האמת, שזו הייתה פגישה עיוורת לגמרי הפעם. אפילו יותר מפוסט הפגישה העיוורת הקודם שלי. לא ידעתי מי זה או מה זה Notorious B.I.G (שמעכשיו אני אקרא לו ביגי לשם נוחות ההקלדה). כן, אני עד כדי כך זר לעולם ההיפ-הופ (כל עוד לא מחשיבים את הדג נחש ושב"ק ס'), לרבות גנגסטר-ראפ ודומיו. בשביל לשמור על טוהר ה"שמיעה עיוורת" לא גיגלתי בזמן השמיעות הראשונות, רק כשהתיישבתי לכתוב את הפוסט. לכן, כל אינפורמציה נוספת שאני כותב לא הייתה לי בזמן השמיעה הראשונית. באתי ממש לא מוכן לקטע הראשון באלבום.
אז מה אנחנו שומעים פה? הסצינה די ברורה, ביגי גוסס וחבר שלו (פאף דדי, שמשתתף הרבה באלבום הזה) יושב לידו בבית החולים ומתחנן בפניו שלא ימות. אבל הביפ הרציף מהמוניטור בסוף לא משאיר מקום לספק. עכשיו הוא מת, ואז מתחיל האלבום. ישר חשבתי שזה פתיח חזק לאלבום, מצדיק את השם וגם מעלה את האפשרות שמדובר באלבום קונספט, יש בכלל דבר כזה בהיפ-הופ?
עשיתי קצת מחקר בגוגל, בין השאר בשביל להבין את הפתיח הזה. האלבום הזה מתחיל בעצם בנקודה שבה האלבום הקודם: “Ready To Die” נגמר. בסוף האלבום הקודם, בשיר שנקרא “suicidal thoughts”, ביגי מתאבד בזמן שהוא מדבר בטלפון עם פאף דדי.
אל השיר הראשון באלבום “somebody gotta die”, זורמים היישר מהפתיח. ביגי מתעורר באמצע הלילה מדפיקות בדלת, מדווחים לו שחבר שלו נרצח ע"י שותף לעסק (ניחוש אחד מהו העסק הזה). הרוצח הוא בחור בשם ג'ייסון. ביגי כמובן מיד מחליט לנקום. שהרי:
“…Retaliation for this one won't be minimal,
Cuz I'm a criminal way before the rap shit…”
פה כבר אין מקום לספק, ביגי הוא מז'אנר הגנגסטר-ראפ, שתמיד די נרתעתי ממנו, גם בגלל חוסר הגישה להיפ-הופ בכלליות, אבל בעיקר בגלל התוכן של השירים. היה לי קשה עם העיסוק הרב באלימות, רצח ומוות. מה גם שהרבה מהראפרים בעסק הזה לא ממציאים וזה עדיין חלק מהחיים שלהם (גם ביגי הוא אחד מהם, ניגע בזה בהמשך).
מה קרץ לי מהבחינה הזאת בשיר הזה? עד שורת המחץ בשיר, זה נשמע באמת כמו שיר שמהלל את תרבות הגנגסטרים. אבל בשורה האחרונה ביגי אומר:
"There's Jason with his back to me
Talkin to his faculty
I start to get a funny feeling
Put the mask on in case his niggas start squealin'
Scream his name out (Ay yo playboy!), squeezed six, nothin' shorter
Nigga turned around holdin' his daughter"
מסתבר שכל ההצדקות וההסברים לרצח של מישהו שהוא "in the game", לא מספיקות. כי גם עוברי אורח וילדים יכולים להיפגע. יכול להיות שיש פה מחשבות שניות על החיים הגנגסטריים? לא בטוח.
המנגינה ברקע הפתיעה אותי ביחס למה שציפיתי – מעבר לביט, יש כינורות דרמטיים, אפילו טרגיים. המוסיקה תמשיך להפתיע אותי לטובה במהלך האלבום.
השיר הבא הוא “Hypnotize”. פה לא צריך לחשוב יותר מידי, ביגי עסוק בשיר הזה בעיקר בלהלל את עצמו כראפר, זיין וכמובן גנגסטר.
בשיר הזה ביגי מפגין לראשונה באלבום את היכולת שלו לגלגל חרוזים בקלילות, עם משחקי מילים וצלילים. תוך משחק עם הקצב של השירה. יש ממש מוסיקליות בראפ שלו, רואים שזה בא לו בטבעיות. פשוט שיר כיפי. הקליפ ההזוי שמתלווה לו כמובן רק מוסיף.
השיר הבא: “Kick in the door” מתחיל במעין מערכון. יש הרבה כאלה בין השירים באלבום, באופן מוזר זה הזכיר לי את האלבומים של אריק איינשטיין מתקופת שבלול עם קטעי הקישור.
המערכון הוא תוכנית טוק שואו, שבה מראיינים בחור שנקרא "the madd rapper", שלא מצליח באמת לענות על שאלות כי הוא כועס על עצם זה שמעיזים לשאול אותו שאלה. חיפוש בגוגל (לאחר כמה שמיעות) מצא שמדובר במפיק של האלבום – D-dot – שאחרי כמה שנים הוציא אלבום תחת האלטר אגו של המאד ראפר. יש עוד כמה קטעי קישור מעניינים בין השירים שמוסיפים צבע לאלבום כולו. גם בשיר הזה, ביגי מרבה להלל את עצמו, אבל בעיקר יורד על כל מי שמעז להתחרות בו, מה שנקרא dissin’. בפזמון החוזר ביגי כמובן מציע למי שעדיין לא השתכנע דרך אחרת לפתור את הבעיה:
Kick in the door, waving the four-four
All you heard was Poppa don't hit me no more
נקפוץ כמה שירים קדימה, אל "What’s Beef":
אני חושב שמה שאני הכי אוהב בשיר הזה, זה שהוא נשמע ממש כמו שיעור למתחילים ב"מהו Beef". הפזמון ממש נשמע כמו דקלום של "שלום כיתה א'", בעיקר שבסופו ביגי אומר “one more time, what’s beef?” ומיד חוזר על הדקלום, בשביל שנוכל לשנן. המשמעות של Beef זה סכסוך. למיטב הבנתי, הכוונה פה היא הסכסוך הגדול שהיה בין הסצינה של ההיפ-הופ בחוף המזרחי, שביגי היה ממוביליה, לסצינה במערב שטופאק שאקור (שכבר היה ז"ל בזמן הזה) היה ממנהיגיה.
בדרך ל-"Mo money Mo problems", נשמע גם את הקטע הקצר שלפני, אקאפלת ראפ מוצלחת מאוד, שאין צורך להכביר עליה מילים.
הדבר הראשון שקפץ לי לראש הוא שהשיר נשמע מוכר, בדיעבד הבנתי שהמוכר הוא הסימפול של דיאנה רוס, מתוך השיר “I’m coming out”, שמשמש כמוזיקת הרקע בשיר הזה. הרבה מהביטים באלבום הזה הם סימפולים של שירים מוכרים. זו כנראה אחת הסיבות להצלחה של האלבום בקהלים רחבים ממה שהיה מקובל בז'אנר.
נקפוץ הלאה ל-"Notorious Thug". מבחינת הזרימה של הראפ, זה השיר האהוב עליי באלבום. הקצב שבו ביגי מוציא מילים מהפה שלו מרשים מאוד ונשמע מגניב, הגם שאין סיכוי להבין מה הוא באמת אומר. בשיר הזה מתארחים עוד הרכב של 5 (!) ראפרים שנקרא “Bone Thugs-n-Harmony”. כל אחד שר בית בתוכו, וכולם עושים את זה ממש טוב!
נעבור לעשרת הדברות נוסח ביגי:
את השיר הזה לא יכולתי שלא לציין. כנראה שרק בז'אנר הגנסטר-ראפ, הגיוני להוציא שיר שכולו טיפים לסוחר הסמים המתחיל. כמה דוגמאות: אל תראה לאף אחד כמה כסף יש לך. אל תסמוך על אף אחד, כולל לא על אימא שלך. אל תמכור בבית שלך. וכמובן, אל תתמסטל מהחומר של עצמך, או כמו שביגי אומר:
“…Never get high on your own supply”
השורה הזאת הזכירה לי את "הסמויה" (The Wire): גם שם זהו אחד מהכללים של הגנגסטרים. ה"סמויה" קפצה לי לראש גם בשיר הבא.
ב”Playa hater” המוסיקה עשירה, וביגי שר נהדר. יש בשיר ניגודיות ממש יפה: המלודיה העדינה של השיר נשמעת מתאימה לשיר אהבה, אבל ביגי שר בעצם ל-player (סוחר סמים, או כל אחד שהוא ב"משחק") שיקבל את העובדה שביגי שודד אותו בשקט ובהבנה. באופן בלתי נמנע, השיר הזה הזכיר לי את עומר ליטל מ"הסמויה" (אם אתם לא מכירים, אז כדאי להתחיל להכיר).
האלבום מסתיים בשיר נבואי למדי – “(You’re Nobody (Till Somebody Kills You”: משחק מילים על שיר ישן ששרו דין מרטין, פרנק סינטרה ודומיהם – You’re Nobody Till Somebody Loves You.
במקרה של ביגי עצמו לא בטוח שזה לגמרי נכון, להבנתי הוא היה כבר די ידוע בחייו. ביגי בעצמו טורח להזכיר את העובדה שהוא המלך פעם או פעמיים או אלף פעמים במהלך האלבום. מה שכן, המוות של ביגי כל כך קרוב לצאת האלבום שנקרא “Life After Death”, כנראה תרם לאגדה.
ביגי נרצח במה שנקרא “Drive by shooting” בלוס-אנג'לס, 16 ימים לפני שיצא האלבום. הרצח מעולם לא פוענח, התיאוריה הרווחת היא שביגי נרצח במסגרת ה-Beef בין החוף המזרחי והחוף המערבי. טופאק שאקור, נרצח חצי שנה לפני כן, והיו כאלה שהאמינו שביגי היה מעורב ברצח שלו ובעצם הרצח של ביגי הוא נקמה על שאקור.
מחשבות מסכמות: מה שביגי ניסה לעשות הוא ליצור אלבום גנגסטר-ראפ שמצליח לקרוץ לקהל הרחב. ואם אני לוקח את עצמי כמקרה בוחן, הוא הצליח. הביטים מלודיים מאוד, יש הרבה הומור באלבום ומעל הכל, המוסיקליות והקצב שיש בראפ של ביגי מצליחים לתפוס גם אוזניים שלא רגילות לראפ. כל זה תוך שמירה על תוכן מילולי לא פשוט בכלל, עם הרבה אלימות ומוות.
לסיום, לזכרו של ביגי – בואו נשמע את השיר שפאף דאדי הוציא לאחר מותו – "I’ll Be Missing You". כשהשיר יצא הוא ממש הכעיס אותי, ובעיקר תהיתי מי זה הנודניק שהורס את “Every Breath You Take” של הפוליס. אבל עכשיו, כשזכיתי להכיר את ביגי והמוסיקה שלו, השיר כבר נראה מתאים הרבה יותר.
COMMENTS