"טי בון ברנט ונשות נאשוויל"- ציפי פישר כותבת על הפסקול של סדרת הטלוויזיה.

11226

לאחרונה יצא פסקול של סדרת טלוויזיה קטנה אך חביבה בשם "נאשוויל". הסדרה, כמו הסרט האלמותי בשם זה, מתיימרת לספר את הנעשה מאחורי הקלעים של תעשיית המוזיקה של העיר. מהאולם האגדי של הגראנד אול' אופרי עד לבארים הקטנים, חלומות גדלים ומתנפצים. הסדרה עצמה סבונית למדי, אך מה שמציל אותה הוא הפסקול הנהדר (לא רק דעתי, אגב), שמלא בבחירות פשוט מעולות, אפילו השירים שמבצעים כוכבי וכוכבות הסדרה ממש אחלה, ברמה אחת מעל למצופה לדרמת טלוויזיה. והסיבה לכך היא שאת הסדרה יצרה קאלי קורי שבמקרה נשואה לאיזה אחד טי בון ברנט, שהוא אחד מהמפיקים ומעצבי פסי הקול הכי מצליחים כיום. כלומר שהיא כנראה יודעת די הרבה על הנושא של תעשיית המוזיקה מיד ראשונה, וכמה טוב שהיא הפקידה בידי הבעל את מלאכת הרכבת הפסקול וכתיבת השירים המופיעים בו. יש לציין שבסיום העונה הראשונה בארנט עזב את הסדרה בטריקת דלת, אחרי שלא מצא חן בעיניו היחס שקיבלה אשתו ממפיקיה, שכנראה לחצו עליה להעלות את מפלס המלודרמה ולהוריד את רמת האמינות. אבל לפחות יש לנו את הזיכרונות מהעונה הראשונה להישען עליהם.

maxresdefault

אבל דקה לפני שאנחנו נכנסים לנושא מוזיקת הקאנטרי בוא ניזכר שניה מי זה טי בון ברנט. אני אישית נתקלתי בו בראשונה בתור מי שאחראי לאחד מפסקולי הסרטים הכי אהובים על המשפחה שלי ובכלל בעולם, הפסקול של הסרט של האחים כהן "אחי איפה אתה". ודרך הפסקול הזה (שהוא זכה בגראמי בזכותו) הכיר לי את הזמרת והכנרית המופלאה אליסון קראוס, שבהמשך תוציא אלבום עם רוברט פלאנט, גם אותו הפיק ברנט.

היכולת של ברנט למצוא מוזיקה שנשמעת בו זמנית אותנטית שמחוברת לעולם הפולק, בלוגראס וקאנטרי אך שנעימה לאוזן המודרנית ניכרת בפסקול הזה ובפסקולים נהדרים נוספים. פסקולי סרטים מומלצים שהוא אחראי להם כוללים את זה של "קולד מאונטיין", ו"ביג לבובסקי".

מעבר לאוזן הנהדרת שלו, שניכרת גם בעבודתו כמפיק, בין השאר עבד עם אלביס קוטלו, אלטון ג'ון, נטלי מרצ'נט ורבים אחרים, הוא מוזיקאי מוצלח בפני עצמו שפעם היה בלהקה של בוב דילן. זה מתוך האלבום מ-2008 שלו, לצערי ממש חבל שהמוזיקה שלו לא מוכרת כמו העבודות שלו על הפסקולים.

השנה ברנט בכלל מאוד עסוק. הוא מועמד לפרסים בין השאר על שיתוף פעולה נוסף עם האחים כהן בסרט "בתוך לואין דיוויס", סרט שהמוזיקה היא מרכיב חשוב בו אבל שלצערי אין לי יכולת להרחיב עליו כי עוד לא צפיתי בו. יש לציין שכמו כולם חיבבתי את השיר מתוכו של 500 מיליס. אבל אין ספק שהכי הרבה תשומת לב קיבל הפסקול המעולה של סדרת המתח "בלש אמיתי". הסדרה מאוד אווירתית ולפיכך המוזיקה בה ממלאת מקום חשוב, מלאה בטראקים של מוזיקאים שבצורה רגילה בחיים לא היו מקבלים חשיפה במיינסטרים, כמו האנסום פאמלי בטראק הזה, גריינדרמן אוFather John Misty.

טוב, אני חושבת ששכנעתי אתכם שהבחור יודע מה הוא עושה. לענייננו- הנה דוגמא לשיר מתוך הסדרה.

מה שבולט בשיר הזה, ובסדרה בכלל, הוא הקדימות שמקבל בו הקול הנשי. למרות שהוא נחשב ז'אנר שמרני, הקאנטרי תמיד טיפח קולות נשיים עצמאיים ובטוחים בעצמם. חלק גדול מהנשים האלה אפילו לא חוששות להביע את הדעות שלן גם לגבי נושאים שנמצאים במחלוקת בארה"ב. זכורה לטוב במיוחד מבין אלה היא לורטה לין, שכתבה שירים על גירושין ואמצעי מניעה. מתוך זה מעניין לדבר קצת על המוזיקאיות שלדעתי מהוות השראה בעיצוב הדמיות הראשיות של הסדרה, שחלקן כמו קראוס אפילו מקושרות לברנט עצמו.

הגיבורה של הסדרה היא ראיינה ג'יימס, כוכבת בשנות ה-40 שלה שהאלבום שלה לא מכר כמו שהוא היה צריך. היא מייצגת דור של זמרות ותיקות, שנמצאות כבר הרבה זמן בסצנה. בראיון עם השחקנית שמגלמת את דמותה היא מציינת את ריבה מק'ינטייר כאחת מהשראות לדמות, ולא סתם. מק'ינטייר לא כל כך מוכרת בארץ אבל בארה"ב היא שם ממש גדול, זמרת הקאנטרי הנמכרת ביותר אחרי דולי פרטון.

אישית הטעם שלי הוא יותר לכיוון זמרות יותר מחוספסות כמו לוסינדה וויליאמס. במהלך הסדרה ראיינה מחליטה שחברת התקליטים הוותיקה שלה אינה עושה מספיק לקדם אותה מכיוון שהיא כבר לא צעירה ויפה, ואומרת לבחורים בחליפות לקפוץ לה. וויליאמס עשתה מעשה דומה לאחרונה, כאשר בחרה להוציא את האלבום הכפול שלה בהוצאה עצמית. באופן לא מפתיע, שיר שלה מופיע אף הוא בפסקול של "בלש אמיתי".

הנמסיס של ראיינה בסדרה היא ג'ולייט בארנס. צעירה שמנסה לחבל בקריירה שלה על ידי כל מיני טריקים מלוכלכים כמו לגזול ממנה את הנגן הקבוע והשותף שלה. אני לא חושבת שאני צריכה להביא לפה דוגמאות של מוזיקאיות הפופ קאנטרי שמהוות השראה לדמות שלה, מכיוון שהן מוכרות כל כך שהן אפילו הצליחו להתגבר את הפוביה מיינסטרימית הישראלית מקאנטרי. היא מעין שילוב של שאניה טווין וטיילור סוויפט (ויש לציין ששיר שלה שובץ בסרט של "משחקי הרעב" בידי טי בון, והם זכו יחדיו בבגלובוס הזהב), עם טיפת מיילי סיירוס לקינוח.

הדמות הנשית השלישית, סקרלט אוקונר, מהווה מעין קונטרה לדמותה של ג'ולייט, היא צעירה ובלונדינית כמוה, אבל היא תמימה ועדינה, וגם מאוד ביישנית.

הדמות שלה הזכירה לי בעיקר את דמותה של אמילו האריס בשבריריות שהיא משדרת. האריס מאוד מזוהה כזמרת הליווי של גראם פרסונס, אבל לאחר מותו היא פיתחה קריירה כסוליסטית. בין האלבומים הכי מוכרים שלה ישנו זה שהופק בידי דניאל לנואה, זה שיר הנושא מתוכו אותו כתב ניל יאנג:

מעבר לכך שהאריס מופיעה באותו פסקול של "אחי איפה אתה", כיום האריס נחשפה לדור חדש של מעריצים בזכות שיתוף הפעולה עם ברייט אייז. צמד האחיות "פירסט אייד קיט" גם כתבו לה שיר מחווה ממש מקסים.

עוד זמרת קאנטרי שקשורה לטי בון ברנט היא ג'יליאן וולש, ואיתה נסגור את הרשימה הזאת (אבל האמת היא שאני יכולה להמשיך בכיף…). יש בה משהו מחוסר היומרה והפשטות שלה שנמצאת במוזיקה שברנט הלחין לדמות של סקרלט, שמתאים לסאונד היותר האקוסטי/ מסורתי.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0