אבנר מורן ושחר רודריג על ההופעה של LOW בבארבי

Low 2(צילום: יואב ארדן)

אבנר מורן:

את Low הכרתי לפני פחות משנתיים, במהלך הכנות לפסטיבל באירופה אליו נסעתי ובו הם הופיעו, וכך, די במקרה, כמעט עשרים שנה אחרי שהוציאו את אלבום הבכורה שלהם גיליתי להקה מעניינת מאוד ושונה ממה שאני שומע בדרך כלל.
בסופו של דבר בגלל שהם הופיעו בזמן די מרכזי בפסטיבל, נאלצתי לוותר על ההופעה שלהם, אבל היה לי ברור שאני חייב לראות אותם מתישהו.

שמחתי מאוד לשמוע שהלהקה מגיעה לארץ ולגלות שהם כבר הופיעו פה בעבר ושזו הייתה הופעה מוצלחת מאוד, ובמשך הזמן גיליתי עוד מידע מעניין על חברי הלהקה כמו למשל על הדת שלהם, העובדה שהסולן והגיטריסט אלן ספרהוק נשוי למימי פארקר הזמרת והמתופפת הנהדרת, השתיקה והדיכאון שעברו על ספרהוק, על החשיבות של הלהקה ללא מעט אנשים בארץ, ובעיקר הכרתי עוד שירים מצוינים מכל האלבומים, מה שגרם לציפיות מההופעה לנסוק.

למרות זאת, תהיתי איך להקה שרוב המוזיקה שלה שקטה ועיקר החוויה בהאזנה לה היא אישית מאוד, יכולה להעביר את התחושות האלה גם בהופעה חיה מול הרבה מאוד אנשים.
אז אני ועוד לא מעט אנשים מהספינה התייצבנו בבארבי שהיה כמעט מלא לחלוטין.

Sun Tailorסאן טיילור (צילום: יואב ארדן)

לפני Low עלה להופיע ארנון נאור המוכשר הידוע בשם הבמה שלו Sun Tailor, וניגן בכמה גיטרות שונות ("צעצועים" כפי שקרא להן) ללא ההרכב המלווה אותו בדרך כלל, מספר שירים מהאלבום השני והמסקרן שלו שיצא ממש לא מזמן.
נאור הפגין ביטחון ונשמע מצוין בזמן הקצר שהופיע וכנראה שלא סתם קהל רב בחר להקדים להגיע כדי לראות ולשמוע גם את ההופעה שלו.

כמה דקות בודדות אחרי שירד עלו חברי Low והתחילו את ההופעה עם שיר חדש שמעט הפתיע את הקהל, כמעט ללא דיבורים הם המשיכו לנגן שירים ידועים מכל האלבומים וביניהם "Plastic Cup", "Monkey" ו-"California" שלפניו ציין ספרהוק שהם שמעו שהשיר הצליח מאוד בארץ והושמע פעמים רבות ברדיו ואף זכה בתואר שיר השנה ברדיו "הקצה" לשנת 2005.

California

גם אם לקח קצת זמן, הקהל ברובו נכנס בסופו של דבר לאווירה המתאימה ונראו לא מעט אנשים זזים, שרים את המילים ואפילו עוצמים עיניים לא מעייפות אלא כדי להתעמק בחוויה שבהאזנה ללהקה, חוויה שמעט נפגעה בגלל רעשים מציקים שהגיעו מהבר, אך רוב הקהל היה בשקט מוחלט.

השלישייה נשמעה פשוט מדהים גם כל אחד בנפרד ובעיקר ביחד, ספרהוק ניגן ושר נהדר, פארקר שרה כל כך טוב שלעתים אפשר היה לחשוב שמדובר בהקלטה מאלבום וגם הבסיסט והקלידן סטיב גרינגטון היה נהדר ודאג "להעיר" מדי פעם את הקהל עם נגינה רוקיסטית עוצמתית בשונה מהסאונד השקט המאפיין את הלהקה.

אחד משיאי הערב הגיע לקראת סוף החלק הראשון של ההופעה בו ביצעה הלהקה שני שירים מאלבום הבכורה שלה; "I Could Live in Hope" שיצא ב1994- "Lullaby" הארוך שבו אין הרבה מילים אך הנגינה מהפנטת את הקהל, ו-"Words" שבו הקהל לא נותר אדיש והצטרף למילים.
לאחר מכן ביצעה הלהקה בקצב מעט שונה אך בצורה מצוינת את אחד השירים האהובים עליי באופן אישי- "Especially Me" שיצא ב2011.

למרות הסיפוק העצום בשלב זה שבוודאי חש כל מי שנכח אמש בבארבי, חברי הלהקה לא ויתרו על הדרן מרשים מאוד בו ניגנו גם שירים לבקשת הקהל ובסופו ירדו מהבמה לכמה דקות רק כדי לעלות שוב להדרן נוסף בו ביצעו את השיר "Lazy", גם כן מהאלבום הראשון שחתם הופעה איכותית ומספקת מאוד שהצדיקה את כל המילים החמות שנאמרו לפני ואת הנוכחות הגבוהה במקום.

Lullaby

מילה טובה גם למפיקי ההופעה Zuzz Agency שבחרו להחזיר את הלהקה והצליחו להביא אותה לארץ במהלך טור קצר מאוד באירופה ואף תמחרו את ההופעה במחירים סבירים ביותר שגרמו גם לאנשים שלא כל כך מכירים להגיע בכל זאת לחוות את Low.

שחר רודריג:

פייר, זה מוזר להיות בכנסיה כשאתה בכלל בודהיסט. ככה הרגשתי בתוך קהל המעריצים של לואו; כולם מסביבי מזמזמים, מניעים שפתיים בתפילה, ואני? אוזניים מכוונות למעלה ועיניים על הגיטרה הלבנה. ואז על מימי פרקר ואז שוב על הגיטרה הלבנה. מנסה להידבק בקדושה.

Low 1(צילום: יואב ארדן)

תאמינו או לא, לא שמעתי על לואו לפני 2014. למרות ההייפ סביב ההופעה הזו, תייגתי אותם בראש כאינדי-קונצנזוס כזה שכשייגמר לי למה להקשיב…. נו, איכשהו זה תמיד נדחק לפינה כי יש כל-כך הרבה דברים חדשים וכל-כך הרבה דברים ישנים שאתה חוזר אליהם. קשה לפנות מקום לדברים ישנים שהם חדשים.

ההופעה התחילה בזמן הצפוי (!!!) והקהל התחיל להתעבות סביב לבמה. הבס התחיל וב-'Monkey' הרגשתי שאני מבינה לגמרי למה אנשים אוהבים את לואו: ההרמוניות, הגיטרה, התזמון של פרקר שהוא בדיוק בנקודה שבין הציפיה לאכזבה מייצר משהו גדול מסך חלקיו. כבר ברור לי שאני אחזור ואקנה את האלבומים ואייחל לחזור אחורה בזמן כדי להגיע להופעה מעריצה כמו כל קהילת המאמינים פה באולם.

למה לייחל לחזור בתור מעריצה? כי אם הייתי מזמזמת את השירים אולי הייתי מצליחה לשכוח שאני עומדת כבר כמה שעות בלי תנועה. אם השירים לא ליוו אותך, אם לא ציפית להופעה הזו כדי לזמזם את המילים יחד, אם לא ידעת כבר מה יהיה הסט-ליסט – תיאלץ לעמוד כ-3 שעות ולהקשיב בצפיפות למוזיקה שאם היית יושב ונרגע כנראה שהייתה מזיזה לך משהו בלב יותר מאשר בגב התחתון.

לי הרגיש שבתור מאזינה טריה, ללואו היה יכול להיות מקום הרבה יותר נכון בפסטיבל רוק באיזו הופעת לילה מאוחרת כשאתה כבר במצב חצי ער חצי ישן ופתאום המילים והצלילים מסתדרים לך לכדי תמונה בהירה של יום ההולדת הכי עצוב אי פעם.

שלא תבינו לא נכון, שאפו לבארבי שהם באמת אחד מה-venues הבודדים להופעות בקנה מידה כזה, ואני לא אחדש לכם אם אגיד שהמוזיקה הייתה מצוינת ושאלן ספרהוק באמת מהפנט עם תנועות הזיקית הקטנות האלה – אבל הופעת עמידה של 3-4 שעות (אם נחשיב את מופע החימום) בצפיפות כזו גורעת מאיכות הסאונד.

יצאתי מההופעה כשברור לי שהמוזיקה עוד תלווה אותי בדרך לכנסיה, אבל בפעם הבאה אשאר בחוץ ואזמזם לעצמי.

ההופעה המלאה ביוטיוב

Low 3

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0