HomeספיישליםMonday Morning Blues

פרק שישי של "Monday Morning Blues"- תום יוגב על סדאל דייוויס

גיטרה הפוכה וסכין מטבח – על הבלוז של סדאל דייוויס

11039431_10203374532594169_1143993172_n

חיפש אתונות ומצא מלוכה – חיפש אפונה ומצא מפוחית

סדאל דייוויס נולד לפני כמעט תשעים שנה בהלנה, ארקנסו, אך במהרה עבר לצד הנכון של המיסיסיפי וחי עם קרובי משפחתו במטע באזור ה-Upper Delta, אזור שופע כותנה וג'וק-ג'וינטס. כיאה לאזור, בלוז היה המוזיקה הראשונה שדייוויס זוכר עצמו שומע, וגם מנגן. מתי הוא החל לנגן אתם שואלים? עוד בילדותו המוקדמת, כשבן דודו שלח אותו להביא אפונה מהשדה והוא מצא מפוחית זרוקה בצד הדרך. אותה התושיה עמדה לו כשרצה לנגן גיטרה, והרכיב לעצמו דידלי-בו מחוט תיל ובקבוק סנאף, וגם כשהסתגר בשירותים בחצר כדי להתאמן משום שאמו, אם-דלתא אדוקה, לא הייתה מוכנה שינגן את המוזיקה של השטן בבית.

גיטרה הפוכה וסכין מטבח

אך אבוי! מכה ניחתה על ראשו של הילד המוכשר ובגיל 10 הוא לקה בשיתוק ילדים חמור, ואושפז למשך שנתיים וחצי תמימות. כשחזר לביתו לאחר שני ניתוחים כואבים, דייוויס כבר לא יכול היה לנגן בגיטרה כפי שניגן בעבר. מרבית הנערים כנראה פשוט היו מפסיקים לנגן. אבל רוחו הטובה של הבלוז הייתה באצבעותיו של דייוויס ובשילוב עם תושייתו הממזרית עליה כבר למדנו, הוא הגה קומבינה שכמותה לא נראתה עד אז בדברי ימי הבלוז: מכיוון שימינו הייתה ברובה משותקת, דייוויס מבלי להתבלבל פשוט הפך את הגיטרה ולמד לתפעל את המיתרים ביד שמאל. ואז משום שעדיין היה צורך בפריטה עם יד ימין המוגבלת, הוא הוסיף אקססורי שהלך איתו לאורך עשורים מאז: סכין מטבח.

זה רק נשמע לא מכוון

צורת הנגינה הזו – גיטרה הפוכה והחלקה על המיתרים עם ידית של סכין מטבח, מפיקות סאונד ייחודי בהחלט. דייוויס למעשה מנגן את כל הבלוז שלו עם מעין-סלייד, מטייל בין סולמות, ויוצר גאות ושפל בתוך האקורדים עצמם ובמעברים ביניהם, כך שלאוזן שאינה מורגלת בכך עשוי להשמע כאילו הגיטרה לא מכוונת. אבל אל תטעו – אמנם הבלוז של סדאל דייוויס יכול להיות קצת קשה לעיכול בשמיעה ראשונה, אך אם האזניים שלכם יתנו לו צ'אנס הן יגלו שהוא הדבר האמיתי: עמוק, איטי, מלוכלך ומעולה.

איוב זה כאן

בשנות החמישים ובתחילת שנות השישים ניגן דייוויס לאורכה ולרוחבה של דרום ארצות הברית, כאשר שיתוף הפעולה הארוך והמשמעותי ביותר היה עם הבלוזיסט הידוע רוברט נייטהוק (Robert Nighthawk), אשר פגש בו במקרה בהלנה. האגדה מספרת שנייטהוק שמע אותו בהלנה, צחק קצת על חשבונו, ולאחר שנתיים פגש בו במקרה שוב, רק שהפעם אחרי הצחוקים הוא גם ביקש ממנו לנגן כמה שירים. דייוויס ניגן, נייטהוק התלהב, ולקח אותו ללוות אותו בהופעות בארקנסו ומיזורי.

שיתוף הפעולה הזה הופסק לזמן מה כאשר בשנת 1957 התרגש אסון נוסף לפתחו של דייוויס: בקטטה שנקלע אליה בטעות בבר בסיינט לואיס, דייוויס נפצע קשה ורותק לכסא גלגלים. לקח לו זמן להשתקם אבל בהכירנו את דייוויס אנחנו יודעים כבר שהוא יחזור, וכך אכן היה כשחזר להופיע ב-61.
בשנות התשעים זכה דייוויס לראשונה להוציא אלבומי סולו, אך אי שם בתחילת שנות האלפיים נעלם מהרדאר המוזיקלי, בעקבות שבץ מוחי שעבר שגרם לו להפסיק לנגן. אבל אל חשש חברים – זוטות כגון שבץ לא יורידו את האיש האדיר הזה מהבמה, ובשנת 2009 חזר שוב להופיע, אמנם כבר בלי הגיטרה והסכין אבל בשירה מלאת חיוניות ושמחת חיים.

אקורד נוגה לסיום

אמנם סדרת "Monday morning Blues" נהגתה כדי להכיר אמני בלוז חיים ובועטים, אבל אי אפשר בלי לכתוב כמה מילים על בלוזיסט גדול שהלך לעולמו רק בשבוע שעבר – רוברט בלפור. עבור רבים מחובבי הבלוז בארץ, ההופעה של בלפור בבארבי הייתה הפעם הראשונה שהצלילים של הדלתא הגיעו בלייב לאזנינו. בלפור הביא עמו בלוז אולד-סקול אמיתי, ופתח צוהר לעוד רבים וטובים שהגיעו בעקבותיו לכאן. שינוח על משכבו בשלום.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0