"בינג' ליסנינג" פרק שישי- "בין לוד לבולטימור": שי גולן על המוזיקה של הסמויה

11141449_10153255991584507_1255213330_o

הבחירה שלי לכתוב על ה"סמויה" או “The wire” בבינג' ליסנינג נבעה בעיקר משתי סיבות; קודם כל כי אני מאמין שזו הסדרה הטובה ביותר שראיתי. סיבה שנייה ולא פחות חשובה היא הדרך המיוחדת שבה המוזיקה מוגשת בתוך הסדרה.

לעומת סדרות וסרטים רבים אחרים, שבהם המוזיקה פשוט מתנגנת על ערוץ אחר במקביל למה ששומעים שמתרחש על המרקע, המוזיקה בסמויה תמיד מגיעה ממקור שנמצא בתוך הסצינה: רדיו במכונית, בום בוקס ברחוב, טלוויזיה שדולקת ברקע. זה חשוב, כי בעצם לא רק אנחנו כצופים מושפעים מהמוזיקה שמלווה את הסצינה, אלא הדמויות עצמן גם שומעות אותה ומגיבות אליה.
אני כמובן מנסה להימנע מהקלישאה של "המקהלה היא אחת מהדמויות בטרגדיה היוונית", אבל בהתחשב בכך שדיוויד סיימון (יוצר הסדרה) בעצמו אמר שהוא כתב את הסדרה כסוג של טרגדיה יוונית, קשה להימנע מההבחנה. הנה דוגמה טובה לסצינה שבה המוסיקה תופסת חלק חשוב.

* מילה על ספוילרים: אני אקפיד בפוסט לא לגלות פרטי עלילה מעבר לרקע כללי, וגם הסרטונים שאני מצרף מהסדרה בעיקר נועדו להעביר את האווירה ולא מגלים שום דבר חשוב. בכל אופן, אם מישהו מכם הקוראים טרם צפה בסדרה, אני מקווה מאוד שזה יעשה לכם חשק ותתחילו.

בסדרה, השיר “The Body Of An American” של ה-Pogues הוא השיר הקבוע של טקסי האשכבה של שוטרי בולטימור והסצינה הזאת בבאר, עם השיר הזה, עוד תחזור על עצמה. מעבר לזה, עוד נחזור אל ה-Pogues בהמשך, אבל נתחיל בכמה מילים על הסמויה.

הסמויה היא סדרה שמתחילה כסדרת משטרה, אבל היא ממש לא סדרת משטרה. כלומר, המשטרה היא מרכיב מאוד חשוב בה, אבל היא רק מרכיב אחד מתוך כמה. הפוקוס של הסדרה הוא קודם כל על העיר בולטימור.
בולטימור היא אחת הערים הגדולות בארצות-הברית, הגדולה ביותר במדינת מרילנד. היא שוכנת בחוף המזרחי, בערך שעה נסיעה צפונה מוושינגטון די. סי.

הסדרה עוסקת בעיקר בפשע בבולטימור, שסובב סביב הסחר בסמים בשכונות העוני שמאוכלסות בעיקר ע"י שחורים. היא גם עוסקת במתח הגזעי, במערכת החינוך, בפוליטיקה העירונית, וגם בפוליטיקה המשטרתית, בתקשורת ועוד. אם הייתי צריך לסכם את העלילה של הסדרה במשפט, הייתי אומר שהיא עוסקת בממסדים הנוקשים שכל מטרתם היא לשמור על המציאות כמו שהיא, ועל מה שקורה לאינדיבידואלים שמנסים להילחם בממסד. בגלל זה, אין טובים ורעים במציאות של הסמויה, הרוע האמיתי היחיד הוא הרוע הממסדי.

הנה דוגמה למורכבות שבסדרה, סצינה שמעורבים בה כביכול "הרעים", שלושה סוחרי סמים יושבים ומדברים על שחמט. זו סצינה שכמעט כל מי שראה את הסמויה יזכור אותה. המוסיקה פה פחות בולטת, אבל מכיוון שהכניסו את הסצינה כמעט בשלמותה לפסקול, הרשיתי לעצמי לכלול אותה כאן:

לסדרה אין גיבור יחיד, ובטח אין כזה שהוא לא פגום. אבל אם הייתי חייב לבחור אחד כזה זה כנראה היה ג'ימי מקנולטי. מקנולטי הוא שוטר אירי, שעושה רושם בהתחלה שכל מטרתו היא לשפר את המצב בעיר למרות הקשיים שהממסד מערים לפניו. מהר מאוד, גם במקנולטי מתגלים פגמים רציניים, כמו אהבתו המוגזמת לג'יימסון (כשמישהו מציע לו באחד הפרקים בושמילס, הוא מגיב בזלזול: "הוויסקי הפרוטסטנטי הזה?"), כפי שניתן לראות בסצינה הבאה, גם היא על רקע ה-Pogues.

11154152_10153255991579507_11487506_o

והנה Transmetropolitan של ה-Pogues ללא הפרעות.

כפי שהתייחסו למוצאו האירי של מקנולטי במוסיקה שמלווה את הסצינות שלו, באופן טבעי תמצאו הרבה היפ-הופ ברקע של סצינות בסמויה, בעיקר באלה שמתרחשות בשכונות העוני במערב בולטימור. ומתוך מה שנראה כמו הרבה הערכה ואהבה לבולטימור ותושביה, ניתן לא מעט מקום לראפרים מבולטימור. הנה שניים מהם – Ogun ו-Tyree Colion.

עוד הזדמנות פז להתייחס למוצא היווני של אחת מהדמויות בסדרה לא התפספסה, וכך זכינו לקבל גם את “Efige Efige” של הזמר היווני הידוע סטליוס קזנג'ידיס:

אלמנט מוסיקלי חשוב נוסף בסמויה הוא שבכל פרק אחרון לעונה יש מונטאז' שמראה לנו את מצב הדמויות השונות בסוף העונה, ובעיקר על מצבה הלא משתנה יחסית של העיר. רק בפעמים האלה מושמעת מוסיקה שלא כחלק מהסצינה עצמה. הנה דוגמה מסוף העונה הראשונה. השיר הוא “Step by Step” של ג'סי ווינצ'סטר.

*כאמור, אין פה ממש ספוילרים, אבל אם אתם ממש טהרנים לגבי לא לדעת כלום מראש ואתם מתכוונים לצפות בסדרה, אז הנה השיר עצמו, בלי הקטע מהסדרה.

נסיים דווקא בפתיח של הסדרה. דיוויד סיימון, יוצר הסמויה, החליט שהסדרה תמיד תיפתח בשיר “Way Down In The Hole” של טום וייטס. בנוסף, הוא החליט שבכל עונה יהיה ביצוע אחר של השיר, בדרך-כלל כזה שמתאים יותר לרוח העונה. כך יוצא שקיבלנו חמישה ביצועים של השיר הזה, כל אחד בסגנון שונה.
השניים שאני הכי אהבתי הם כנראה של העונה הראשונה והעונה הרביעית.
לפתיח של העונה הרביעית, שמתמקדת בבתי הספר בבולטימור, בחרו בסמוייה להקליט באופן מיוחד ביצוע של השיר בביצוע הרכב של חמישה ילדים מבולטימור שנקרא DoMaJe:

כמו שהסדרה מסתיימת בביצוע של Blind Boys Of Alabama ל-”Way Down In The Hole” שהיה גם הפתיח לעונה הראשונה, כך נסיים את הפוסט. ההרכב הזה, אגב, אכן מורכב מ-4 זמרים עיוורים מאלבמה, וקיים מאז שנות הארבעים!

“It’s All In The Game”

11158874_10153255991484507_534956772_o

תגובות

וורדפרס: 2
  • comment-avatar

    RE: – Exactly right, this was an employment issue, that is exactly why they will position themselves for a bankruptcy. I think most people forget that the stimulus was designed to save jobs, and to slow untlmpoymene. That was the promise. – Rate this comment: 0  0

  • comment-avatar

    Prachtig werk, vooral het wandkleed spreekt mij aan vanwege het gebruik van puur natuurlijk materiaal. Ben benieuwd naar de andere twee delen van het drieluik.

  • DISQUS: 0