"בשוליים, וטוב לו עם זה"- ציפי פישר חוגגת לדייויד סילביאן יום הולדת 57

davidsylvian השנה- שנתיים האחרונות היו תקופה של סיכומים עבור דיוויד סילביאן. הוא הוציא אוטוביוגרפיה, וכן אוסף מסכם בשם "A Victim of Stars". שני הפרויקטים האלה מתמקדים בתקופת קריירת הסולו שלו מ- 1982 עד ל-2013/4. לפיכך, מתבקש ברוח זאת לומר משהו שמצליח לסכם יפה את הקריירה של האמן רב הפעלים, שכבר מעל לשלושה עשורים בשקט אבל בבטחה מפלס את דרכו בין רוק, ג'אז, אלקטרוניקה ומוזיקה נסיונית לצד עשייה אמנותית חזותית שמהווה השלמה לעשייה המוזיקלית.

סילביאן הינו דוגמא נדירה לאמן שכמעט זכה להצלחה בינלאומית ככוכב רוק, אך בחר להפנות גב לצ'אנס שרבים חולמים עליו. בתור הסולן של להקת ג'אפאן, סילביאן התקרב בעצמו לרמת הפופלריות של המוזיקאים שהיוו השראה לג'אפאן- דיוויד בואי ובריאן פרי. אך את סילביאן לא עניין כל כך להיות כוכב רוק. בעקבות בת זוג שהכירה לו את מוזיקת הג'אז, הוא בחר במקום זאת לצלול לעשייה נסיונית שמשלבת ז'אנרים בצורה שפחות קוסמת לקהל הרחב. יחד עם זאת, לאורך הדרך סילביאן תמיד זכה להערכה רבה מהמבקרים, שפירגנו לו. לא פלא, אם כך, שהכותרת של האוטוביוגרפיה בה בחר היא "On the Periphery", בפריפריה. לסילביאן יש את כל הנתונים להפוך לפופלרי- מראה מצודד, קול מיוחד, כריזמה נשפכת. אבל הוא בחר במודע לפעול בשוליים, במקומות שמוזיקאים כמו קייט בוש, סקוט ווקר ובריאן אינו מסתובבים בהם. נתקלתי לראשונה בסיליבאן, כמו רבים אחרים, בפסקול של הסרט "חג מולד שמח, מר לורנס". למרות שדיוויד בואי מככב בסרט, העוסק במערכות היחסים הנרקמות בין מפקד מחנה שבויים יפני סאדיסט למדי לחיילים הבריטים השבויים, זה דווקא סילביאן ששר את נעימת הנושא לפסקול שהלחין המוזיקאי האלקטרוני ריוצ'י סקמוטו (שגם מופיע בסרט). סילביאן חיבר את השיר בהשראת ספרו של יוקיו מישימה, "צבעים אסורים", שמשמעותו הינה לשון נקייה ביפנית לאהבה הומוסקסואלית, ומי שמכיר את הסרט גם יודע למה הוא בחר דווקא בנושא זה. השיר הזה היה ונשאר אחד השירים האהובים עלי בכל הזמנים, שילוב מושלם של מזרח ומערב, דרמטי אך גם מרוסן, שהיווה גם את ההתחלה של שיתוף פעולה ממושך בין שני המוזיקאים האלה.  לאורך השנים יצירתו של סיליבאן עברה כל מיני פאזות ועסקה בסאונד תזמורתי עשיר, מינימליזם קפדני ונגיעות אלקטרוניות עדינות. אך החתימה הייחודית שלו נותרה על כל אחת מן היצירות בהן השתתף, כולל שיתופי הפעולה המרובים שבהן לקח חלק- עם רוברט פריפ, הולגר צוקאיי, פננז וסטינה נורדסטרם, לדוגמא. בעיני סילביאן הוא הג'נטלמן האנגלי המושלם- רב קסם, אינטליגנט ואלגנטי. הוא מסוג האנשים שמעולם לא משתלטים על השיחה, אלא מקשיב לא פחות משהוא מדבר- אחת הסיבות למה הוא מוזיקאי שמרבה כל כך לשתף פעולה עם אחרים, מכיוון שהאגו שלו לא נוטה להשתלט. השנים שעברו רק תמצתו וחידדו עוד יותר את התכונות האלה, לכדי זהות מאוד מובחנת. איני יודעת לאילו מחוזות תיקח הסקרנות המוזיקלית של סילביאן בעתיד, אבל אני יודעת שהוא מסוג המוזיקאים הנדירים שתמיד שווה להתאזר בסבלנות עבורו, ולתת לו להוביל את הדרך לשלב הבא… davidsyl

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0