הימים כבר קרים מאוד, היו לנו כמה סופות. ואם להאמין לתחזיות, ניחוח פתיתי השלג כבר מתחיל לעלות בנחירי הירושלמים שבינינו. בזמנים אלו אני מתחיל לשלוף מתוך ערימות הדיסקים את אלו שתמיד בא לי לשמוע בערבי החורף, אם אפשר שיתופף קצת גשם על החלון (גם לא הייתה מזיקה לי איזו אח, אבל אי אפשר לקבל הכל בחיים).
נתחיל בלהקה שכבר מככבת אצלי איזה 5-6 חורפים – מידלייק.
קשה להאמין שהחבר'ה האלה בכלל מטקסס!!! כל השירים שלהם נשמעים כאילו הם כתבו אותם באיזו דירה אפלולית בלונדון, או לפחות בקנדה, מקום קצת יותר קר.
בכל מקרה, על מידלייק כבר נכתב לא מעט – בעיקר על האלבום השני שלהם "The Trials Of Van Occupanther" וגם על זה שבא אחריו "The Courage Of Others".
לפני כשנתיים, למרבה הצער, החליט הסולן וכותב רוב השירים שלהם, Tim Smith, לעזוב לטובת קריירת סולו. זה קרה כשהם היו בעיצומן של ההקלטות לקראת האלבום הרביעי. לאחר התלבטויות, חברי הלהקה החליטו לזנוח את החומר שהוקלט עד אז ולהתחיל מחדש. את חזית הבמה תפס הגיטריסט, Eric Pulido. התוצאה היא "Antiphon" (שצריך אולי לקבל פוסט משל עצמו) שיצא באוגוסט שנה שעברה. זה אלבום שבאופן טבעי שונה מקודמיו, אבל עם זאת, עדיין מאוד מידלייקי.
האלבום לוקח צעד אחורה מהעגמומיות של האלבום הקודם – "Courage Of Others" – וממצב את עצמו באמצע מבחינת יחס הרוק / מלנכוליה שמאפיינת את מידלייק. עוד נקודה לזכותו של האלבום היא שהוא מרגיש מאוד אחיד, כמעט אלבום קונספט. נראה שהסולן החדש ממשיך לשמור על הגחלת.
http://www.youtube.com/watch?v=jKLETnt4Bkw
האלבום הבא הוא של מוסיקאי שבא ממקום שהרבה יותר מצדיק את החורפיות של האלבום.
מדובר ב-Bob Theil שמגיע מסקוטלנד. הבחור כל כך חורפי, שעד שהוא הגיע מסקוטלנד הקרירה אל תל אביב החמימה לרוב, הוא הגיע באחד מהשבועות הכי גשומים שהיו בשנה שעברה, בטח התבאס קצת המסכן.
http://www.youtube.com/watch?v=vridFrLUeGA
האלבום הראשון שלו – "So Far" – יצא בשנת 82 בלונדון לאחר תהליך כתיבה ויצירה של כעשר שנים. פולק בריטי משובח עם נגיעות רוקיסטיות ופרוגיות פה ושם, תמהיל שיכול להזכיר את ברט ג'נש, ג'ון מרטין וג'נסיס של ימי "Trespass". למרבה הצער, וכפי שבוב ת'יל מעיד בעצמו באתר שלו, זה לא היה זמן מאוד מוצלח להוציא אלבום כזה, האלבום נשכח למדי והקריירה המוסיקלית של בוב תיל עברה להיות על אש קטנה.
העדנה שלה זוכה הפולק רוק הבריטי בשנים האחרונות הביאה לכך שהאלבום הזה זכה פתאום להערכה בינלאומית, וכך קרה שבוב ת'יל הגיע לפני שנה לישראל (וכאמור הביא איתו את החורף).
קפיצה קטנה למחוזות הג'אז. מאז ומתמיד הנגיעות הקטנות במצילות של מתופפי ג'אז הזכירו לי את אותו תיפוף של טיפות הגשם בחלון. באופן טבעי זה תמיד עושה לי חשק להאזין לג'ון קולטריין או מיילס דיוויס בנסיעות גשומות במיוחד.
הנה ג'ון קולטריין בביצוע שלו ל-My Favorite Things:
ביצוע מאוד מוכר לשיר מאוד מוכר (בביצוע המקורי בסרט אגב, ג'ולי אנדרוז שרה אותו בזמן סופת ברקים – המוטיב החורפי ממשיך פה). מה שאני אוהב בו זה שלמרות שג'ון קולטריין משתגע פה עם הסקסופון, רואים שיש לו כבוד רב לשיר המקורי והוא שומר על המבנה שלו. הרבה מזה גם בזכות הפסנתרן מק'קוי טיינר שכל הזמן מאזכר את ההרמוניה של השיר בזמן הסולואים של קולטריין.
מעבר לזה, יש עוד שלושה סטנדרטים באלבום הזה (שיצא ב-1961), למשל 'Summertime'. זה אחד הביצועים היחידים של השיר הזה שאני עדיין מסוגל להקשיב להם. למרות השם, קולטריין שומר פה על התחושה החורפית, לפחות מבחינתי.
חזרה לאנגליה, אלבום הסולו השלישי בסך הכל של דיוויד גילמור – "On An Island" – שיצא ב-2006 (22 שנה אחרי אלבום הסולו הקודם שלו) מככב גם הוא אצלי כבר כמה חורפים. מי שאוהב במיוחד קטעים כמו 'Echoes' ו-'Shine On You Crazy Diamonds' של פינק פלויד כנראה יחבב גם את האלבום הזה. אלבום מאוד רגוע ומלא מלודיה שעושה הרבה נעים ובאמת גורמם לך להרגיש כאילו אתה באיזה אי, השעה שתיים בלילה ויש טפטוף נעים כזה שלא מאלץ אותך למצוא מחסה.
נקנח במשהו מקומי – התכוונות של יוני רכטר. "התכוונות" הוא אלבום הבכורה של יוני רכטר שיצא כסולן. האלבום יצא ב-1979, די מאוחר בהתחשב בזה שרכטר היה בן 27 בצאת האלבום, למרות שבפועל הקריירה המוזיקלית שלו התחילה בגיל 18 עם התגייסותו ללהקת חיל התותחנים. בין לבין רכטר היה מאוד פעיל מוסיקלית, אבל תמיד בשיתוף פעולה עם אחרים – כוורת, 14 אוקטבות (יחד עם אבנר קנר), אריק איינשטיין, גידי גוב, יהודית רביץ וכמובן הכבש השישה-עשר המופתי. עם זאת שזהו אלבום הסולו הראשון של רכטר, חשוב לשים לב לכך שהוא מסמל את תחילת שיתוף הפעולה שלו עם עלי מוהר.
"התכוונות" מבחינתי מתמצת את יוני רכטר בצורה מאוד טובה. אם הייתי צריך לסכם את האלבום (ואת רוב היצירה של רכטר) בשתי מילים הן היו: "פשטות מורכבת". השירים באלבום מרגישים פשוטים, לא עמוסים, ועם זאת הלחנים של רכטר מאוד מורכבים.
האלבום לא הוקלט כדי לייצר להיטים, הוא גם לא לווה במסע הופעות. מפיו של רכטר עצמו: "עשיתי את 'התכוונות' קודם כל עבור עצמי, לסמן לעצמי נתיב של דרך עתידית, וכמובן גם עבור כל מי שהיה מוכן לשמוע. האלבום היה מעין 'אני מאמין'. היה לי חשוב מאוד לבטא את עצמי ללא פשרות. שמו של האלבום- התכוונות – היה גם הוא הכרזה על הרצון לעמוד מאחורי כל אמירה מוזיקלית וטקסטואלית שעולה בו."
הבית הראשון בשיר הראשון – "יום יפה" – מתאר בוקר חורפי ונעים, והתחושה הזאת נשארת לאורך כל האלבום. בין אם זה ב"בית קפה קטן" עם "כיסא, פסנתר, פסנתרן" או כש"שוב היא כאן" וכמובן כשה"גשם יורד על העיר".
אז בין אם אתם יושבים מול תנור ספירלה ומתכרבלים בסלון, או נתקעתם באוטו לא עלינו בשלג בדרך לירושלים (בקרוב בקרוב), שימו לכם במערכת את האלבום החורפי שלכם ותתענגו, אין שום דבר שמשתווה לזה.
COMMENTS