"הבן הסודי של אירופה"- ניצן אנגלברג ויניב יורקביץ' על Rome ועל צמד ההופעות שלהם בארץ

11002112_894941537233198_2048089904_oצילום: יניב יורקביץ'

הבן הסודי של אירופה הוא בן של ארץ עם שם של מהפכנית והבן של שמות כמו ניק קייב ולאונרד כהן. הוא ממדינה קטנה ולא כל כך בולטת באירופה, עם שם של אחת הערים החשובות והדומיננטיות ביבשת עוד משחר ההיסטוריה. חמוש במקצבים מיליטנטים ומילים אנטי-ממסדיות והקול כמו ההופעה – עמוק ומאופק. את Rome, בהנהגת ג'רום רויטר אנחנו מכתירים אישית כתגלית השנה שלנו למרות שבפועל הוא בשטח כבר לא פחות מעשור.

(The Secret Sons of Europe, שיר התגלית. מתוך האלבום Flowers From Exile, 2009)

היא

זה היה לקראת דצמבר, כשהתחלנו לעבוד על הפוסט הראשון של הטור המשותף. יניב שלח לי לינק ואמר שאנחנו לא ממשיכים כלום עד שלא אקשיב לזה. "אפילו בלי להבין את כל המילים, אני יודע שזה זה" – כך כתב, ומי אני שלא אפתח את הלינק אחרי הקדמה של מילים גדולות כאלה?

מודה, אני לא חסידה של טקסטים. כשאני מאזינה למוזיקאי שאני לא מכירה, המוזיקה עצמה באה במקום הראשון הרבה הרבה לפני הטקסט.
האזנתי וחשבתי לעצמי שהרבה זמן לא שמעתי נאו-פולק. בעצם, מאז החוויה הלא כל כך נעימה בה גיליתי, אחרי שבועת ה"לא מתעניינת בטקסטים" התפוצצה לי בפנים, שאחד מהרכבי הנאו-פולק שיותר התעניינתי בהם אז, Death In June, תומכים בפאשיזם ואולי אפילו בנאציזם. זה אמנם לא גרם לי להפסיק להתעניין בהם, אבל להירתע – בהחלט.

קיוויתי שהסיפור לא יחזור על עצמו, אז ליתר ביטחון עשיתי צעד חסר תקדים וקראתי חלק מהטקסטים בזמן שהתנגנו השירים (טוב נו, זה היה גם בזכות יניב שדחף כל מיני בתים של שירים של Rome כמעט בכל הודעה שכתב לי).
שמחתי לגלות שהסיפור כלל לא חזר על עצמו, וההפך הוא הנכון. עם טקסטים אנרכיסטיים על אירועים היסטורים כמו מלחמת האזרחים בספרד המושרים בקולו העמוק של ג'רום ומלווים בצלילים אפלים וקודרים, מצאתי את עצמי מתמסרת לחלוטין למוזיקה.
כמה שמחתי כשגיליתי שהם באים להופיע כאן בקרוב!

(A Burden Of Flowers – שיר מהאלבום Nera, 2006)

מרב שהתעמקתי בדיסקוגרפיה והתעקשתי לשמוע אותה על פי הסדר הכרונולוגי, לאלבום האחרון של Rome, A Passage to Rhodesia, הגעתי רק כיומיים לפני ההופעה.
כהרגלו של ג'רום, מדובר באלבום קונספט שעוסק כולו במאבק היסטורי. במקרה זה, המלחמה ברודז'יה (שהיום שטחיה מהווים את המדינות זמביה וזימבבואה).

האלבום נפתח בבום עם אחד השירים שהפכו להיות חביבים עליי מההאזנה הראשונה: The Ballad of the Red Flame Lily או כמו שהשם היה כתוב בפלייליסט של הלהקה בהופעה- Ballad Of The Long Title. בעת ההאזנה לאלבום, הרגשתי שהוא מופק יותר מקודמיו (לטובה, כן?), עם שילוב של גיטרות אקוסטיות ובלדות, אלקטרוניקה וצלילים תעשייתיים.
מבחינתי האלבום הזה נמצא בטופ 3 של האלבומים הטובים ביותר של Rome, ועם עשרה אלבומים ברזומה, זה מקום בהחלט מכובד.

הוא

היה זה באנכרוניזם של לייקים בדפי ההיסטוריה, אלו של הפייסבוק, ששיריו של Rome נפרשו לרגלי כמו שטיח "ברוך הבא" מעלים מתים. ועל הדף המתגלגל נכתב בדיו אנרכיסטי "דבר אל הפשיסטים בשפה של אש, עם מילים עשויות קליעים ותבונתו החדה של כידון הרובה". יש חיוך משועשע של אירוניה לגלות יוצר אלמוני לוקסמבורגי, שקורא לעצמו על שם הבירה הראשונה, בשיר על בניה הסודיים של אירופה. עשר שנים ובכל שנה שיר, EP או אלבום שרואים אור עברו אצלי בחדר בהאזנה עמוקה. נקלעתי אל תוך טקסטים על גבי טקסטים של נפש גרילה אנרכיסטית ושירי געגועים לחופש ומולדת, החבל הדק של לוליינות בין אהבה וייאוש וחדות האובדן שאינו מתכלה. אין הסבר לרמות האינטימיות בהן המוזיקה הזו חודרת והמילים הללו נחקקות.

(Hope Dies Painless – גם מ-Nera)

הגעתי נקי אל הנאו-פולק של Rome וזה היה לי עולם חדש. הפולק שלי הוא קלאסי, הוא ריבייבל וחשמלי – שנות ה-60 העליזות שמנגנות שירי וויסקי, אבירים ומלחמות מלכים בדיסטורשן, מהאלביון ועד סן פרנסיסקו. האזנה ל- Rome הייתה כמו לצאת משדה פרחים אל עולם של מפלצות בטון ופלדה ואבק שריפה מתוחזק באוויר. הכנות החודרת של הייאוש ממלחמות ודיכוי מודרני בתחפושת של חופש חדש והכאב החודר של פחד ואובדן כולם מתנקזים, עוד מהאלבום הראשון, לכמו-אובססיה של ג'רום עם מלחמת האזרחים הספרדית.

עוד מהאלבום הראשון, רויטר מודה בראיון, הוא רצה לכתוב על מלחמת האזרחים הספרדית והאובססיה הזו למלחמה ההיא, הנעוצה בהיסטוריה האינטימית של המשפחה. דוד אביו של ג'רום ברח מכוחות פרנקו בספרד ופגש במי שהייתה לימים אישתו, שברחה מאיטליה של מוסליני, על הגבול של איטליה וצרפת. שם, מתוך ההיסטוריה הזו, יחד עם המשיכה הטבעית שיש ברעיונות האנרכיסטים והגבורה האנטי-פשיסטית, ג'רום קנה את מעורבותו בהיסטוריה הזו. מה שהביא, אחרי ארבע שנים של פעילות ההרכב, ל- Flowers From Exile, אלבום מופתי שהוא לא רק שיא ביצירה של Rome אלא התפרצות של כוחות יצירתיים ורעיוניים כמו מפץ גדול שהמציא את ההרכב מחדש.

“Flowers” הוא לא אלבום שאפשר לדלג עליו בשביל להבין את היצירה, האופי והתהליך של Rome ולכן האלבום המלא ברשימת השמעה אבל אם אין לכם זמן שמעו רק את השיר הזה:

ג'רום מודה שהתכנים האנרכיסטים, האנטי-ממסדיים והאנטי סמכותנים לא נטשו אותו אחרי Flowers From Exile. שנה אחרי "Flowers" הוא הוציא עוד אלבום שופע וספוג בתכנים אלו, Nos Chants Perdus ("המזמורים האבודים שלנו" בצרפתית). כמו שסיפר לנו בראיון, העיסוק בהיסטוריה משפחתית הביאה אותו גם לצרפת ומשם נפתחה דלת לעוד שפע של תכנים, סיפורים ודברים עליהם רצה לכתוב ולא היה להם מקום ב"Flowers". בהיותו לוקסמבורגי ודובר גם צרפתית, שילב את השפה באלבום החדש, אם כי רק בכותרות האלבום והשירים ובכמה קטעים מוקראים. השירים עדיין כתובים באנגלית.

(Les Iles Noires, "האיים השחורים" מתוך Nos Chants Perdus)

אבל ג'רום הוא לא דילן, הוא לא מפזר שירי מחאה ותכני מהפכה אלא הוא מספר סיפור עליהם. הוא כותב כמו היה אחת הדמות שהוא מספר עליהן, כאילו היא שרה ומספרת והיא מקבלת קול דרך שפתיו ומילים דרך הדיו שלו. אבל הוא גם לא מנותק לחלוטין מהרעיונות האלה, אלו רעיונות שקוסמים לכל וג'רום רואה בהם רעיונות יפים ובעיקר מעניינים. במובן הזה כן מדובר באיזושהי מהפכנות או מרדנות בסצינת הנאו-פולק הנשלטת על ידי להקות כמו Death in June שדווקא מזדהות עם אסתטיקה ותכנים הפוכים – משנאה ומוות אוקולטי ועד הנאציזם. אז ג'רום אולי לא יוצא עם גיטרה לרחובות אבל המוזיקה שלו בפני עצמה מהווה מטא-מחאה שמוסיפה מעט אור לז'אנר אפל מטבעו.

(Seeds of Liberation מתוך האלבום Die aesthetik Der Herrschaftsfreiheit "האסתטיקה של חופש המלכות". 2011)

ההופעה

למזלנו, את תגלית השנה שלנו, Rome – כאמור, הרכב נאו-פולק מלוקסמבורג בהנהגתו של ג'רום רויטר, הכרנו מעט לפני הופעתם הראשונה אי פעם בישראל שנכללה בסיבוב הופעות לכבוד עשור לפעילות ההרכב.

בדרכינו להופעה הראשונה בלבונטין 7 בתל אביב (מתוך שתיים של ההרכב בארץ, כאשר השנייה נערכה יום למחרת ב"מזקקה" בירושלים), מרוצים אחרי ראיון עם ג'רום (שיתפרסם כאן בהמשך), לא יכלנו שלא לתהות איך תשמע ותיראה הופעה של Rome בלייב – עם מוזיקה יחסית מינימליסטית ופרפורמר, כך התגלה לנו בראיון, מופנם ומאופק כג'רום.

אחרי הופעות חימום של שלוש להקות מקומיות (Agnivolok ,Cruel Wonders ו-Opioids) עולים חברי ההרכב לבמה לבושי שחורים.
ריף מוכר של בס מתחיל להתנגן וחיוך גדול נמרח על פנינו כשאנחנו מבינים שמדובר באחד מהשירים האהובים עלינו, The Accidents of Gesture.
לאחר כשתי דקות, פתאום השתרר שקט. הבס נדם. אחרי שהתקלה תוקנה (יחסית במהרה) ג'רום מחייך ושואל "שננגן אותו מהתחלה?" כל הקהל (הקטן והצפוף) עונה פה אחד ב"כן" נלהב. וכך היה, הלהקה התחילה את השיר מההתחלה. החיוך נמרח גם על פנינו מחדש.

(The Accidents of Gesture, השיר הפותח ב-Flowers from Exile)

וכך, בהופעה חסרת מניירות ודרמה – סחפו אחריהם ג'רום ולהקתו את הקהל המרותק שהריע אחרי כל שיר ושיר. השיאים כמובן היו בשירים הקצביים יותר כמו One Fire, Brandtaucher ו-The Ballad of the Red Flame Lily הנהדר מהאלבום האחרון.
במשך כל ההופעה ג'רום הביע שוב ושוב את הנאתו מההופעה ואת כוונתו לחזור לכאן בעתיד.
ג'רום אכן הוכיח את זה כשהלהקה חזרה להדרן בן שבעה(!) שירים שנסגר עם השיר הנפלא Swords to Rust ששילהב את הקהל וגרם לו לצאת משערי הלבונטין עם טעם של עוד.

(Swords to Rust מתוך Flowers from Exile)

אנחנו, רצינו לקבל את ה"עוד" הזה, וכיאה למעריצים מסורים (או גרופים, קראו לזה איך שאתם רוצים), הלכנו גם להופעה השנייה של ההרכב במזקקה בירושלים.

האווירה במזקקה; מקום קטן במרכז העיר, תרמה להרגשת האנדרגראונד בהופעה, שהתחילה מוקדם מהרגיל ולצערנו גם הסתיימה מאוד מוקדם לאור אילוצים של הלהקה.

הסטליסט היה אותו סטליסט מההופעה הקודמת, אבל, אנחנו לא יודעים אם זה בגלל אווירת האנדרגראונד שכתבנו עליה או הסאונד המעולה שהיה במקום, ההופעה הזו הייתה אפילו טובה יותר מקודמתה.

תגובות

וורדפרס: 1
  • comment-avatar

    […] הכתבה של ניצן ויניב על המוזיקה של Rome וההופעות שלהם בארץ. […]

  • DISQUS: 0