"העוקד, הנעקד והזקן"- אלקנה כהן על האלבום האחרון של מתיסיהו

העוקד, הנעקד והזקן- מתיסיהו, "עקדה"

תקציר הפרקים הקודמים: מת'יו מילר חזר בתשובה, הפך לכוכב היפ הופ חב"דניקי, עבר לחסידות יותר קונפורמיסטית, גידל גם פאות, טס לישראל להקליט אלבום, הוריד את הכיפה והתגלח, עורר סערה בעולם החסידי ומחוצה לו. לא חובש כיפה, לא מופיע בשבת.

כל אלבום של מתיסיהו מסמל מקום אחר במסע רוחני של הראפר/ אמן רגאיי. תמיד יש בהם איזו סערה, איזה סימן שאלה קיומי. לא רק בתכנים, אלא גם במוזיקה עצמה: הוא נע מרגאיי להיפ- הופ, לרוק, לדאב, שוב רגאיי, סינת'פופ וחזרה אל הראפ.
האלבום האחרון שלו, שמסיבות שאינני יכול להבין לא מופץ בארץ, הוא היצירה שמבטאת דווקא תשובות ופחות שאלות: הרבה יותר אחיד מוזיקלית ופחות אקלקטי מהאלבום הקודם, פחות מפחד מניסיונות מוזיקליים ושילובים מפתיעים, אבל משדר השלמה עם המקום שבו מתיסיהו נמצא היום. תחושה של רוגע ושל יציבות שנעדרה מהאלבומים הקודמים.

הראפ של מתיסיהו עבר תהליך משמעותי מאז תחילת הדרך. בעיניי, הוא נשמע כמו שראפ בשנת 2014 צריך להישמע: לא צעקני, מלודי במידה, משתלב עם המוזיקה כחלק מהשיר. ב "Built To Survive" יש רק ארבעים שניות של ראפ, שלדעתי הן החלק העיקרי של השיר.

המילים כמובן הן עדיין החוליה החשובה ביותר, והחזקה ביותר. מתיסיהו מתרחק כאן מהעמדה הדתית- מטיפנית שסיגל בתחילת דרכו כאמן חרדי ומוצא לו מקום במרחק בטוח: לא בפנים אבל גם לא לגמרי בחוץ. הוא פותח בלהביא את משה רבינו אל העולם שלו :"Moses on his way downtowm", ממשיך בתיאור הלבטים וההחלטות שלו בין התגית של "כוכב הרגאיי החסידי" לבין איך שהוא רוצה לחיות ולראות את עצמו. לקראת סוף האלבום הוא כבר מפתח זווית ביקורתית יותר: "Vow of Silence", מתעמת באופן ישיר עם סיפורי התנ"ך שמתיסיהו פחות אוהב ועם הצדדים האלימים שהוא מוצא בדת היהודית, אבל הפזמון הוא "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך וישם לך שלום".

תזכורת מהגלגול הקודם

בסוכות שעבר הייתי בהופעה אקוסטית של מתיסיהו בזאפה, בה הוא אירח את דניאל זמיר, חבר וותיק מניו יורק שעבר יחד איתו הרבה מתהליך החזרה בתשובה. לאחר ההופעה זמיר כתב בפייסבוק כך: "אני מתפלל שלוש פעמים ביום בכוונה רבה, ואף פעם לא יצאה לי תפילה כל כך רצינית ומשמעותית כמו התפילה שמתיסיהו, בלי זקן, פיאות או כיפה, העלה בהופעה הזאת".