Homeאלבומים חדשיםחדשים

"הוועדה לניגון עירוני"- עומר אסייס על "The Magic Whip", האלבום החדש של בלר

11211668_10153247151279029_2060136031_o

בשבילי בלר שייכים לסוג הלהקות שתמיד יש מהן ציפייה גדולה, ובגלל זה לאלבום חדש שלהם ניגשתי לאט ובזהירות.
למזלי החבורה הבריטית, קצת פחות צעירה ובלי האחים גאלאגר שימשכו בצמות, לא איכזבה.
האלבום החדש "The Magic Whip" , הוקלט בהונג קונג בחמישה ימים חופשיים שהתפנו להם עקב ביטול פסטיבל, והוא גם האלבום הראשון שלהם מזה 13 שנה, תקופת זמן לא מבוטלת כלל.

אבל זו לא הייתה באמת הפסקה, כי אי אפשר לנתק את בלר מדיימון אלברן הסולן הכריזמטי ומנהיג ההרכב, שב-13 השנים האלה נמצא בתקופת שיא, אם זה עם הגורילז, מוזיקה אפריקאית ב- "Mali Music", שיתוף פעולה עם Danger Mouse ב-"The Good the Bad & the Queen" ואלבום הסולו המדובר "Everyday Robots" משנה שעברה שעליו אתם יכולים וכדאי לכם לקרוא פה.

http://www.youtube.com/watch?v=_LXP_lDVSE8

ולמה כדאי לכם? מעבר לזה שזה אלבום מעולה שעליו נכתב כבר הרבה, האלבום הנוכחי מרגיש כמו המשך לאלבומו האחרון של אלברן. הונג קונג כפי שמשתקפת מ"The Magic Whip" היא צלחת פטרי לבדידות, הניכור, והאנמיות שבחיים המודרנים עליהם אלברן שר באלבומו. לא סתם לשיר הפתיחה של האלבום הנוכחי קוראים "Lonesome Street".

ובעצם מאז "Modern Life Is Rubbish" ו-"Parklife", בלר תמיד כתבו מוזיקה שנבעה מהמקום בו הם נמצאים או רצו לא להימצא, בחיוך ציני ובמבטא אנגלי הם גרמו לכולנו לחוות את חווית הפרברים שלהם על כל צדדיה ולכן גם האלבום החדש קשור מאוד לקו אדם–מקום שהיה נוכח בשירים של הלהקה עוד מפעם.

אבל הדבר שהכי שימח אותי באלבום הזה הוא שגם אחרי שהחברים כבר נמצאים עמוק בקריירות הסולו שלהם (ממליץ בחום על A + E של קוקסון), כאשר הלהקה התיישבה לנגן בכמה ימים פנויים באמצע עיר גדולה שכפי שאלברן תיאר בסרט התיעודי שהם שיחררו על הימים בהונג קונג, היו "ללא הסחות דעת", בלר עדיין יוצרים את המוזיקה שהקהל מכיר ואוהב ושכל כך אופיינית להם. (את הסרט אפשר לראות כאן)

http://www.youtube.com/watch?v=WX2mdZB4FVU

ומוזיקלית? כיאה לאלבום שקשור לעיר מפותחת במזרח, קצת אלקטרוניקה נכנסה, לפעמים סולידית ולפעמים כזאת שאי אפשר לפספס כמו הפתיחה האדירה של "Ice Cream Man" שנשמעת כמו פקמן על ספידים.
"Go Out" ו- "I Broadcast" נשמעים כאילו היו יכולים להיות גם בכל אלבום אחר של בלר והרגישו לי קצת שונים מהאווירה המרחפת הכללית, אבל אני האחרון שיתנגד לקצת מבלר של פעם.

בכלל, האלבום הזה מצליח להיות שילוב מעולה של ישן עם חדש ולי הוא הרגיש כאילו טוב שהקאמבק של בלר קרה כאשר הם היו ביחד על סוג של אי מאוד בודד, אחרי דרך ארוכה מאז האלבום האחרון ובלי לחץ, ככה זכינו לקבל את הכי טוב שאפשר מהם. וזה ממש טוב.

magicwhip-bg

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0