"רגע, אני אוכל לפחות לנגן בהופעות?"- אלקנה כהן על ריצ'ארד רייט

רוג'ר ווטרס פיטר את ריצ'ארד רייט מה"פינק פלויד", רגע אחרי סיום הקלטות האלבום "The Wall". רייט, שכנראה לא היה מופתע במיוחד מהצעד, שאל את ווטרס: "רגע, אני אוכל לפחות לנגן בהופעות? אני נורא אוהב את השירים האלו". ווטרס השיב בחיוב ושכר את רייט מחדש, הפעם כנגן ולא כחבר להקה.

הסיפור הזה מתאר יפה את דמותו של ריצ'רד רייט שנפטר היום לפני 6 שנים, ואת המקום שמילא בפינק פלויד. קלידן יצירתי, מלחין שאחראי לכמה מהרגעים השקטים והיפים ביותר של הלהקה (Remenber A Day, Us and Them, Echoes ועוד) וזמר מוכשר, ולצד זה אדם רגיש וצנוע, שאיזן את המתח התמידי בין שני הכוחות המנוגדים של הלהקה: ווטרס וגילמור. רייט היה שם מההתחלה, מהפקולטה לאדריכלות בה פגש את ווטרס ואת ניק מייסון (ושאותה עזב אחרי שנה לטובת לימודי מוזיקה), ועד מותו, שלוש שנים אחרי האיחוד ההיסטורי של הלהקה ב 2005.

אה כן. חוץ מהפיטורים שלו באמצע.

B58


("Paint Box", סינגל שיצא לקראת אלבומה הראשון של פינק פלויד (ונכלל באלבום "Relics"). מילים ולחן- ריצ'ארד רייט.)

הלחנים והעיבודים של רייט לקחו את השירים של פינק פלויד עוד צעד אחד לכיוון הג'אז: "Breath", שנכתב במקור כשיר רוק בסיסי למדי, קיבל טוויסט בזכות ההרמוניות שרייט שמע אצל מיילס דייויס. "The Great Gig in the Sky", באותו אלבום, משלב את הפסנתר הג'אזי של רייט עם שירת הנשמה של קלייר טורי. רוג'ר ווטרס החשיב את הקטע הזה, יחד עם Us and Them, כפסגת היצירה של ריצ'ארד רייט, אבל רייט המשיך לכתוב, לנגן ולשיר עם פינק פלויד.

tumblr_mlv0lcM1B71rkuqo0o1_1280

באמצע שנות ה-70, התחילה האידיליה של פינק פלויד להיסדק. "Wish You Were Here", שיצא השבוע לפני 39 שנים, היה יצירה שלמה ואחידה שהשתתפו בה כל חברי הלהקה- בעיקר בקטע הפותח והסוגר "Shine On You Crazy Diamond", אך מאז המתחים התחילו לעלות. רייט כבר לא תרם מילים, לחנים או שירה ל-"Animals", האלבום הבא של הלהקה (ווטרס היה היוצר העיקרי, יחד עם גילמור), ולאחר סיום סיבוב ההופעות הכאוטי שליווה את האלבום, פנה להקליט אלבום סולו משלו.


מתוך "Wet Dreams" מ-1978

"Wet Dreams" נכשל מסחרית, ופינק פלויד פנו להקליט את "The Wall". המתחים בין ווטרס לשאר חברי הלהקה הגיעו לשיא, כאשר רייט נאלץ לעזוב את הלהקה. האלבום הבא- "The Final Cut" כבר נוצר והוקלט בלעדיו.

davidgilmourverichardwrightkonserde


"Wearing the Inside Out"- השיר האחרון שרייט כתב לפינק פלויד, מתוך- "Division Bell" שנת 1994.

אחרי שני פרוייקטים סולו נוספים שכשלו, רייט חזר לפינק פלויד, שבדרך הספיקה להיפטר מרוג'ר ווטרס. הוא היה סקפטי לגבי הסיכוי לחזור אל השיאים של שנות השבעים, אך לא ויתר על כתיבת שירים מצוינים לשני האלבומים שההרכב הוציא. רייט היה אפילו סקפטי לגבי הצלחת מופע האיחוד הקצר של הלהקה ב-2005. בראיונות נראה בבירור שהוא חושש למצוא את עצמו שוב בנקודת המפגש בין האגואים הענקיים של דייויד גילמור ורוג'ר ווטרס.

קשה להיות חלק מלהקה כמו פינק פלויד, ורייט הודה בראיונות שקשה לו להקשיב לרוב אלבומי הלהקה, מלבד Wish You Were Here, שהוא המועדף עליו. אף על פי כן, ראוי לדעתי לסיים דווקא בכמה שורות מתוך Echoes:

And no one sings me lullabies"
And no one makes me close my eyes
So I throw the windows wide
"And call to you across the sky.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0