HomeספיישליםMonday Morning Blues

"Monday Morning Blues"- פרק שלישי בסדרה של תום יוגב על אמני בלוז חיים ובועטים- ג'ימי דאק הולמס

הצאצא האחרון – ג'ימי דאק הולמס שומר על הגחלת של הבנטוניה-בלוז

10901327_10203248806371092_1496821370_o

ג'ימי דאק הולמס הוא הצאצא האחרון לשושלת מפוארת של בלוזיסטים יוצאי העיירה בנטוניה (Bentonia), מיסיסיפי. למה זה חשוב? כי מדובר באסכולת דלתא-בלוז ספציפית (כן כן, גם לדלתא יש אסכולות..!) שמלבד הולמס אין לה כיום אף נציג שורשי אמיתי מהאזור. ומכיוון שאי אפשר לדבר על ג'ימי דאק הולמס מבלי שנבין משהו באסכולה, קבלו כמה מילים על איך מנגנים בנטוניה-בלוז:

למרות השם העגמומי, הבלוז מבחינה מוזיקלית דווקא לא עצוב, כלומר – האקורדים שמשתמשים בהם באופן סטנדרטי בבלוז יכולים לייצר גם אווירה שמחה למדי, תלוי במצב רוחו של מי שנמצא על הגיטרה. יוצא דופן הוא סגנון ה"Bentonia School", המאופיין בסאונד מינורי נוגה, שנוצר על ידי כיוון שונה של הגיטרה (Open E minor and Open D minor אם אתם מתעקשים…) ושימוש באקורדים ספציפיים, שונים מעט מאלו שבדרך כלל משמשים בבלוז. השירה בסגנון הזה היא בטון גבוה יחסית, הנגינה יחסית מונוטונית, ובאופן כללי הוא מתואר כבלוז "אווירתי" ו"מהדהד", כאילו מרחף כמה סנטימטרים מעל הדלתא-בלוז הסטנדרטי. אם אתם נרקומנים של הארד-קור בלוז, הסגנון הזה בדיוק בשבילכם.

ג'ימי דאק הולמס כמעט ונולד בג'וק ג'וינט: הוא נולד ב-1947 בבנטוניה, וכבר שנה לאחר מכן פתח אביו את הג'וק ג'וינט "Blue Front Caf'e", אשר עומד על תילו עד היום ומנוהל על ידי לא אחר מאשר – ג'ימי דאק הולמס. זהו הג'וק ג'וינט הותיק ביותר בדלתא. הולמס כמובן ינק את הבלוז מהחבר'ה שהגיעו לנגן ולשתות אצל הוריו בסוף יום העבודה המפרך, אבל הכניסה הרצינית שלו לממלכת הבלוז התאפשרה אי שם באזור גיל 10 כאשר ג'ק אוונס, אחד מאבות הבנטוניה-בלוז, התעקש להכניס אותו בסוד העניינים. הוא לימד אותו את כיוון הגיטרה הייחודי והשניים התאמנו ביחד עד שהולמס הצעיר הצליח לעמוד בקצב הנגינה של אוונס.

עם מותו של אביו בשנת 1970 ירש הולמס את הגו'ק ג'וינט המשפחתי, אבל החל לנגן ולהופיע רק בשנת 1979, בעקבות מפגש שנשמע כמו לקוח מאגדות-עם של בלוז: בשוטטות מקרית ברחובות לוס אנג'לס, פגש הולמס בבחור שביקש שיקנה לו בירה ותמורתה הוא ינגן לו בגיטרה החבוטה שנשא עמו. הצלילים שיצאו מהגיטרה הזו הזכירו להולמס את הצלילים הגולמיים ובעיקר את האווירה של הדלתא-בלוז שעליהם גדל, והוא חזר הביתה לבנטוניה, קנה גיטרה ושב להפיח חיים בבנטוניה-בלוז במו ידיו.

בשנת 2005 שם הלייבל "Broke and Hungry Records" את ידיו על ההקלטות של הולמס והפך אותו מבעלים של ג'וק-ג'וינט ונגן חובב, לבלוזיסט שמופיע בפסטיבלים ברחבי היבשת עם מספר מכובד של אלבומים שכבר הספיק להוציא, ופרסים שונים שנערמים בדרכו. אבל הקלטות אינן שוות ערך לדבר האמיתי, ולכן נקווה שהולמס כבר מצא לעצמו או לפחות מחפש יורש עצר, מישהו להעביר לו את רזי הבנטוניה-בלוז על מנת שימשיך ויתנגן גם מחוץ לדפי ספרי ההיסטוריה.

*גם הפוסט הזה לא היה נכתב בלעדי החבר היקר "Hidden History of Mississippi Blues" של Roger Stole. מי היה מאמין שעדיין יש סיפורים שאפשר למצוא רק בפרינט…

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0