"מגע הקסם של ואן דייק פארקס"- ציפי פישר על המעבד המוזיקלי הכי גדול שרובנו לא מכירים.

van dyke

ואן דייק פארקס הוא כנראה אחד המוזיקאים האהובים עליכם, ואתם אפילו לא מודעים לכך. בניגוד לקלישאות, ישנם הרבה תפקידים בעולם הרוק אנד רול שאינם מובילים לתהילת עולם, מכיוון שהם מתבצעים מאחורי הקלעים. אין כמעט תפקיד בתעשייה שבמהלך הקריירה שלו שפארקס לא עסק בו- כמלחין, תמלילן, מפיק ומבצע- אבל הסיבה שמוזיקאים מכל הסוגים מתים לעבוד איתו היא היכולת שלו כמעבד מוזיקלי. וביננו, התפקיד של המעבד המוזיקלי אינו מאוד מוכר לציבור. אבל למרות זאת, אפשר לחוש בסגנון שלו בכל השירים להם הוא תרם, ולהבין למה הוא חתום על כל כך הרבה להיטים.

אני נתקלתי לראשונה בשם שלו כאשר יצא האלבום "סמייל", אחרי עיכוב של כמה עשורים. יציאת האלבום נחשבת כאירוע מוזיקלי מרגש בכל קנה מידה, סמל של ניצחון הרצון של בריאן ווילסון על מחלת הנפש שמנעה ממנו לבטא את כישרונו. אבל "סמייל" הוא הבייבי של פארקס לא פחות משהוא שייך לווילסון, הם עבדו צמוד על האלבום מתוך אמונה שעליהם להקליט יצירת מופת שתביס את הביטלס ותחזיר לרוק האמריקני את הכבוד. אין זה מפליא שהשם של פארקס נקשר בזה של הביץ' בויז, הוא למשל אחראי לנגינת הצ'לו ב"גוד וויבריישנס", אחד השירים הכי אייקונים בתולדות הרוק. ל"סמייל" הוא גם תרם את המילים.

אז איך הגיע פארקס לרגע המכונן כל כך בתולדות הרוק? זה אומר דרשני שהיצירה הראשונה עליה הוא חתום על העיבוד הוא השיר The Bare' 'Necessities מתוך "ספר הג'ונגל" של דיסני, אחד מהשירים הכי מוכרים ואהובים בסרט. לא לכל מוזיקאי בן 20 ניתנת הזדמנות כזו, ואכן כבר בשיר הזה יש את כל האלמנטים שניתן למצוא במוזיקה שלו- אופטימיות, קלילות, קליטות מאוד גבוהה לצד טוויסט אלגנטי ומתוחכם. פארקס, כמו הרבה מעבדים אחרים מגיע מרקע קלאסי כתלמיד של אהרון קופלנד, לצד אהבה מאוד חזקה למוזיקת הפולק המוקדמת והראגטיים/טין פאן אלי האמריקאים. בהמשך הוא התחבר עם מוזיקאים כמו הארי נילסן, רנדי ניומן, הבירדס (איתם הוא ניגן קלידים כנגן סשן). כשהתחלתי לעבור על הביוגרפיה של פארקס היה לי ממש קשה לבחור איזה שירים להם הוא תרם להביא לפה, כי אני אוהבת את כל כך הרבה מהם. הקטע הסימפוני הנהדר ב- 'All I want is you' של יו טו? שלו. העיבוד מחדש של שיר הפולק 'Colours' של דונבון? גם שלו. וזה ממשיך כך. תאמינו או לא, אבל הוא גם דחה הזמנה של חברו הטוב דיוויד קרוסבי להיות חלק מהסופרגרופ שלו. המעמד האגדי שלו מביא עד היום מוזיקאים צעירים מכל הגוונים לפנות אליו, ולטעמי הוא השיג שיא אישי בעבודה על העיבודים התזמורתיים ב-"Ys" של ג'ואנה ניוסום.

ואן דייק פארקס ממשיך להוציא אלבומים משלו, אבל כמוזיקאי עצמאי הוא מעולם לא השיג את התהילה של היצירות להן הוא תרם. גם הלחנים שלו לטלוויזיה ולקולנוע (כמו לסרט של רוברט אלטמן מ-2003 "רקדנים") לא השיגו לו הרבה הכרה. האלבום האחרון שלו יצא רק לפני שנתיים, והכותרת שלו 'Songs Cycled' הוא סוג של רפרנס לאלבום הראשון שלו, "Song Cycle" שמראה שלבנאדם לא חסר חוש הומור עצמי.

הנכונות של פארקס לעבוד עם כל אחד, מעבר להיותה סממן של מחסור באגו שמאוד נדיר בתעשיית הרוק, הובילה אותו לכמה שיתופי פעולה מפתיעים, כמו עם להקת הרוק האוסטרלית סילברצ'ייר או להקת הרטרו דיסקו הסיזר סיסטרס. אבל אין ספק שהשנה פארקס התעלה על עצמו כשכתב את היצירה הזו לסקרילקס, אחד המוזיקאים הכי שנויים במחלוקת כיום בעולם הדאנס האלקטרוני. אותי אישית התגובות ביוטיוב מאוד שעשעו מכיוון שהאנשים ששונאים אותו מתווכחים עם מעריציו לגבי טיב היצירה, בלי להיות מודעים שאי אפשר כמעט לזהות ביצירה את הקשר לשם שחתום עליה, לטעמי היא 99% ואן דייק פארקס. אם היו מודעים מי באמת אחראי למוזיקה, הם לא היו מצליחים לטעון שהיא מעידה על חוסר הכישרון של יוצרה.

אבל האם העובדה שפארקס לא מקבל אף פעם את מלוא הקרדיט שמגיע לו מפריעה לו? לא כל כך, אם להאמין לדבריו בראיון זה. "אפילו כשהיא הכי גרועה, מוזיקה היא המצב העילאי שהאנושות מסוגלת להשיג ולבטא". הוא אומר. "אני מעוניין להשיג את העמידות של בד הג'ינס, לא את זו של מחזור החיים של היוגורט, שמשיג לך הכסף המהיר. אני חושף את עצמי במוזיקה בצורה שאף צורה של אמנות אחרת שאני מסוגל לדמיין מאפשרת, במיוחד בצורת השיר שהיא התמצית של המינימום האפשרי".

האופטימיות הבלתי נדלית והאמונה במה שהוא עושה, היא שמקנה לו חיוניות ורוח צעירה גם בגיל 71, והיא שמושכת מוזיקאים בני פחות מחצי מגילו לעבוד איתו, כמו שהקליפ הנהדר הזה מתוך הופעה שבו הוא שר את שיר הבלוז הקלאסי 'Death Don't Have No Mercy' של Reverend Gary Davis יחד עם הסולנים של "גריזלי בר" ו"פליט פוקסז" (איתם הוא גם עבד בצורה מקצועית) מדגים יפה.

van dyke 2

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0