האם הומור שייך למוזיקה? שאלה מעניינת וטובה. לפי דעתי – כמובן שכן! אז נכון שנמצא לא מעט אנשים שישימו את המוזיקה תחת קטגוריית "רצינות" וכל ההפכים מהומור, אבל לא פרנק זאפה. כי זאפה גאון וזאפה יכול לעשות מה שהוא רוצה ואנחנו נגיד פשוט – כן, תביא עוד.
בין ההומור הלא נגמר באלבוםהופעה הזה מסתתרת יצירה אמנותית שרצוי לשים לב אליה. Does Humor Belong in Music? שלו שיצא בראשית 1986 מציג פרנק זאפה בשל ובוגר, שעבר לא מעט שטויות עם חברות התקליטים, נגע כמעט בכל ז'אנר מוזיקלי אפשרי והיה אחד הקולות השפויים של שנות השמונים. האלבום מכיל אסופת קטעים מתוך סיבוב הופעות שהתרחש בשנת 84' ברובו בארה"ב עם גיחה קטנה ללונדון ועבר סלקציה לא קלה(סטייל האומן) בבחירת השירים שנכנסו ליצירה הסופית. אז מה בעצם יש לנו כאן? סולואים שלא נגמרים ששייכים רק לו, אמירות פוליטיות נוקבות, קאבר בלתי נשכח ל-"Whippin' Post" של האחים אלמן, וביצוע פאקינג לא נתפס של כמעט 17 דקות לשירמיני יצירה "Let's Move to Cleveland" (שכמובן לא נמצא ביוטיוב).
מה שמאפיין את זאפה מעבר למוזיקה מושלמת, זה הפרטים הקטנים. לכל אחד יש תפקיד וכל אחד יבצע את התפקיד הזה בצורה הטובה ביותר כי היי, אמנם עושים צחוקים ומריצים דאחקות וזה טוב ואף רצוי, אבל לעולם לא על חשבון המוזיקה. והקטעים כאן, למרות שהם תחת רובריקת "הצחוקים" והשם היעני בעייתי של האלבום, נעשים בצורה הרצינית ביותר. בחלק מהקטעים הוא מופיע תחת פרנק זאפה, ובחלק השני עם האימהות, נשבע שאין לי מושג מה טוב יותר.
הטירוף, אגב, מתועד על מה שהיה קלטת וידאו(זוכרים?) ועבר ל-DVD ולווא דווקא עם אותם שירים, מה שמספק לנו המאזינים חווית האזנה וצפייה משודרגת. בידיים מדויקות האוחזות בגיטרה ולוקחות אותה לשיא חדש, מילים חריפות שנשארו רלוונטיות עד היום והומור, ים של הומור, קרקס מוזיקלי בניצוחו של הסטיריקן המבריק, הלא מתפשר, אחד שבאמת יודע – פרנק זאפה.
COMMENTS