צמד המילים "אלבום אוסף" מעורר אצלי אסוציאציה מידית לדיסקים של גרסאות כיסוי לשירים עבריים, שניתן היה לקבל בסופר בקניית שלוש חבילות שוקולד פרה. לכן, אני מרגישה כמעט חוטאת לאלבום "שטח פתוח" כשאני מכנה אותו אלבום אוסף, בהיותו רחוק מרחק מדבר שלם מאותם אוספי-אינסטנט בסופר.
"שטח פתוח" מוגדר כאלבום של "אמנים מהנגב המערבי, למען אמנים מהנגב המערבי", וראה אור במסגרת קמפיין מימון המונים של תנועה חברתית חדשה אך נחושה – התנועה לעתיד הנגב המערבי. עכשיו כשהקמפיין נגמר והאלבום זמין להאזנה ברשת לכל דורש (חשוב לציין שעוד ניתן לרכוש אותו כתרומה לתנועה), ישבתי עם דויד פרץ, המוח העורך והמלקט מאחורי האלבום, לשיחה על ההקשר הייחודי שבמסגרתו האוסף המקסים הזה נוצר.
(צילום: גוני רסקין)
תוכל לספר על תהליך העבודה על הפרויקט הזה? פנו אליך מהתנועה? זו הייתה יוזמה שלך?
"האנשים מהתנועה לעתיד הנגב המערבי פנו אלי כי הם רצו להשתמש בשיר שלי שנקרא "ארץ שלא שם" לסרטון. ואז הם שאלו "תגיד כמה זה מסובך להוציא אלבום?" הם עשו פרויקט הד-סטראט ורצו לתת תשורה של חולצה ותקליט, קצת כמו בימי זהו-זה העליזים. אז התקשרתי לכמה אנשים שחשבתי שיש להם חומרים מעניינים, חלק נתנו מיד, חלק היו צריכים להבין במה מדובר, וחלק אמרו תודה אבל לא תודה וזה גם לגיטימי כי לא כולם מזדהים עם המטרה".
האוסף "שטח פתוח" הוא מהאלבומים הנעימים והנוגעים ללב שהנחתי עליהם את האוזן לאחרונה. השיר הראשון "עזה תל אביב" של סער ליבן פורס בפנינו מיד את המורכבות של המקום, אבל כמו כל השירים באוסף הוא עושה זאת בעדינות, מבלי לתקוף את המאזין בטקסטים או עיבודים קשים מדי לעיכול.
אני מניחה שיש או שיהיו כאלה שיבקרו את ההקשר הפוליטי שהאוסף נעשה במסגרתו.
"השאלה הגדולה היא מה זה הקשר פוליטי. יש מישהו רוצה שהמצב הזה ימשך? מישהו שרוצה שהסיטואציה הזו שבה אנחנו נמצאים כרגע של כל קיץ מלחמה חדשה, שהבת שלי בת השלוש וחצי אומרת אבא מתי יחזרו הסירנות? אף אחד לא רוצה שהמצב הזה ימשך, אף אחד לא חושב שהמצב טוב. התנועה לעתיד הנגב המערבי מנסה לעורר מודעות לעניין, הם מאמינים בדרך של פתרון והסכם, אבל הדבר החשוב ביותר הוא להעלות מודעות לכך שאנחנו רק כמה חודשים אחרי המלחמה, וזה כבר נראה לאנשים לא רלוונטי. עם ענני החורף זה לא רלוונטי, ועם חמסיני הקיץ שוב יהיה רלוונטי. אם זה פוליטיקה אז יאללה, שיהיה".
יש לאלבום קו מוזיקלי שאפשר להצביע עליו שהוא יותר מאופק ומכונס וזה מפתיע לטובה, כי מצופה אולי מאלבום אוסף שיצא מתנועה פוליטית לשירי מחאה בומבסטיים.
"יהיה לך קשה מאוד למצוא פה אמנים שכותבים שירים בומבסטיים. אווירה או קו מוזיקלי מסוים זה קודם כל כי יש עורך. היו שני קווים שהחלטנו ללכת איתם: הראשון הוא העדפה לאמנים מאזור הנגב המערבי או הנגב בכלל, והשני הוא אמנים שקראו על מה מדובר והתחייבו לעניין. הדבר השלישי החשוב הוא ליצור קו ורצף – שהאלבום יעבוד כאלבום. בסופו של דבר רוב השירים פה לא מופיעים בשום מקום אחר, זה די מדהים בשביל אלבום אוסף".
קשה כמאזינה שלא להתחבר להקשר החברתי, פוליטי אפילו, שבמסגרתו נולד האלבום. אמנם השירים לא נכתבו במיוחד למטרה הזו, אבל הקו המוזיקלי המאופק והעדין של האלבום מהדהד, גם אם הדבר לא נעשה במכוון, את רוח האזור שבו נוצר. הוא מהדהד את רוחם המאופקת, למודת הסבל של תושבי ותושבות הנגב המערבי, שבמשך שנים ארוכות, ארוכות מדי, סוחבים על גבם את המציאות שבעבור רובנו היא לרוב לא יותר מכותרות צדדיות במהדורות החדשות. אפילו שם האלבום – "שטח פתוח" מסמל במידה מסוימת את ההתייחסות של הרשויות לכל אזור הנגב המערבי, כשטח שיכול לספוג, ולא נורא אם יפגע. אבל האלבום מסתיים באמירה המרשה לעצמה, בעדינות, לקוות לטוב יותר:
"יש תקווה בשורה שעוד לא נכתבה
יש קרבות אבודים שמחכים לי אי שם
יש ימים ללא סוף, וסופים מלאי ים
ואהבה שאוהבת עולם לא מושלם"
(מתוך השיר "מקום בתוכי". מילים ולחן: דויד פרץ, ביצוע: אליוט)
אתה יכול להצביע על שירים ספציפיים שכשביקשו ממך לערוך את האלבום, קפצו לך לראש כשירים שחייבים להכנס לאלבום הזה?
"היה לי ברור שעזה תל אביב יכנס. גם השיר הזה וגם השיר שלי לא נכתבו לפי הזמנה: כשאתה חי את המקום הזה וחווה אותו, הוא נכנס לך לתוך היצירה. מאוד רציתי את השיר "בוץ" של נדב אזולאי: אני מכיר את השיר עוד מחיתוליו ויש בו הרבה מנוכחות המקום, החלל והזמן שבו אנחנו חיים. הוא אפילו מופיע באוסף בגרסה קצת שונה מהאלבום. גם השיר של תמר קפסוטו נכתב תחת השפעה ברורה של הזמנים והמקום. שמחתי שיש את מקום בתוכי של אליוט, יצא לנו לבצע אותו ביחד בהופעות פה ושם ואני פשוט מאוד אוהב איך שהיא שרה, היא שרה אותו מקסים.
פיו היא מישהי שהרבה זמן אני עוקב אחריה, היא ממש בתחילת דרכה והוציאה את השיר פחות או יותר לעצמה וכששמעתי אותו אמרתי "זה שיר אדיר, את חייבת להביא אותו".
יש גם את השיר של יוקה שהוא נחמד מאוד, אחד הדברים המעניינים שמראה את המגוון של הנגב, מראה את מה שקורה בצאלים עם החבורה של תלמודי וקותימן, אני בטוח שזה משהו שילך ויבנה וייתן את השפעתו והשראתו בהמשך".
האלבום כולו שזור בפנינים של מוזיקה ושל שפה: השיר "ארץ שלא שם" של דויד פרץ הוא בעיני הפנינה היקרה ביותר, ובכל האזנה עדיין מצליח ללפות את הלב שלי ולהזכיר שפיסה ממנו נשארה שם בדרום. השיר "עמוד ענן" של תמר קפסוטו מצליח לזקק בצלילות ובמתיקות תחושות של ימי לחימה: "אני לא נוהגת לפחד מיד כשמפחידים אותי" ; "מדוע אנחנו נוטים להתחבר רק כשיש צרות". השיר 'I wonder I Think' של הזמרת היפנית Yuka Calowwds על הביטים העדינים שלו הוא מרענן וממכר. לבסוף, השיר "מקום בתוכי" שכתב דויד פרץ ומבצעת כאן אליוט, סוגר לנו את האלבום עם סאונד חלומי-הזייתי וטקסט נפלא, סיום מושלם לאלבום שמשאיר טעם של עוד.
http://westnegev.bandcamp.com/track/i-wonder-i-think-yuka-calowwds
גם היצירה שלך וגם הפרויקטים שאתה מוביל או שותף אליהם, לרוב נטועים עמוק במרקם החיים בדרום. בתקופה שבה הרבה אמנים ישראלים יוצרים הרבה מוזיקה עם הפנים לחו"ל, מאיפה הדרייב שלך להתעסק בחומר מקומי?
"זה נשמע לי מצחיק לחשוב על הפנים לחו"ל. למשל, אני מאוד אוהב את ספרינגסטין ודילן, אבל אני מרגיש שזו לא התרבות שלי. זה חלק ממנה, אבל התרבות שלי היא עברית, זו השפה שבה אני חי, פועל וחושב. מעבר לזה, יש תהליך שאני עובד עליו כבר 12-13 שנים שהוא העיסוק במקום שבו אני נמצא וחי. בתור נער שגדל והתבגר בבאר שבע תמיד הרגשתי חוויה של לחיות במקום נטול הקשר. איך כתבתי על זה ב"דרך מצדה"? הרגשתי שאני נמצא בעיר ללא סיבה, אני פה וזהו ויום אחד אני אברח מכאן ולא אחזור. כשהתבגרתי הבנתי שיש לנו שתי אופציות בחיים: לברוח, או לנסות לשנות את המקום שבו אתה נמצא. זה מה שהחלטתי לעשות והיום אני שמח להגיד שמבחינתי באר שבע, לא רק שהיא לא עיר ללא סיבה, היא העיר עם הכי הרבה סיבה: זה המקום שאני הכי שמח לחיות בו, אני חי בו מתוך בחירה ואני מאוד נהנה מהחיים שלי כאן.
העיסוק שלי בשנים האחרונות בדרום קשור להבנה שיש חלל מאוד גדול בתרבות הישראלית שקשור להנכחת הפריפריה, ובעיקר הפריפריה הדרומית. רוב האנשים שתדברי איתם על אופקים, באר שבע, שדרות, וזה חלק מהמודעות שהתנועה לעתיד הנגב המערבי מדברת עליה, נתפסות בעיניהם כארץ לא קיימת, משהו בדרך לאילת. אנשים לא יודעים משהו על המקום הזה פרט לקלישאות על גבי קלישאות. יש פה אנשים, זו לא שממה, יש פה חיים מאוד מלאים, עשירים ומעניינים. נכון, אלו חיים אחרים: לחיות בתל אביב ולחיות בבאר שבע זה לא אותו דבר וטוב שכך, כי זה מאפשר אופציות חיים אחרות. אחד הדברים שחשוב לעשות הוא להנכיח את המרחב הזה בתודעה תרבותית, שהמקום הזה יהדהד. בעיני היוצרים הטובים ביותר הם אלו שמשתמשים בחומרי החיים והזהות ליצירה שלהם. יש לי משימה ברורה להפוך אנשים ליותר מודעים לכך שיש פה חיים – על הטוב ועל הרע שלהם".
http://www.youtube.com/watch?v=Acgk7ob3lqM
להאזנה לאלבום המלא: http://westnegev.bandcamp.com/album/-
COMMENTS