"לילות ניו-אורלינס, מזווית קצת אחרת"- עוד פרק במשעולי הבלוז של תום יוגב

לפני כמה ימים גאיה כתבה כאן ביקורת נהדרת על ההופעה של האחיות לוז-"לילות ניו אורלינס". גם אני הייתי בהופעה הזו, ומאז מדגדגות לי האצבעות לכתוב על הסתעפות מוזיקלית קצת אחרת של העיר המשוגעת הזו- הניו אורלינס בלוז, והכוכב הבלתי מעורער שלו- הפסנתר.

10621850_10202323774645877_1565353854_n
שקיעה בכביש המוביל לניו-אורלינס

הנה בנה-יקירה של העיר, פרופסור לונגהייר, בקטע החביב עלי ביותר שלו- "טיפיטינה", שכולו פסנתר בלגן ושיגועים:

תום, מה קשור פסנתר ובלוז? שואלים הקוראים החכמים של קולומבוס. והם צודקים כמובן. במוסיקה שנהרתה בשדות ובאה לאוויר העולם בין בקתות מתפוררות, לא היה ממש מקום בהתחלה לכלי הבורגני והגרנדיוזי הזה. אבל הי, קוראים חכמים! גם בלואיזיאנה היו שדות, וגם שם שרו וניגנו את הבלוז. ועל כנפי רוח דרומית חמימה המוזיקה נישאה מהשדות לעיר הגדולה, ושם סלט התרבויות הגדול והשמח קיבל כל סגנון מוזיקלי בברכה, ניער אותו, והוציא ממנו דברים שהשדות במיסיסיפי לא חלמו עליהם.

הנה קטע נהדר של הנרי באטלר, שמהווה דוגמה חיה לניו-אורלינס בלוז בועט ולא שגרתי; גם הוא יליד העיר, אגדה בקרב תושביה ופחות מוכר מחוצה לה. באטלר עדיין ממשיך לנגן את הבלוז הפ'אנקי שלו במועדונים ברחבי העיר ומומלץ בחום לנסות לתפוס אותו אם מגיעים לסביבה:

הפסנתר הוא במידה רבה הלב של הניו-אורלינס בלוז (טוב נו, גם כלי נשיפה, אבל עליהם פחות מעניין לי לכתוב). זה בלוז שמח, עם השפעות חזקות של מוזיקה קאריבית (סלט תרבויות כבר אמרנו?), ובגדול המטרה שלו היא לגרום לנו להיות שמחים. לפעמים הוא נשמע יותר ג'אזי, לפעמים יותר R&B ויש שיעקמו אף ויגידו שזה לא באמת בלוז. בעיני, אל לנו לחפש סגנון מוזיקלי "נקי" בניו אורלינס, כל הכיף כאן הוא הבלגן.

10656356_10202323776925934_1932407453_n
בית ברובע הצרפתי בניו-אורלינס, גם הצבעים ברחובות הם בלגן שמח אחד גדול

קטע של אלן טוסן, אולי גדול המפיקים של ניו-אורלינס, האיש שעשה הכל וניגן עם כולם. טוסן מזוהה בעיקר עם R&B וסול, והנה קטע שלו שמדגים בדיוק את השילוב של הבלוז עם הסגנונות האלה:

10660478_10202323770285768_195242123_n
זו יצירה ממוזיאון האמנות הדרומית בעיר, שממחישה היטב את ההיסטוריה המפוקפקת של העיר. כיום היא רב-תרבותית אבל בואו לא נשכח את חלקה בקונפדרציה במלחמת האזרחים…

וטאצ' הוליוודי לסיום-

ב-2011 יצא סרט תיעודי נהדר בשם Down By the River בכיכובו של לא אחר מאשר יו לאורי (כן כן, ההוא של "האוס"), שמתחקה אחר שורשי הניו אורלינס בלוז. לאורי הוא ממזר לא קטן, וחוץ משחקן בחסד הוא גם יודע לשיר ולנגן, ולעשות בלוז ממש מוצלח בשביל "Middle aged, middle-class, balding Englishman" כהגדרתו. הרואד-טריפ הזה שלו הוביל לשני אלבומים מוצלחים ביותר, של בלוז מלוטש היטב אך מלא שמחת חיים וכבוד למורשת. מומלץ בחום לנסיעות ולבישולים של שישי בבוקר!

Swannee River- קטע כיפי במיוחד מהאלבום הראשון :

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0