"חלומות של אתמול"- האלבום חדש של נואל גלאגר והאמת הכואבת על התבגרות

noel_gallagher_3עם התה והלימון

הייתי מעריץ צעיר בן 14, כשקראתי (במעריב לנוער?) את השורה המדכאת הבאה: "נואל גלאגר כבר לא צעיר, כבר כמעט בן 29".
עוד מעט אני אהיה בן 32, מה שהופך את אדון גלאגר לבן 47, ואני לא יודע מה אני מרגיש לגבי כל העניין הזה.

אשתי ואני מקשיבים לאלבום החדש של נואל גלאגר ביחד: "זה טוב", היא אומרת, "זה כמו אואזיס", ואני, המעריץ הפנאט של אואזיס מבינינו, לא בטוח שזו מחמאה- בכל זאת, הניינטיז נגמרו כבר מזמן, לא הגיע הזמן להמשיך הלאה? היא לא מסכימה: אם זה טוב, זה טוב. למה צריך לחדש כל הזמן?

Noel Gallagherאז היה אז

האלבום החדש של גלאגר מתחיל כמו האלבום הקודם- שזו כבר בעיה, אבל 1:50 לתוך הקטע הראשון יש סולו גיטרה, אמיתי, כזה שנואל לא ניגן כבר הרבה זמן, עוד לפני הסוף של אואזיס, ומיד אחרי הגיטרה- סקסופון! אלט, חם, כמעט אבנר חודורובי. אלו כבר חדשות מצוינות.

גלאגר נשמע הכי טוב כשהוא מעז, מנסה דברים חדשים: זה לא רק הסקסופון (שחוזר בכמה קטעים נוספים), זה הצליל המפתיע והמדוייק של "The Right Stuff", עם הזמרות ששרות במקום נואל- זה בטח לא נשמע כמו אואזיס. זה לא בא לו בקלות, ויותר מדי פעמים הוא בורח לאיזור הנוחות שלו, אבל כמעט בכל קטע אפשר לשמוע צליל גיטרות חדש (הסולו הקצר ב "The Girl With X-ray Eyes" פשוט מעולה ולגמרי מקורי), מלודיות מפתיעות, גם אם רק קצת, מקצבים מעניינים.

בשיר האחרון באלבום מתארח ג'וני מאר. זה מרגיש כאילו זה כבר היה צריך לקרות שנים (זה קרה בעצם, בשני שירים של אואזיס מתחילת שנות ה-2000, אבל גם גלאגר וגם מאר במקום אחר לגמרי בקריירה שלהם עכשיו, והחיבור נשמע הרבה יותר טבעי). "The Ballad of the Mighty I", מסגיר השפעות של קולדפליי, ולא מתבייש בזה. שוב פעם: גיבורי האינדי הקשוחים ממנצ'סטר לא מתביישים להיות מושפעים מקולדפליי. אני מת על קולדפליי, זה נשמע לי כמו חיבור מעולה. גם נואל, אגב, חושב שזה השיר הכי טוב שהוא כתב בחיים. אם הוא אומר…

עוד חדשות טובות הן שאפשר לשמוע באלבום הזה הרבה דיסטורשן, למשל ב-"While the Song Remains The Same" (הרפרנס לזפלין ברור), אבל אני מקשיב עכשיו להופעה מ-1995 ברקע, ומבין שהניינטיז באמת לא הולכים לחזור, ולא משנה כמה פסטיבלי רוקסן עווד ייערכו בתל אביב השנה. נואל גלאגר לא יכתוב עוד "Columbia", או "Rock and Roll Star", מנצ'סטר סיטי כבר מזמן מזמן לא האנדרדוג, ג'וני מאר כבר התבגר והתברגן, וגם אני היום יותר מבוגר ממה שהיו אואזיס כשהם העיפו לי את הגג לפני כבר קרוב לעשרים שנה. אנחנו אולי רודפים אחרי האתמול, אבל האלבום החדש של נואל גלאגר מזכיר, בין השאר, שגם לחיות בהווה זה בסדר, ויכול להיות אפילו מרגש.

Manchester City v West Ham United - Premier Leagueנואל, ג'וני מאר ומנצ'סטר סיטי

תגובות

וורדפרס: 2
  • comment-avatar

    […] וזה חבל, כי המוזיקה מעולה ועדיף לתת לה לדבר. הנה מה שכתבתי עליו מוקדם יותר […]

  • comment-avatar

    […] וזה חבל, כי המוזיקה מעולה ועדיף לתת לה לדבר. הנה מה שכתבתי עליו מוקדם יותר […]

  • DISQUS: 0