34 שנים היום למותו של ג'ון הנרי בונהם. דביר כלב כותב על "בונזו"

 

ג'ון הנרי בונהם היה חלק בלתי נפרד מלד זפלין. כל כך בלתי נפרד שבמותו החליטו חברי הלהקה שלא להמשיך להקליט ולפעול כלד זפלין. ולכן מותו ב-25 בספטמבר 1980 הוא אבידה כפולה לעולם הרוקנ'רול. בונהם היה אלכוהוליסט כבד מאד באותה תקופה והמוות שלו הוא תוצאה ישירה של המחלה הזו. בבוקר היום לפני מותו, בדרך לחזרות לטור האמריקאי הבא של זפלין, עצרו בונהם ורקס קינג (עוזר הפקה של הלהקה) לארוחת בוקר בה שתה בונהם בערך 16 שוטים של וודקה. זה כמובן לא הספיק ובמהלך יום החזרות המשיך לשתות עוד ועוד אלכוהול. למחרת בצהריים מצאו ג'ון פול ג'ונס ומנהל הטור של הלהקה בנג'י לפבר את בונהם מת, כאשר סיבת המוות הרשמית היא חנק כתוצאה מהקאה.

בעיני רבים, כולל מגזין ה"רולינג סטון", הוא נחשב למתופף הרוק הטוב ביותר בכל הזמנים, על ידי מגזין "מודרן דרמר" הוא הוכתר הנשמה מאחורי הרוק דרמינג (The soul of rock drumming). כמובן שבהכתרות מן הסוג הזה תמיד יהיו דעות לכאן ולכאן – דעתי האישית נוטה כמובן להסכים עם מגזין הרולינג סטון ודומיו – אך אי אפשר להתעלם או להמעיט בתרומתו של "בונזו" – שהיה אחד מכינויו יחד עם "החיה" (The Beast) – להתפתחות הרוק בכלל ולהשפעתו הרבה על מתופפים שהגיעו אחריו, כולל בנו ג'ייסון שמתופף היום בלהקת "Black Country Communion" (יחד עם ג'ון בונמסה וגלן יוז).


המונטריי של "בונזו" – קטע שהוקלט ומעולם לא בוצע על הבמה, הוכנס לאלבום"CODA" שיצא ב-1982 לאחר מותו של בונהם.


מובי דיק" – אולי קטע הסולו תופים המוכר ביותר בהופעה חיה ב-1970 ברויאל אלברט הול- לונדון".

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0