ריאיון עם אודי נאור לקראת הופעת ההשקה של Sun Tailor במוצ''ש הקרוב

אודי נאור הוא איש עם המון גרוב, ומתופף צעיר עם הרבה הסטוריה.

הוא היה אחד מהמייסדים של ההרכב רד-אקסס, ניגן במשך כמה שנים עם מאיה איזקוביץ והיום מעביר את רוב השבוע בין האיינג'לסי לסאן טיילור. אודי, שהוא במקרה גם אח של ארנון נאור (aka Sun Tailor), מתראיין בפעם הראשונה בחייו לקראת השקת האלבום החדש- "This Light" במועדון הבארבי במוצ"ש 15.11.

צילום: נינה מנדלסון

היי אודי, זמנים מרגשים לפניך?

כן, מאוד. אני מרגיש שזה תהליך של כמה שנים והכל מתנקז בנקודה הזאת, לשעה אחת בשבת בערב. זה נראה כאילו הכל מגיע לרגע שיא שאליו כל אחד מחברי הלהקה ומהצוות מביא את מלוא הכוונה ואת כל תשומת הלב. יש הרבה מאוד אנרגיה לקראת המופע הזה.

איך זה לנגן עם אח?

אני מנגן מוזיקה עם ארנון כבר הרבה שנים, הרבה לפני שקראו לזה סאן טיילור. מרגיש שזה מקום שאני מאוד קרוב לשורש שלו, וזה כיף לעבוד עם מישהו שמכיר אותך הכי טוב בעולם. יש ביטחון של אח, שהוא מאוד עמוק ושורשי. אנחנו מאותו דם ועברנו סיפורים ורבדים של יותר מזוג חברים.

מצד שני, זה גם נורא קשה, כי אתה גם צריך להיות מאוד רגיש ואתה גם מאוד חשוף. זה קשה לא להביא מתיחות של שני אחים, וזה בלתי אפשרי לא להתנהג כמו איך שאתה עם אח שלך. אני מאמין שבאופן טבעי ככה זה אצל כל זוג אחים בעולם. אתה נתקל ברבדים שיש לך שאתה קשור אליהם בתור בנאדם כמו לחצים, חרדות, חוסר ביטחון של משפחה, אגו וגם תחרות. הם קיימים אצל כולם ואתה צריך להביא את זה ולהתמודד עם זה בזמן שאתה עושה מוזיקה.
זה שזה קשה רק הופך את זה לחוויה מאוד חזקה ומרגשת. זו העוצמה הזאת ביחד, לטוב ולרע ואני וארנון מצליחים להביא את זה לתוך עולם של יצירה, ולדבר ברמה של מוזיקה.

[youtube=http://youtu.be/pc4zoT3w82U]

איזה הבדל אתה רואה בתהליך היצירה בין האלבום הראשון לאלבום השני?

יש הבדל גדול. התהליך הראשון התאפיין בכך שארנון בא עם ארגז שירים שהוא ישב עליו כמה שנים והוא רצה להוציא משם דברים מאוד בזהירות. היה שם אוצר והוא היה מאוד קפדן על איזה דברים הוא מוציא לעולם, למי הוא מראה אותם ואיזה אור הוא שופך עליהם. זה היה משהו מאוד אינטימי וזהיר. ברגע שהאלבום יצא הכל נפרץ.

עכשיו באלבום השני, היה לו הרבה יותר קל להוציא והרבה יותר קל להראות ולשתף. לפי דעתי זה תהליך שהוא עבר עם הלהקה במהלך ההופעות של האלבום הראשון. ואז מה שקרה זה שהשירים מהאלבום הראשון שותפו עם הלהקה וכל אחד התחיל לתת את האינטרפרטציה שלו, וככה זה הפך להיות דבר 'חי' של כולנו. בניגוד לאלבום הראשון, השירים של האלבום השני כבר הובאו ישירות לתוך סביבת הלהקה. אפשר לומר שהדי אן איי של האלבום הראשון הוטמע בתוך האנשים וזה רק טבעי שהעבודה על השירים החדשים נעשתה כבר בתוך האורגניזם שנוצר. כל אחד בלהקה הזו הוא אושיה מטורפת ומיוחדת בפני עצמה וכולם באים לידי ביטוי באלבום. בחזרות אנחנו נוטים להסחף ולעשות שטויות הרבה פעמים וזה ממש כיף. זה מרגיש כמו ספינה ענקית שיש עליה ג'ונגל וחיות פרא, ובזמן שזה קורה ארנון יושב על ההגה ומחליט לאן הג'ונג'ל הזה בעצם נוסע. הוא גם מחליט מתי זה אור ומתי זה חושך. בסופו של דבר סאן טיילור זה קודם כל ארנון.

למה אתה יושב על הבייס דראם בזמן ההופעות?

אנשים חושבים שזה בגלל הנוחות, אבל זה נהיה כבר הרבה מעבר לזה. זה התחיל מזה שראיתי את קרן טפרברג מתופפת עם פדאל של בייס דראם על "הקחון" בזמן שהיא יושבת עליו וזה היה נראה לי ממש מגניב בגלל שראו אותה, לא היה תוף ענק או מערכת מכנית מוזרה שמסתירה את המתופף כמו בדרך כלל אלא ממש ראו את כולה יושבת. אז עלה לי הרעיון, למה לא לשבת על הבייס דראם? אני חושב שזה גם משהו שמושך את הקהל פנימה לתוך ההופעה.
גם מבחינה מוזיקלית, זה פתח את האופציות לנגינה בצורה קצת שונה ודינמית יותר, מה שמתאים למוזיקה של Sun Tailor.

[youtube=http://youtu.be/lTtibJQ61uI]

איך זה לעבוד עם האיינג'לסי?

ממש כיף לי שם, זה משהו שהוא נדיר בעיני ושאני מאוד נמשך אליו. יש באיינג'לסי אווירה של להקה ושיתוף פעולה בין כל חברי הלהקה, ובגלל זה יש בזה גם משהו מאוד אידיאולוגי של שיתוף, לכולם יש את המקום, הבמה וגם את התפקיד. אני חושב שרותם אמר לי פעם שזה כמו אקס מאן, כל אחד אחראי על משהו אחר. איינג'לסי זה כמו לנהל חברה עם חברים וכל אחד אחראי על תחום אחר. אני מאוד אוהב את דרך העבודה הזו.

מה דעתך על תעשיית המוזיקה בישראל?

האמת שאני מכיר בעיקר את עולם האינדי שהתערבב קצת עם המיינסטרים, אבל בתכל'ס לא הייתי מגדיר אותי כנגן שעובד על הדברים היותר פופלארים ובגלל זה קשה לי להכליל את התעשייה כגוש אחד, אני לא באמת יודע איך כולם עובדים. בעיני גם אם מאיה איזקוביץ' והאיינג'לסי זוכים להצלחה ענקית הם עדיין לא מיינסטרים. זה עדיין לא מוקי. מצד שני אני חושב שבשנים האחרונות האינדי יותר ויותר מגיע לערוצים מרכזיים, והצלחה של הרכב אינדי אחד פותח אופציות להרכבים אחרים, להקות כמו הקולקטיב והאיינג'לסי נמצאות קבוע בגלגלצ וזה מבורך לאינדי.

אלבום אהוב?

בתקופה האחרונה אני מאוד אוהב לשמוע את האלבום החדש של Ben Howard. אני מאוד אוהב אותו, בעיקר את המתופף. אני פשוט מאוהב במיקום של המתופף בשירים ומה שהוא מייצר שם זה משהו אחר ממה שהכרתי עד היום.

שיר אהוב?

בתקופה האחרונה אני שומע הרבה את האלבום של John Lennon/Plastic Ono Band שמגון (משרלוט ומגון) הכיר לי אותו. השילוב של הסאונד החם והיבש, תפקידי תופים של רינגו וכתיבת שירים ברמה מאוד גבוהה פשוט ממיס אותי לגמרי. אני שבוי בזה טוטאלית. במיוחד בשיר hold on. אחח איזה טמטמים 🙂

Sun Tailor – Barby 15.11 teaser: