''קשה להיות ג'וני מאר''- אלקנה כהן על האלבום החדש של ג'וני מאר

בשבוע שעבר הוציא ג'וני מאר את אלבום הסולו השני שלו.

כן, אני יודע, גם אותי זה הפתיע- השני? הבנאדם לא מסתובב פה כבר 30 שנה? הוא לא בן יותר מחמישים? אז כן, ג'וני מאר בן חמישים ואחת, ובשלושים ושתיים שנות פעילות מוזיקלית, הוא הוציא שני אלבומי סולו.

אפשר להסביר את התופעה הזאת בכך שקצת קשה להיות ג'וני מאר.

קשה להיות ג'וני מאר. פעם הוא נחשב לגיטריסט ייחודי, יוצא דופן ומקורי, ואז כולם התחילו לחקות אותו. כדי להמשיך להיות מקורי וייחודי, הוא חייב להמציא את עצמו מחדש כל פעם.

קשה להיות ג'וני מאר. הסמית'ס נחשבת עד היום למיתוס, תופעה אגדית כמעט. כל מה שג'וני מאר יעשה מאז פירוק הסמית'ס יושווה לסמית'ס, יוערך באמות מידה יחסיות ללהקה ההיא.

קשה להיות ג'וני מאר. בתור הגיטריסט, המלחין והמעבד של הסמית'ס, הוא תמיד עמד בצילו של הסולן האגדי, קצת מאחור ומימין. אמנם את השם שלו מכירים כולם (מי זוכר איך קראו לבאסיסט והמתופף של הסמית'ס? אני בטוח שלא הרבה אנשים), אבל תמיד כחלק מלהקה, או מצמד.

קצת קשה להיות ג'וני מאר. הסמית'ס עשו מוזיקה כל כך מדכאת, שאם הם היו ממשיכים איתה לתוך שנות התשעים, יש מצב שאנשים היו מפסיקים להאמין להם. ומצד שני, בתור ג'וני מאר, אתה לא ממש יכול להתחיל לכתוב להיטים או מוזיקת ריקודים.

כל כך קשה להיות ג'וני מאר, עד שהגיטריסט המוערך לא ממש הצליח להתרומם מאפר הסמית'ס: במשך שנות ה-90 הוא בעיקר ניגן באלבומים והופעות של אמנים אחרים – מהטוקינג הדס ועד אואזיס (לאואזיס הוא גם נתן כמה גיטרות במתנה). בשנות ה-2000 היה מאר חבר בלא פחות מחמישה הרכבים שונים (The Electronics, The Healers, 7 Worlds Collide, Modest Mouse, The Cribs), והשם "ג'וני מאר" לא הופיע על העטיפה הקדמית של אף אלבום.

רק ב-2011, בגיל 48, ג'וני מאר הוציא אלבום סולו- "The Massenger". בפעם הראשונה בקריירה של 30 שנה היה ג'וני מאר לשם של אמן שעומד בזכות עצמו, בפרונט של הבמה, חתום על השירים. התוצאה היתה מעולה, מה שכנראה הביא את מאר להמשיך באותו קו ולהוציא בשבוע שעבר את אלבומו השני- "Playland".

"Easy Money", הסינגל הראשון מתוך האלבום החדש, מצליח להישמע קצת כמו הסמית'ס- שזה מצויין- אבל עם צליל עדכני: התופים נקיים וחדים, והבס דומיננטי ומלוכלך כמו שצריך. זה ג'וני מאר וזה 2014 וזה מעולה.
השיר הבא- "Dynamo" כבר נשמע יותר שנות התשעים ודווקא מתרחק מהמסורת של להקת האם. שוב- הוא מעולה, מלא הרמוניות ובקול החדש שג'וני מאר מצא לעצמו (למרות שהוא מתעקש עדיין לכסות אותו במסך גיטרות עבה).