"פגישה עיוורת"- אלקנה כהן מאזין לראשונה ל"Ocean Rain" של אקו והבאנימן

"Ocean Rain" של אקו והבונימן יצא כשהייתי כמעט בן שנה. ואנחנו, ילידי שנות השמונים, נוהגים לזלזל קצת בצלילים שליוו את צעדינו הראשונים. החלטתי לתת לו צ'אנס, "על עיוור".

כל מה שאני יודע על הבאנימנים הוא שהם אנגלים, שזה מצוין, ושהם פעלו באייטיז, שזה כבר מחשיד. אז אני פותח את Ocean Rain, שיצא השבוע לפני 31 שנים, כלומר כשהייתי בן שנה, ומקשיב.

קודם כל אני מסתכל. העטיפה מרשימה מאוד: סירה יוצאת מתוך מערה, בלילה, ממקור לא ברור בוקע אור, אולי הירח. מרגיש כאילו יש סיפור מעניין בתוך העטיפה הזאת.

81q6PhhEfSL._SL1500_

ועכשיו למוזיקה:
זה מתחיל עם כינורות על רקע תופים וגיטרות. משום מה חשבתי שהמציאו את הטריק הזה רק עשר שנים אחר כך. הקול של הסולן חם ועמוק, דרמטי כמו שידעו להיות דרמטיים לפני שלושים ואחת שנה. המלודיה תופסת אותי מיד…

הקול הנהדק של הסולן (איאן מקאלוך, ידעתי את זה משום מה), ממשיך לקחת אותי לאורך הלילה, ואני שם לב יותר ויותר למילים: אין כאן את הציניות המנצ'סטרית של הסמית'ס או הרוזס. במקום, יש כאן שירה רצינית ויפה, שייקספירית במידת מה:

"froze to the bone in my igloo home, counting the days ’til the ice turns green"

יש איזו כבדות אנגלית, קור שמורגש דרך ההרמוניות הנעימות.

תוך כדי האזנה אני מציץ קצת בגוגל: אקו והבונימן מוגדרים כ"פוסט פאנק", אבל ההפקה העשירה (תזמורת מיתרים, הקלטות מורכבות), מרמזת על משהו קצת אחר. מסתבר שהלהקה באמת הרגישה קשר מסויים דווקא למסורת השייקספירית, במילים, בצורת ההופעות, בנושאים.

אני מגיע לרצועה מספר 8 וכבר מתלהב ממש: My Kingdom הוא בעיני השיר הכי טוב באלבום, משלב סאונד רוקיסטי רך עם הקול של מקאלוך, שירה דיבורית בבתים ומלודיות יותר מודגשות בפזמון, וסולו גיטרה שמצליח לא להישמע כמו מאות ואלפי סולואים אחרים מאותו ז'אנר (גוגל מספר לי שמדובר בגיטרה אקוסטית מנוגנת דרך משהו שלא אמורים לנגן דרכו).

echo-the-bunnymen-lalhambra-154

אני מגיע לקטע האחרון, שכבר ממש נשמע כמו מונולוג מתוך תיאטרון. מקאלוך מתחיל בשקט ובלי ליווי, והמוזיקה מתגברת לאט לאט עד שהיא סוגרת מעגל עם הקטע הראשון: כינורות מודגשים על רקע גיטרות עדינות. ואני חשבתי שהמציאו את זה בניינטיז.

תמיד כיף לגלות מוזיקה חדשה, גם אם באיחור של 31 שנים, ו-Ocean Rain זו היכרות שהיתה לי באמת נעימה מאוד, במיוחד לאור זה שכבר שנים אומרים לי שאני צריך לשמוע אותם, ועד עכשיו לא הבאתי את עצמי לעשות את זה.
זו קלאסיקה ראויה, שאני מקווה שעוד אנשים ייחשפו אליה כמוני, וזה אלבום מחמם לב, ששווה לשמור ללילות החורף הגשומים, או לשמוע באמצע הקיץ, במזגן ולנסות לדמיין מזג אוויר קצת יותר בריטי.

תגובות

וורדפרס: 4
  • comment-avatar
    מק 3 שנים

    אנגלים, לא סקוטים. הם מליברפול.

  • comment-avatar

    That hits the target petfcerly. Thanks!

  • DISQUS: 0