מסכמים שנה של מוזיקה ישראלית בקולומבוס

לכבוד סופה של השנה העברית, כנהוג, גם בקולומבוס מסכמים את השנה שהיתה לנו במוזיקה הישראלית. הכותבים של קולומבוס בוחרים את הרגעים הגדולים שלהם בשנה שחלפה; ההופעות, האלבומים והשירים שעשו לנו את השנה.

לפני שנתחיל בנימוקים, הנה המיקס המלא והרצוף עם כל הבחירות שלנו:

http://www.mixcloud.com/columbusmusicblog/columbus-best-israeli-tunes-2014-mix-staff-picks/

עכשיו מתחילים…

-ענבר שפס:

באוגוסט התקיים בירושלים פסטיבל "החזית". הפסטיבל אירח אמנים עצמאיים וההופעות בו היו מרתקות. רובן התקיימו בבר החדש והנהדר "המזקקה", באוגנדה ובסירא. באחד מימי הפסטיבל, הופיע במזקקה אמן צעיר בשם דניאל סלבוסקי. ההופעה שלו הייתה מעולה. יחסית למוזיקאי ירושלמי צעיר שטרם התפרסם, המקום היה מלא, הקהל הריע לו ואף ביקש הדרן. המוזיקה שלו נעה בין רוקנרול לבין מקצבי טכנו שבורים ואלקטרוניקה סוחפת. הוא עלה לבמה עם גיטרה חשמלית ולפטופ, ניגן שירים מקוריים מעניינים מאוד, בסגנון שטרם שמעתי. הליריקה מיוחדת, הלחנים מעולים והביטים החזקים גרמו לכל הקהל לרקוד וליהנות. אין לי ספק שעוד נשמע רבות על דניאל.

https://soundcloud.com/danielslabosky

חמשת שירי השנה שלי:

1.בלה טאר- "Black mark"- זואי פולנסקי הוציאה השנה את אלבומה השני, "pharaoh's island". זהו אלבום מצוין, אינטימי ומרגש. השיר הפותח פנטסטי בעיניי, מלווה בקליפ נפלא לא פחות:

2.Rps surfers-Gaza- טריו הסרף-רוק הזה הוציא השנה את אלבום הבכורה, "Danger Beach". בתור חובבת גדולה של ז'אנר מוזיקת הגלישה, גולשי האבן נייר נהדרים בעיניי, האלבום שלהם הוא דבר חדיש ומרענן בארץ. Gaza, הפותח את האלבום, מכניס אותנו כבר בשניותיו הראשונות לגרוב ולהרגשה של יום קיץ נפלא על הים.

http://rpssurfers.bandcamp.com/album/danger-beach

3. לירון עמרם והפנתרים- "Safarat"- לירון עמרם, בנו של הפייטן אהרן עמרם, חוזר לשורשיו התימניים ומביא כבוד לעדה. עם קול מצוין ומבטא תימני אמיתי, הוא מחדש כמה מהמזמורים הידועים, ועושה זאת נפלא.

4. עדי אולמנסקי- "Falling" השנה הייתה ללא ספק שנת הפריצה הגדולה של עדי. היא הוציאה את ה-Ep המעולה "Hurricane girl", שנתיים לאחר יציאת מיקסטייפ הבכורה שלה, "shit just got real".
היא הופיעה בפסטיבל גלסטונברי הנחשב, ובפסטיבלים נוספים בגרמניה, וגם הוציאה קליפ עם הדיג'יי בורגור, שזכה לתהודה רבה.
"Falling" הוא טראק נפלא, כיפי ומרענן.

5. "1​,​2MANY -"probable cause הלהקה המוכשרת הזו הוציאה השנה את אלבום הבכורה שלה, והוא משובח ביותר. הם עושים בלוז-רוק באנגלית עם השפעות של סול. השיר הזה, עם הבס הדומיננטי והקצב הסוחף, אף הופיע בפרסומת לחברת בגדים ידועה.

http://12many.bandcamp.com/

-שחר רודריג:

נדרשתי לסכם את השנה ודובדבניה. ניסיתי לחשוב על האמנים החדשים שנחשפתי אליהם, על ההופעות המוצלחות שהייתי בהן, על האלבומים החדשים שיצאו וההתמכרויות שהם הובילו אליהן. כל פעם שחשבתי שהגעתי לרשימה סופית – התווסף עוד אחד ועוד אחת ועוד כמה. אז מסתמן שהייתה שנה מוצלחת וכל שנותר הוא לאחל שיהיו עוד כמותה.

בשנה הקרובה אני מאחלת לעצמי לשמוע עוד מוזיקה ישראלית שתזכיר לי שעוד יש מוזיקה מורכבת שהופכת דברים לפשוטים ומנעימה שעות וימים ושבועות בדיוק כפי ששני האלבומים האלה עושים לי:

ב-5 ביוני הושק האלבום "נקודת אור" של רון מיניס:

https://soundcloud.com/ronminis/sets/fzjzhtq4lwx8

האלבום הזה, במיוחד הביצוע המופלא של "כשאור דולק בחלונך" ו"מבולבלי" הוא תענוג לאזניים שגדלו על "בובה מתי", "כמו גדולים", "הכבש". הכל סביב המוזיקה, בלי פרובוקציות. פשוט טוב.

ב-1 בספטמבר יצא האלבום "סיכום החיים עד עכשיו" של אלון עדר:

https://aloneder.bandcamp.com/album/–2

לקראת טקסים מפוארים כאלה כמו האוסקר, האמי, גראמי, פסטיבל סאנדנס, תמיד יש איזה יתרון קל לסרטים שיצאו בשלהי השנה על סרטים שיצאו לאקרנים יום אחרי הטקס של השנה שעברה. חלק מקהל השופטים צפה והתרגש מהם בדיוק השבוע, לעומת הסרטים ה"עתיקים" (במיוחד בעידן העכשווי שספטמבר-2013-זה-מה-זה-פאסה) שגם אם היו מעולים – מי זוכר בכלל? אז הנה אני מנציחה את העוולה ומצהירה בכל-פה: "סיכום החיים עד עכשיו" הוא אחד ה-אלבומים של השנה החולפת.
מקווה ומייחלת לעוד שנה מוזיקלית לכל אלו ששטים איתנו.

-יואב ארדן:

חדש מול ישן, שמאל מול ימין, אלטרנטיבי מול מיינסטרים. להקת החצר האחורית חוגגת שם באמצע. עם אחד מן הפזמונאים החשובים ביותר בישראל שעומד בראש הלהקה, עם חברי להקה עדכניים, טקסטים פוליטים חריפים, לחנים בשלל הסגנונות והמקצבים, הופעות קטנות לאורכה ולרוחבה של הארץ, השמעות חוזרות ברדיו ואלבום אחד קטן משלהם.

מעבר להנאה מוזיקלית צרופה, נהנתי להחכים עוד עם כל שמיעה נוספת, שירים מקבלים נפח וכיוונים חדשים ברגע שממש נותנים תשומת לב למילים ולהרגשה שכל שיר מייצר.
בהופעת 'ריצפה אקוסטית' שהקבוצה נתנה באזון השלישית בת"א, תומר יוסף צחק ואמר שהילדים הקטנים הכי אוהבים לשמוע את 'קרא לי קודקוד' בעוד שהשיר מתעסק בנושאים שרחוקים שנות אור מעולם הילדות. כמובן שהם ביצעו אותו מיד לאחר מכן (והילדים ידעו כל מילה).

חמשת שירי השנה שלי:
שלומי שבן – אילת
החצר האחורית – האיש בחליפת הזכוכית
Funk'n'stein – Where You Gonna Go?
Amit Erez & The Secret Sea – Afterlife
Kutiman – Thru Tokyo

-ציפי פישר:

הופעת השנה שלי התרחשה בתחילת השנה העברית הקודמת במקום שכבר אינו קיים עוד, ולמרות שהייתי בעוד כמה הופעות מוצלחות, אני לא חושבת שהייתי באחת שהתעלתה על זו. לונא אבו נאסר היא אחת התגליות הכי מרגשות במוזיקה הישראלית של השנה הקודמת, אבל היא עדיין יחסית צעירה ולא מנוסה. כשהיא מופיעה בהרכב אקוסטי בעיבודים יחסית עדינים, היה חשש סביר בהחלט שהיא לא תצליח לתרגם את הקסם של האלבום בהופעה חיה. אני חייבת להגיד שהחשש התבדה לחלוטין והמעבר מאלקטרוני לאקוסטי לא פגם כהוא זה ביופי של השירים ואף הוסיף לו. אבו נאסר מרקדת לה במרחב שבין אתי אנקרי לסועד מאסי, בין אהוד בנאי לפטריק ווטסון באלגנטיות ובביטחון עצמי של יוצרת עם חוכמת חיים וכישרון רב. אין אלא להתאבל על סגירתו של האברם בר, ששימש בית לכל כך הרבה אמנים צעירים וצעירים פחות ולקוות שכמו מוסדות תרבות אחרים שהם נכס צאן ברזל בירושלים כמו "האוזן השלישית", אף הוא יקום מעפרו ויתחדש במיקום אחר.

-אבנר מורן:

זו היתה שנה מצויינת ליוצרים הישראלים ששרים באנגלית;
אורי בראונר כנרות(UBK) הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו "Ouzo Bazooka" שהחזיר אותנו לסאונד המוכר של שירי הרוק בשנות ה-70 והופיע מול אלפי אנשים בהופעות ברחבי הארץ ובחימום ההופעה של ה"פיקסיז" באצטדיון בלומפילד ביוני.
עוזי רמירז (שהיה חבר בבום פם יחד עם אורי בראונר כנרות) הוציא את אלבומו השני והמצוין "Cheese In My Pocket" והשיק את האלבום בהופעה מדהימה עם הרכב נגנים עצום בבארבי.
theangelcy הוציאו את אלבומם הראשון "Exit Inside" שמככב בתחנות הרדיו, ומילאו כמעט כל מקום בו הופיעו.

הישג מרשים גם ללהקות סיקרט סי, ועדת חריגים(שאמנם שרים בעברית אך בסגנון חו"לי לגמרי) ולולה מארש שהופיעו בפסטיבל הענק בברצלונה "פרימוורה" בחודש מאי.

בשירים בעברית לא היו המון הברקות אך בכל זאת שמחנו לשמוע שירים חדשים של אריק איינשטיין שנפטר בנובמבר האחרון ועיבודים שונים לשיריו כמו הביצוע של להקת "החצר האחורית" לשיר "לשרוק בחושך".

יהודה פוליקר הוציא את האלבום "מוזיאון החלומות" שזכה לביקורות מצוינות ו-10 ימים בלבד מיום יציאתו הגיע למעמד של אלבום זהב.
פרוייקט מעניין נוסף שיושק לראשונה בפסטיבל הפסנתר בחודש נובמבר הקרוב הוא "המשקפיים של נויפלד" של המוזיקאי שמוליק נויפלד שגייס לאלבום מלבד את בנו רועי גם כמה מטובי המוזיקאים בארץ כמו שלמה גרוניך, ערן צור, אבי בללי, דנה ברגר, ריקי גל ועוד.

שירי השנה שלי:
UBK – Desert Love

Uzi Ramirez – I Know It's Mine

http://uziramirez.bandcamp.com/track/i-know-its-mine

theangelcy – My Baby Boy

יהודה פוליקר – רוקנרול

המשקפיים של נויפלד (שירה של אבי בללי וסמדר אקראי) – בדיוק אותו דבר

-אלקנה כהן:

האירוע החשוב של השנה בשבילי הוא מותו של אריק אינשטיין.
אף פעם לא הרגשתי עצב כשאדם מפורסם, שלא הכרתי, גם אם הערכתי, נפטר. הפעם זה היה אחרת. קמתי בבוקר עם מועקה שלא עזבה אותי כל היום, הרגשתי שאיבדתי אדם קרוב, אולי בן משפחה. פתאום הבנתי מה היה אריק אינשטיין בשבילי ובשביל המוזיקה הישראלית בכלל. מיקי גבריאלוב, שלום חנוך, יוני רכטר, יצחק קלפטר, שם טוב לוי וגיא בוקאטי לא היו מגיעים לאן שהגיעו בלי הגב- והגרון- של אריק אינשטיין. אם לא "פוזי", הרוק הישראלי היה נשמע אחרת לגמרי. אם לא "שירי ארץ ישראל הישנה והטובה", הרבה הרבה שירים ישראליים נהדרים היו פשוט נשכחים ונעלמים.
בשנים האחרונות אינשטיין נעדר מהנוף המוזיקלי- ולא בגלל שהוא לא עבד, אבל זה לא המקום להתלונן ולקטר.
המוזיקה והאהבה למוזיקה, לספורט והאהבה לכדורגל, והישראליות הפשוטה והלא מתנצלת, מלווים אותנו עדיין.
הקפטן פרסם לפני כמה חודשים את השיר הזה, שריגש אותי כמו שלא הרבה דברים ריגשו אותי לאחרונה:

-נדב נדלר:

אלבום השנה שלי : "Ouzo Bazooka" של UBK- אורי בראונר כנרות.

קחו קצת "Tinariwen", תתבלו במוסיקת גולשים ואל תקמצו ב-"The Black Keys" וקיבלתם את ׳אוזו בזוקה׳! אלבום הבכורה של המוסיקאי המבריק- אורי כנרות, המוכר בעיקר כסולן להקת ״בום פם״. אני אוהב כל מה שיוצא מהיידים של כנרות, הן ב"בום פם" והן בפרוייקטים אחרים בהם הוא מעורב. קל לזהות את הנגינה שלו ממרחקים – רוק מסולסל בניחוח ים תיכוני שעושה לך חשק לשבור כמה צלחות. זהו אלבום הריצה הקבוע שלי, הוא מקפיץ, בועט, מופק היטב עם הטאצ׳ הנקי והייחודי של כנרות.

האזנה נעימה 🙂

שירי השנה שלי:

Helfer:

Joove:

לא כוחות:

Echo&Tito:

Zvuloon Dub System:

-דביר כלב:

כחשבתי על ההופעה הטובה ביותר שראיתי השנה, אם נשים בצד את הסטונס כמובן, היה לי די קל לבחור ב"קותימאן אורקסטרה".
קצת פחות מחודשיים לפני ההופעה בבארבי, הופיעה האורקסטרה בפסטיבל הקצב בגני התערוכה. כיוון שלהופעה הזו לא הצלחתי להגיע, אקח רק הפעם את מילותיהם של מבקרי המוזיקה בעיתוני ארצנו שהיו די מאוחדים בדעתם, פלוס את המתעד הלא רישמי – יוטיוב. "הייתה הופעה מעולה שאולי הצילה את הפסטיבל מהופעות בינוניות" (לא המילים שלי). כיוון שכבר הכרתי את רוב הדברים הרשמיים שיצאו תחת ידיו המוכשרות של אופיר יקותיאל, הלא הוא קותימאן, ומאד אהבתי, זינקתי על ההזדמנות לראות אותם אין דה פלאש.

להמשך קריאה…

-ירון ברוידא:

שירי השנה שלי:

שלומי שבן – אילת

נועה קורנברג – עננה

Sha'anan Streett – July

Labrador Labratories – Lonely Tribes

רייסקינדר – לוקסוס

לא כוחות – נדל"ן

-תום יוגב:

הימים הללו הם ימים של חשבון נפש, ועל סיפון הספינה רק ראוי שנערוך חשבון נפש מוזיקלי.
לפני שנה (שנה וחודש, אל תהיו קטנוניים) הופיע בארץ L.C. Ulmer, אגדת בלוז ממיסיסיפי. אולמר הוא "הדבר האמיתי" עד כמה שאפשר להיות: יליד מיסיסיפי שחגג השנה לא פחות מ-86 אביבים, וכבר חמישים שנה מופיע ברחבי ארצות הברית. בניגוד להרבה מאחיו הבלוזאים שלרוב שרים ומלווים עצמם בגיטרה וגג במפוחית, אולמר מנגן על כל מה שאתם יכולים להעלות בדעתכם: גיטרה, קלידים, תופים, בנג'ו, מפוחית ואפילו קזו!
ולמה אני מספרת לכם על הופעה שהייתה לפני שנה? כי לא נכחתי בה.
הימים הללו הם ימים של חשבון נפש מוזיקלי, ובמקום שאולמר יופיע במקום הראשון בדירוג ראש השנה של ההופעות הטובות שראיתי, הוא נותר מיותם בפינת החטאים: על חטא שחטאנו כשנשארנו בבית לכתוב סמינרים, במקום ללכת להופעה של גאון בלוז בן 86.
אז לכבוד השנה החדשה שבאה עלינו לטובה, אני מפצירה בכם קוראות וקוראים יקרים: יש לנו מספיק חטאים אחרים, בואו לפחות בתחום המוזיקלי לא נעשה דברים שנתחרט עליהם אחר כך!

-בן שמואלי:

אחרי מחשבות רבות הלכתי על איטליז. האלבום שלהם הוא לא האלבום הישראלי הכי טוב ששמעתי, אבל שיר אחד בו פשוט טורף את כל הקלפים.
"ביקור בדנדרוידה" הוא שיר השנה שלי כי איטליז היא עוף חול מוזיקלי שפוגש אותנו בצמתים מרוצפי מסמרים וצוחק איתנו מעל השמיים כשאנחנו קורסים. כי זה אלבום יפהפה של איטליז; בעצם, זה לא אלבום, זה מורה דרך. מורה נבוכים. אביר משוגע שרץ איתנו במבוך ויורה בדרקונים. זהו שיר השנה שלי כי אחרי שאת לוחצת פליי את נמצאת במקום שונה, כמו הטלפורטר ההוא שסטיב ארקל המציא ונגנב על ידי פושעים צרפתים בפרק הספיישל בפריז של אריזה משפחתית. אי אפשר להישאר אדיש אליו. הליבה שלו מזוקקת וטחונה כמו יהלום שמישהו דג מהשמש מבעד לחור קטן בקרח; כמו אסקימוסי צהוב ובודד; כמו חרק שנלכד בענבר; כמו צלקת של אש. הוא עטוף בהרמוניה שדוקרת אותך מבחוץ אבל מוצצת אותך מבפנים כך שנשאר לך רק הלשד. הוא מאמין שאחרי שהוא יקח ממך כמעט הכל, השמיים ידלקו עבורך בכל הצבעים העצובים והיפהפיים ששכחת.

ולסיום, כמה מילים מהקפטן:

כשאני מסתכל על התוצרת של שנה שלמה, אני בדרך כלל משווה אותה לקודמתה. ההשוואה הזו הפעם, לא עושה עם השנה הנוכחית חסד. למרות שיצאו השנה לא מעט אלבומים מצויינים ושירים נהדרים, השנה עדיין נראית לי חלשה יותר מהשנה הקודמת שפירותיה עדיין מסבים לי הרבה נחת. אלבומים כמו "אמן השכנוע העצמי" של יהוא ירון, "ילדים של מהגרים" של אביב גדג', האי.פי של צביקה פורס, האלבום ההזייתי של "Mordy Laye and the Group Modular", הביטים השבורים של ה"באטרינג טריו" ו-"קראנץ' 22" ועוד רבים וטובים מהווים משוכה גבוהה מאוד לנציגים של תשע"ד.
ועדיין, אחרי שכל זה נאמר, אני בטוח שיש עוד אלבומים שישארו אצלי בסבב גם השנה.

במיוחד בלטו כמה מגמות מובילות שהשאירו את חותמן על המוזיקה השנה; בגזרת האלקטרואינדי הישראלי המתפתח בלטו הלפר עם האי.פי החדש שלו, JoovE של יובל שנהר ואביעד סינמנס שהוציאו אלבום מצויין, Echo &Tito באלבום המשלב ביטים עם מזרח תיכון חדש, Garden City Movement עם אי.פי חדש שגם פרץ עבורם את תקרת הזכוכית החו"לית וקרן דאן הנהדרת שתמיד עושה לנו טוב.
הגרוב הישראלי ממשיך לצעוד חזק בראש הכח. אלבומים בולטים בז'אנר השנה: Zvuloon Dub System עם אלבום חדש ומצויין, Sol Monk, הלא הוא אביב כהן, עם אלבום מלא בגרוב ובחדשנות, Lucille Crew מלכי הגרוב החי באלבום חדש ומצופה, Funk'n'stein עם אי.פי מקומבק וכמובן אסתר ראדה שכבשה השנה כל חלקה טובה והופיעה כמעט בכל מקום על הכדור.
עוד מגמה(יש שיגידו מבורכת ויש לא) היא הזליגה של אמנים מסויימים מהשוליים למיינסטרים הישראלי; UBK עם האוזו בזוקה הנהדר שלו, theAngelcy עם אלבום שהפך לנחלת הכלל, The Secret Sea של עמית ארז עם האלבום הכי מהודק שלהם עד כה והחצר האחורית שלמרות הטקסטים הנושכים וההרכב המפתיע הפכו מהר מאוד ליקירי המיינסטרים.
עוד כמה אלבומים שממש כדאי לכם לשמוע: אלבום הבכורה של הרכב האינדי פולק המשובח ISAIAH, האלבום הכוחני והמצוין של Left שמביא לכם בלוז רוק וגראג' ישר לפרצוף, החדש של שאנן סטריט שנכתב לאחותו המנוחה ומצליח לרגש למרות שהוא מושר באנגלית עם מבטא כבד, עוזי רמירז עם אלבום אדיר שממשיך את קו הפולק-בלוז-קאנטרי אמריקאי שלו ורייסקינדר שממשיך לתת לנו את מה שהוא הכי טוב בו.

ועכשיו לרגע השנה- מבחינתי הרגע הזה היה הופעת המחווה לגבריאל בלחסן בבארבי ממש בתחילת השנה. אני יכול לכתוב עכשיו כמה ההופעה הזו היתה מרגשת וכמה כבוד היא עשתה לאחד היוצרים הגדולים של דורנו, אבל במקום זה, אני אתן לכם לקרוא את מה שמורדי כתב על ההופעה כמה ימים אחרי:

http://columbusmusicblog.wordpress.com/2014/01/08/%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%99-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%A2%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%95%D7%94-%D7%9C%D7%91%D7%9C%D7%97%D7%A1%D7%9F/

מקווה שנהניתם ושאולי אפילו גיליתם כמה דברים חדשים לשמוע מהשנה החולפת.
שתהיה לנו שנה נהדרת מלאה במוזיקה טובה…

תגובות

וורדפרס: 0
  • comment-avatar

    […] כותבי הבלוג כבר המליצו על לונא אבו נאסר כהופעת השנה (זאת אני) וגם ביקרו בהופעה של דניאלה ספקטור (זה אלקנה) והיה לו רק […]

  • comment-avatar

    […] כותבי הבלוג כבר המליצו על לונא אבו נאסר כהופעת השנה (זאת אני) וגם ביקרו בהופעה של דניאלה ספקטור (זה אלקנה) והיה לו רק […]

  • DISQUS: 0