השבוע עשיתי כמה נסיעות מאוד ארוכות. כנוסע. באוטובוס. אני ממליץ לכם בחום לעשות את זה פעם בכמה זמן. לא ממש משנה מה היעד, העיקר שיהיה רחוק. כי שיש באמת זמן, אז אתה באמת קורא, אתה באמת מתבונן, אתה באמת מקשיב.
כמו שאתם בטח יודעים, אני מאזין ללא מעט אלבומים בשבוע. מעטים אלה שנתקעים אצלי בראש כבר בשמיעה הראשונה.
אם כן, מה טוב. אבל מה עם כל אלה שזקוקים לעוד האזנה טובה, שזקוקים לעוד קצת תשומת לב כדי לתת לך את מה שבאמת יש בהם. בקיצור, אזניות טובות ומבודדות, אייפון טעון בהמון אלבומים חדשים ויצאתי לדרך.
הנה רשמיי מאלה שהספקתי להאזין להם כמו שצריך…
ל-"Roots" יש אלבום חדש. אפשר להבין שהוא לא מאוד אופטימי כבר משמו- "and then you shoot your cousin" שכמובן מדבר על המצב הלא פשוט אליו גדלים הילדים בגטאות השחורים, מצב שמביא אותם לבצע פשעים שלפעמים מפתיעים אפילו אותם. ה-רוטס לא באמת יודעים לעשות מוזיקה עצובה. הם עושים מוזיקה שגורמת לך להזיז את הראש מצד לצד עם מילים שחובטות לך בו באותו הזמן. כבר הרבה זמן שאלבום של ה-רוטס לא התחבר לי כל כך טוב כל כך מהר. קחו טעימה…
כשיצא האלבום הקודם של שרון ואן איטן- "Tramp" ב-2012, לא יכולתי להפסיק להרעיף עליו שבחים. הוא כאילו בא משום מקום והיה בו משהו המבשר על דמות חדשה וחזקה ברוקנרול הנשי, תחום שהיום חסרות בו דמויות חזקות. בראשי כבר דמיינתי את האלבום הבא שחשבתי שימצב אותה כבר שם למעלה. ואכן הסינגלים המקדימים היו טובים ויצרו אצלי ציפייה גדולה. לצערי, אחרי כמה האזנות ועוד אחת קריטית ושלמה באוטובוס, אני מתחיל להבין שזה אלבום נחות בכמה דרגות מהקודם, שההייפ אולי גבר אבל חוץ מכמה שירים מאוד טובים, חסרה פה המהות והשלמות לה ציפיתי. אני מקווה שזו רק עוד אבן בדרך ושואן איטן אכן תהפוך ליוצרת משמעותית ברוק העולמי. בינתיים זה רק עובר…
את הביקורת האחרונה אפשר לשכפל כמעט מילה במילה לגבי האלבום החדש של האחיות לבית "first aid kit". גם להן יצא אלבום נהדר ב-2012, גם הן עשו סימנים של התפוצצות באלבום הבא וגם הן כנראה סבלו מהייפ מנופח יתר על המידה. אסופה של שירים לא רעים, עוד מאותו שטיק שהן יודעות לעשות טוב מאוד, אבל מחסור בלהיטים ממכרים אמיתיים כמו שהיו באלבום הקודם. גם אצלן אני צופה התמקדות, התפכחות ושיפור באלבום הבא…
בריאן ג'ונסטאון מסאקר אמנם ביטלו את ההופעה שלהם בארץ בעקבות המצב, אבל הם שיחררו לפני כמה חודשים אלבום שאפשר לחלוטין להתנחם בו. הגאונות של אנטון ניוקומב כנראה לא יודעת שובע וגבולות והוא שוב טווה אלבום שמושפע מאינספור דברים מעולם המוזיקה הפופולרית; פולק מהמערב ומהמזרח, רוק גותי, גרוב, פאנק ועוד המון השפעות נכנסות פה לסיר הפסיכדלי של ניוקומב והתוצאה היא פשוט מעדן. מפתיע לראות אחרי כל כך הרבה שנים את היצירתיות והחדשנות של ההרכב הזה, משהו שלא מעט להקות צעירות יכולות ללמוד ממנו. ללא ספק אלבום הנסיעה האולטימטיבי.
http://www.youtube.com/watch?v=D-JV18_K1V4
נסיים עם אחד האלבומים בעלי ההייפ הגדול ביותר השנה, "Jungle" של "Jungle". ההרכב הזה הוציא כמה סינגלים לרדיו בלי לחשוף את היוצרים מאחוריו וגם בוידאוקליפים ששוחררו הוצגו רק רקדנים, בלי חברי ההרכב. מיותר להגיד שהשירים האלו וההייפ איתם היו נעלמים כלעומת שבאו אם הם לא היו כל כך טובים. אחרי שמיעה רציפה נטולת הפרעות, אני יכול להגיד לכם שגם הדברים הפחות להיטיים באלבום הזה, הם לא פחות ממצויינים. האלבום הזה הוא דוגמא נהדרת לאיך לקחת השפעות מהעבר ולהביא אותן לעתיד. ככה צריכה להשמע מוזיקת פופ עכשווית. עדכנית, כתובה היטב, מבוצעת טוב ומלאה באינטלגנציה מוזיקלית…
COMMENTS