרצועה הראשונה).

שורה תחתונה: זה טוב, תשמעו את תמר ונתנאל, לכו להופעה שלהם.

בנדקאמפ: http://https://tamarandnetanel.bandcamp.com/

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0