Homeספיישליםבינג' ליסנינג

"בינג' ליסנינג" פרק חמישי- שחר רודריג על המוזיקה של Queer as Folk

FagQnixR2Zs.market_maxres

בלאט הייתי מתגנבת אל הטלויזיה, מחברת אוזניות למסך, מנמיכה קצת את הווליום ומחזיקה אצבעות על קומבינציית מקשים יותר מכובדת למקרה שההורים יגיעו לסלון. ככה הייתי צופה – בווליום נמוך ובהתרגשות מהולה בחרדה. אבל אפילו בווליום נמוך, ואפילו שקשה להתרכז במוזיקה לפעמים – אי אפשר לפספס את פס הקול של "הכי גאים שיש".

הסדרה היוותה סנונית ראשונה לסדרות נוספות שדנו בנושא שעד אז היה חבוי מהפריים-טיים, הקהילה הגאה, דרך עיניהם של קבוצת הומואים ולסביות בפיטסבורג, פנסילבניה. במושגים של היום, זו סדרה כמעט צנועה – כן, רואים עירום, עירום חלקי וסצינות הומו-לסביות, אבל ח'אליסי כבר מזמן עקפה אותם בסיבוב; הרי זה לא פורנו – זה HBO.

בהתחלה, הסדרה עצמה חטאה לנושא שאותו באה לקדם והציגה את הקהילה בצורה מאוד סטריאוטיפית. גם המוזיקה הייתה בעיקרה מוזיקת מועדונים, רמיקסים ללהיטי שנות ה-80 ודאנסים לחדר-כושר. סאנדסטורם תמיד יחזיר אותי למפגש הראשון בין בריאן לג'סטין אי שם בשנת 2000:

לשמחתי, לאט לאט התסריטאים הבינו שיש להם כוח להשפיע על הצופים דרך העלילה, אבל גם דרך האזניים. אחד הנושאים שקודמו לאורך כל הסדרה הוא החיים בארון והאלימות אליה נחשפת הקהילה הגאה רק על עצם היותה שונה; העונה הראשונה ננעלת בשיא של אלימות כלפי אחת הדמויות שמהווה קיק-אוף לתחילתו של עידן יותר משמעותי בחייה של הסדרה בת חמשת העונות.

גם מוזיקלית, התחיל פתאום להתגנב יותר גיוון. אל תטעו, אם עוברים על הפלייליסט המלא של הסדרה, לצד מרבית השירים עדיין מופיעה המילה מיקס; עם זאת, בעוד סדרות רבות לקחו כיוון מוזיקלי מאוד מובחן, ב"הכי גאים שיש" היה באמת הכל מהכל – החל במוזיקה קלאסית, דאנס, רוק, פופ, גרסאות כיסוי וכלה באינדי; בזכות הסדרה הכרתי לראשונה את ה-Doves, את Bright Eyes, את מוגוויי ואת מדליין פּרוּ. אפילו הופעות אורח היו (סינדי לאופר, בעונה החמישית) ואחד השחקנים הוא בעצמו זמר (האל ספארקס שמשחק את מייקל).

על הדרך, כותבי הסדרה התעכבו על עוד כמה נושאים "חתרניים" במונחי סוף שנות ה-90: הגשמה עצמית על חשבון משפחה, העמדת צאצאים במשפחות לא קונבנציונליות, גירושין, סקס בגיל העמידה, נטילת החוק לידיים ועוד. הסדרה אמנם תמה לפני עשור, אבל בצפייה חוזרת – היא ממשיכה להיות רלוונטית גם היום.

בדומה לסדרת טלויזיה נוספת עליה כתבתי פה, גם היוצרים של "הכי גאים שיש" בחרו לשבץ בפרק האחרון חתיכות נוסטלגיה מהפרק הראשון ולהזכיר לכולנו שבסופו של דבר הרוח מנצחת את החומר ושאנחנו צריכים לשאול את עצמנו כל יום האם אנחנו (ולא אף אחד אחר) גאים בעצמנו על מי שאנחנו.

הפלייליסט המלא:

http://qafvault.com/songlist.htm

היילייטס בדמות פלייליסט יוטיוב:

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0