אהבה ומהפכה: תום יוגב הלכה להופעת ההשקה של ירון בן-עמי וגם תפסה אותו לשיחה

אהבה ומהפכה: הופעת השקה ושיחה עם הבלוזיסט העברי, ירון בן-עמי

11297415_10203879227731232_1297853609_o

האלבום החדש של ירון בן-עמי "בלוז בארץ כנען", נע בין נשגבות תנ"כית לסליזיות של ברים אפלוליים: הוא לוקח מכל הבא ליד, מערבב, מנער, ומגיש לנו מלוא הטנא חספוס בלוזי מזוקק בעברית, שכל כך היינו זקוקים לו. אחרי אינספור הרצאות של ירון על מקורותיו של הבלוז (לרבות שיעור גוספל בשבת בבוקר ביערות מנשה), שתי הופעות ומספר ימים שהאלבום עצמו כבר בחיקי, אני מתקשה להבין איך פעם פקפקתי בכך שאפשר לעשות בלוז אמיתי בעברית. אבל היי, אם יש מישהו שיכול לעשות את זה הוא ירון, שהבלוז אצלו כבר מזמן לא רק מוזיקה, אלא השקפת עולם ודרך חיים.

הקו המוזיקלי המרכזי באלבום הוא כאמור, בלוז. משזה נאמר, הרי שהאלבום בהפקתו המוזיקלית המשובחת של דויד פרץ נע על הסקאלה של בין בלוז חשמלי לבלוז של הדלתא, בין רוק'נרול ונגיעות טום ווייטס. הרבה גיטרות, פה חליל, שם קזו. והטקסטים, אחח… הטקסטים… בת פרעה ובודהה; שאגות זימה ולחישות של ערש דווי; רוחות ושרב; אהבה ומהפכה (כשם סיבוב ההופעות המלווה את השקת האלבום): ירון לוקח את החומרים מהם עשוי היומיום הישראלי ומגיש לנו אותם עם קריצה ממזרית וטפיחה על השכם. ככה צריך להשמע בלוז בעברית. שעה לפני הופעת ההשקה באוזןבר, הוא מספר איך כל זה נשזר לכדי אלבום:

ירון, מתי ואיך התחיל החיבור שלך לבלוז?
כשהייתי בכיתה ט' לקחו אותנו מבית הספר לראות את האחים בלוז: נגנבתי, עף לי השכל, בייחוד מג'ון לי הוקר. היה לי חבר שאמא שלו הייתה בתנועה לזכויות האזרח בשיקגו בזמנו. היא אשכרה גדלה על הברכיים של ביג ביל ברונזי, וכשעלתה לארץ הביאה איתה כל מיני תקליטים. הוא ראה שמאוד התלהבתי מהבלוז והקליט לי קסטה בשם "קח בלוז ותהיה לי בריא". עליה היו לד בלי, מאדי ווטרס, סמוקי הוג ועוד, אבל מבחינתי כל העולם נגמר בדקה וחצי לתוך השיר הראשון של לד בלי: אני פשוט לא האמנתי שזה קורה. גדלתי באייטיז, הייתה אז חרא מוזיקה, ופשוט היה לי הרבה זמן פנוי לשמוע מוזיקה של שנות השלושים.

אם התחלת בכיתה ט', למה אלבום ראשון דווקא עכשיו?
תקליט תמיד היה הדבר שאם היה לי כסף הייתי עושה. גם כשדויד פרץ שאל אותי למה אני לא עושה תקליט, עניתי שזה עולה הרבה כסף, ושהילדים שלי התרגלו לאכול. הוא אמר לי שיש פתרונות, ושלח אותי לחשוב על זה. סיפרתי לימית הגר, והיא פשוט אמרה "לך תעשה תקליט". וככה יש תקליט.

מאיפה בא החיבור עם דויד פרץ בהפקה?
לדויד יש אוזן מדהימה, הוא גם מבין גדול בבלוז, וזה חסך הרבה מאוד הסברים. למשל, במקום שאני אצטרך להסביר למה אני מתכוון, אמרתי, "אתה זוכר את השקט של סקיפ ג'יימס מההקלטות ב-65? כזה שקט אני רוצה". בדיעבד החיבור היה נורא טוב: הוא הצליח לקחת בהמת במה כמוני, לשים אותי באולפן, ולסדר. אני לא מסוגל לנגן את אותו השיר, אותו הדבר: לא כי אני לא רוצה – כי אני לא יכול. דויד הפך את התהליך הזה למאוד לא כואב, ואני אסיר תודה על כך.

איך אתה יוצר את החיבור בין המוזיקה של שם והתכנים של פה?
זה מי שאני. יש כל מיני דרכים לבוא לבלוז. אפשר לרצות להשמע כמו פלאח שחור במחוז טוניקה, מיסיסיפי ב- 1934. אני גם חושב שאין לי סיכוי להשמע כמוהו, וזה גם לא נורא מעניין אותי להשמע כמוהו. איך שאני מבין את הבלוז, כל הרעיון בו הוא להגיד מה שיש לך להגיד, ולי תמיד יש מה להגיד – על הכל. אני נורא אוהב תנ"ך, ומרצה לתולדות עם ישראל, ולפעמים פעיל פוליטית. ואני מאוהב, ואב לשנים וישראלי עד לשד עצמותי, והמדיום שלי לעשות את זה הוא הבלוז. זה בלוז של כאן, בלוז של ארץ כנען.

הבלוז אצלי הוא השקפת עולם, משהו שם מהדהד לי נורא נכון. ומבחינת השקפת העולם, איזה מקום בעולם הוא יותר בלוז מכאן? אז צריך להתאים קצת את העברית לקצב של הבלוז, אבל לבלוז עצמו, בהחלט יש רלוונטיות. מעבר לזה, יש בי עוד שורשים – גם לפני גיל 15 שמעתי מוזיקה, והרבה מהדיאטה המוזיקלית שלי הייתה שירים עבריים רוסיים של פעם, שעד היום מורידים לי דמעות. מצד אחד זה תקליט בלוז, ומצד שני זה תקליט של אריק לביא וליאור ייני, של רוטבליט ומאיר אריאל, מעין מג'ימיקס. יש לי גם שירים שהם לא בלוז, אבל קיבלנו החלטה מודעת שהתקליט הזה צריך להיות התקליט הבלוזי. הבלוז בוער בי, זה מי שאני, ואם אתה תוקע את הדגל, אחר כך אפשר לצאת לטיולים, ואתה תמיד יודע לאן לחזור.

וככה זה נשמע:

בשמיעה של האלבום, נטיתי להעדיף את השירים האנרגטיים על פני אלו הרגועים יותר. ביניהם יש את "מהפכה" שפתח את ההופעה: רוקנ'רול של פעם שמתלבש על טקסט עם גוון פוליטי-ביקורתי. אבל, ירון מקפיד שלא להטיף לנו מוסר (כי מה לבלוז ולמוסר?), וכשיש לו מה להגיד הוא עושה זאת בקריצת עין ובחן, בסלחנות בלוזאית מסוימת שמכילה את העולם על הטוב ועל הרע שבו. "בלוז בארץ כנען", שיר הנושא מהאלבום, הוציא מהקהל יללות תנים הלקוחות מעולם הדימויים של השיר, כשמעריציו השרופים של ירון, כבר יודעים מתי יש לשאוג בקול ביידיש: איי צווי דריי פיר! (1-2-3-4).

"אזדרכת" (פרחים סגולים ועלים ירוקים), הוא עוד שיר מהז'אנר האנרגטי, ובהופעה סימל את הרגע הנהדר שבו ירון וההרכב (יאיר לוינסון על הקונטרבס ויובל קיינר על התופים) השתחררו מהלחץ המאפיין הופעות השקה, לטובת חגיגת בלוז משולחת רסן, בה כיכבו בת פרעה ושמשון הגיבור. אחריו הגיע "דת כמו של פעם" המצוין, פרשנות של ירון לשיר “Old time religion” שבאלבום נהנה מעיבוד קאנטרי עם בנג'ו, לפ-סטיל וקזו לפנים. עוד שיר שזוכה לעיבוד מצוין הוא "עכשיו הזמן", עם החליל של מרתה מקייב-דיין (שגם התארחה בשיר זה בהופעה), שמדמה בפזמון שעון קוקייה. ובל נשכח בז'אנר האנרגטי את "מתדרדר" הנהדר, השיר הראשון שיצא כסינגל מהאלבום וחתם את ההדרן בהופעה. שיר שמילותיו לקוחות כל-כולן מעולם התוכן של הבלוז, על ההתדרדרות האישית שבסופה "חופש וחירות לכל".

אבל ההפתעה האמיתית בהופעה הייתה בשירים הרגועים יותר, השירים שבאלבום דווקא פחות תפסו את האוזן שלי. אחד אחד הם סיפקו בהופעה רגעים של בלוז איטי ומענג, מהסוג שמחליק בגוף, אם להשתמש במטאפורת בלוז, כמו שוויסקי טוב מחליק מהגרון ועד הרגלים. כזה היה "בלוז סוף קיץ", שיר עם עיבוד דלתא מחוספס, רק ירון והגיטרה. וכאלו היו כמעט כל השירים שבהם העלה ירון אורחים על הבמה.

אני מודה שכשראיתי לראשונה את רשימת האורחים הארוכה שאמורים לעלות בהופעה, היה לי חשש מסוים שהיא תוציא את ההופעה מפוקוס. כמה אני שמחה שהתבדיתי: עם אליוט שר ירון את "עצי דרום" המלנכולי, שיר שעליו סיפר כי כששמע אותו לראשונה, הבין שאפשר לעשות בלוז בעברית; עם גיא דגן מההיביג'יביז הוא שר (בין היתר) את יום מותי, ונגיעות המפוחית הנהדרות של דגן הפכו את השיר לקינת בלוז מפוארת; ועם יהוא ירון הם הרביצו ביצוע מפואר ל"עפר באדמה", קאוור ממופע המחווה לטום ווייטס שהשניים השתתפו בו לפני כמה שנים.

אבל השיר שבעיני התעלה על כולם, רגע השיא של ההופעה, השיר שהעלה לי דמעות של התרגשות והודיה על השפע המוזיקלי הזה, היה כשאל החבורה הצטרף בגיטרה נועם דיין, לשיר "מקרה פרטי". מבחינת הטקסט, מקרה פרטי הוא שיר זימה (תשוקה, אם אתם רוצים ניסוח מעודן יותר), לכל דבר ועניין. שמיעה שלו באלבום מעוררת חיוך, ואצל חלקנו אולי גם תחושות אחרות שיש לשמור עליהן בדיסקרטיות. הוא אינו שיר מרגש. אז מה לעזאזל קרה שם בהופעה?

היה משהו בחיבור הזה, בין החספוס והגולמיות המתפרצות של הבלוז של ירון, לבין הליטוש והדיוק הנינוחים בבלוז של נועם, שהצליח להניב רגע גדול לבלוז בעברית, רגע שהצליח להראות כמה טוב ונכון זה יכול להיות, כשהמוזיקה שמהדהדת אמיתות נצחיות שמקורן בזמנים ומקומות אחרים, פוגשת את השפה ועולם הדימויים של המקום הזה. אין לי אלא להודות על הרגע הזה, ולקוות שההופעות הבאות יניבו עוד שכמותו.

והנה בהשמעת בכורה הקטע המדובר מהופעת ההשקה, נקווה שיוטיוב יצליח להעביר משהו מהתחושות מאותם הרגעים:

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0