"דאבל פיצ'ר"- שי גולן על ההופעות של ISAIAH ואלון עדר בצוללת הירושלמית

יום לפני ליל הסדר, הצוללת הצהובה החליטו להציע ערב מפתה מאוד למי שעמל על הכנת הסדר ורצה להשתחרר קצת לפני היום הגדול, וגם לעצלים שלא עשו כלום (נחשו על איזה סוג אני נמנה).
בתוכנית – Double Feature: הופעה של אלון עדר ואחריה הופעה של ISAIAH. לשתי ההופעות באתי על עיוור, כך שמדובר בשמיעה עיוורת טהורה.

אלון עדר

11153972_10153234702329507_1963374768_o

אני מודה ומתוודה, אלון עדר חמק לי מתחת לרדאר עד כה. אפילו למיקס שלו בקולומבוס טרם הגעתי. אבל מהמעט ששמעתי, באתי בציפייה שאתחבר בקלות למוסיקה שלו. ולא התאכזבתי.

אלון עדר והלהקה עלו לבמה יחסית בזמן (אחד הדברים שאני אוהב בצוללת זה שהם עומדים בזמנים יותר ממקומות אחרים). הלהקה כללה תופים, גיטרה ובאס ובנוסף גם כינור וחצוצרה, ועדר עצמו על קלידים (עם מעברים לגיטרה לפעמים).
הסידור על הבמה היה משהו שלא ראיתי לפני כן: עדר ישב על הקלידים במרכז הבמה, עם הפנים לקהל. יש משהו מאוד חשוף בסידור הזה, ומצד שני מכיוון שהוא יושב נמוך, קשה לראות אותו אם אתה לא בשורה הראשונה. הסידור שאני מכיר בדרך-כלל הוא שהקלידים או הפסנתר בצד הבמה, והקלידן/סולן יושב באלכסון או בפרופיל, כך שרואים גם את הידיים. הדוגמה שקופצת לי לראש היא זו של יוני רכטר (לא סתם, עוד נחזור ליוני בהמשך).

ההופעה התחילה בשיר "לבנה שלי" מהאלבום האחרון – "סיכום החיים עד עכשיו", אחלה שיר להתחיל איתו הופעה:

השיר מתחיל בקטע אינסטרומנטלי כשכל הכלים מנגנים ביחד, ושומר על רמת אנרגיה גבוהה לכל אורכו. בפעם הראשונה, ולא האחרונה, חשבתי על יוני רכטר, משהו בלחן ובהגשה של עדר מאוד מזכירים אותו. השיר זורם וקליט, אבל הלחן מורכב ועשיר. אני ישר נתפסתי.

השיר הבא היה "פרה זה פרה זה פרה" מאותו האלבום.

* שימו לב: הקליפ קשה לצפייה ולא מומלץ לאנשים שלא חשים בנוח בסרטים שכוללים הרבה דם. לאנשים האלה צירפתי גם קישור לסרטון בלי תוכן קשה.

יש תחושה מאוד קברטית בתחילתו של השיר, ויחד עם ההגשה הצינית של עדר קשה שלא לחשוב על הביל"ויים, ובעיניי זאת מעלה גדולה. הכינור של אבנר קלמר נתן ניחוח בלוגראסי שהוסיף מאוד לעיבוד.
למי שמתעמק קצת במילים, האמירה הביקורתית נגד אכילת בשר ובעד צמחונות/טבעונות ברורה מאוד. מפתיע אותי שהשיר הזה לא מונף עדיין ברשתות החברתיות ע"י התנועות הטבעוניות. עדר מצליח לצאת מהפינה של ה"הוא שעושה מוסיקה ישראלית של שנות השבעים". קשה לי לראות שיר כזה יוצא מיוני רכטר או שם-טוב לוי בתקופה ההיא.

השיר הבא "קצת אהבה לא תזיק" היה הסינגל הראשון שיצא מ"סיכום החיים עד עכשיו". בהתאם הוא גם השיר עם הכי הרבה פוטנציאל גלגל"צי:

הקהל כמובן הצטרף בשירה, גם אני שמחתי על כך שיש שיר שמסתבר שאני כן מכיר של אלון עדר. ראוי לציין שלא מעט אנשים בקהל ידעו לשיר הרבה מהשירים בעל-פה. אין ספק שלאלון עדר יש קהל נאמן בירושלים.

נדלג לשיר "העולם קשוח ואכזר" מהאלבום השני שקרוי פשוט – "אלון עדר ולהקה"-
פה לגמרי חזרנו לשנות השבעים. ההרמוניות הקוליות של אלון וחברי ה"להקה" מקפיצות לי לראש את ההרמוניות הקוליות של כוורת. השיר פשוט חמוד ויפה. המתח שנוצר עם המילים הלא הכי אופטימיות רק מוסיף. השיר הבא הוא "אין לי מה לומר", גם מהאלבום השני, כמו שהשם מרמז, אין הרבה מילים בשיר. על מה שאין במילים עדר מפצה בצעקות, שירת "דו דו דו" ומקצב די משעשע.

השיר הבא הוא שיר חדש – "בראש המשורר", זאת ההקלטה היחידה שיצאה עד כה:

עדר פתח בהסבר: למרות שזה שיר חדש, יש הפעלה לקהל – בסוף השיר כולם שרו בקנון: "אימא רחוקה, עזבה…". המילים ארס-פואטיות, עוסקות בתהליך הכתיבה, או יותר נכון – בשלב ה-writer’s block:

"לא מסגרת, לא משקל, לא חריזה
אין לו אחיזה, אין בו העזה
כותב משפט מיד מוחק
ככה זה כשאתה על ריק"

הלחן חזר להיות מאוד רכטרי, בסטייל השירים הנוגים של רכטר.

אחרי השיר הזה, אלון עדר עבר לגיטרה והעלה את האנרגיות חזרה, הפעם בשיר בלוזי שהקפיץ מיד את כל הקהל – "אנ'לא מתפלא", מהאלבום האחרון.

שיר בלוז על פי הספר, כזה שעוסק בבחורה שעזבה, המילים פשוטות וחוזרות על עצמן. הקהל חזר לקפץ, ובצדק. בין הבתים של השיר חזרו פעמיים קטעים של סולו גיטרה בקצב כפול עד שהקהל הגיע לתקרה.

השיר האחרון בהופעה, שהיתה נטולת הדרן, היה "הסרט ששיחקנו בו נדם", השיר האחרון באלבום השני. שיר שגם מתאים בתור שיר אחרון בהופעה, כזה שאתה ממשיך לזמזם אותו בדרך לאוטו, אבל היות וציפתה לנו עוד הופעה אחרי זאת, לא ניתנה לנו האפשרות לזמזם.

במהלך כתיבת הפוסט פתאום נזכרתי שאני מכיר עוד שיר שאלון עדר ביצע. בפרויקט "מסע אספלט" – ביצועים מחודשים לשירים של סשה ארגוב. זה אחד הביצועים שהכי אהבתי באלבום, ומוכיח שגם נטו כמבצע ומעבד אלון עדר מוכיח את עצמו:

ISAIAH

11128842_10153234702999507_1943261950_n

אם לאלון עדר באתי בלי הרבה ידע מוקדם, אז את ISAIAH ממש לא הכרתי, אולי רק בשם. עם זאת, ברגע שראיתי את כלי הנגינה שחיכו על הבמה, עוד לפני שההרכב עלה, התחלתי להסתקרן: גם בוזוקי וגם הרמוניום, נראה מבטיח.

השיר הראשון – Get up, מתחיל רק עם תומר ישעיהו והבוזוקי שלו, במשהו שנשמע קצת יווני, אבל לא בדיוק. מצד שני, משהו בלחן מרגיש אירי. אבל השירה נשמעת אמריקאית, עם מבטא ישראלי… זאת הפעם הראשונה ובהחלט לא האחרונה שבה אני אנסה ללא הצלחה לאפיין מאיזו מדינה נשמעת המוסיקה של ISAIAH.

הקטע שבא מיד אחרי השיר הראשון היה קטע אינסטרומנטלי, שמתחיל עם שני ריפים שישעיהו עושה בבוזוקי ומתבסס עליהם. בהמשך הקטע מקבל טוויסט רוקיסטי עם מקצב מזרחי ונוצרת חגיגה נוּגה. הקטע נקרא “Hawatech”, או בעברית "חאווטק", שמסתבר שזה שילוב של "חאווה" ו"טכנולוגיה". הנה שניהם ברצף:

השיר השלישי שהם ניגנו נקרא "I’ll drop", הנה ביצוע יותר מינימליסטי – רק של הבוזוקי וההרמוניום:

אני אנצל את הביצוע הזה בשביל להתייחס לגרעין הקשה של ההרכב, שהם גם בני-זוג: מיקה אבני ותומר ישעיהו.
בחלוקת התפקידים ביניהם מיקה אבני אמונה על כתיבת המילים, ותומר ישעיהו על הלחן. השם של הלהקה נגזר משם המשפחה של "ישעיהו", מה שנראה קצת לא הוגן.

בשיר הזה היה ניכר המשטח הנעים שההרמוניום יוצר. השילוב שלו יחד עם הבוזוקי קצת הזכיר לי סיטאר (אם במקרה חשקתם באלמנט אתני מעוד מדינה). השיר קצת הזכיר בנקודות מסוימות את “All Tomorrow’s parties” של ה"וולווט אנדרגראונד".

נקפוץ קצת הלאה ל”Last Storm”:
זהו שיר אינדי פולק נטו, שנטוע חזק בסצינת הפולק רוק בארה"ב. הגיטרות והשירה של ישעיהו בשיר הזה העלו לי לראש את פליט פוקסס וזה תמיד טוב.

עד כה, כל השירים שבוצעו הם מהאלבום הראשון ששמו פשוט “ISAIAH”, שיצא ממש בסוף 2013. אתם מוזמנים להאזין, ואף לרכוש אותו כאן. בקרוב, הם מוציאים אלבום חדש שייקרא “Days Of Daydream” ואותו ילווה מופע השקה בבארבי ב-2.5.

נסיים באחד השירים מהאלבום החדש שהם ביצעו גם בהופעה. השיר נקרא “Solitude”, ויש בו קצת ניחוח אתיופי בשביל הגיוון.

לסיכום, ISAIAH היא מסוג הלהקות שכנראה יכולות לקום רק בבליל התרבותי שיש בישראל. רמת ההפקה והסאונד הגבוהה שיודעים לייצר אצלנו גם מאוד מוסיפה. אם אתם אוהבים אינדי-פולק עם נגיעות אתניות מכל העולם בערך, זו הלהקה בשבילכם.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0