Homeחדשיםחדשים על הספינה

'חדשים על הספינה' ה-01.08.14

המון דברים חדשים וטובים יצאו בתקופה האחרונה. בואו נתחיל…

עטיפת האלבום החדש של טום פטי ו'שוברי הלבבות' שלו, מרמזת כמה דברים על המוזיקה בפנים. מצד אחד, הפונט, המקום בו שמו אותו ושמות השירים על הצד הקדמי מזכירים את העטיפות של 'בלו נוט' ולייבלים נוספים מהתקופה, מצד שני האימג' המרכזי לא ממש ברור, זורק גם לאנלוגיה אייטיזית וגם לתזזיתיות עכשווית יותר.
אפשר עוד להמשיך ולנתח, אבל הדבר היחיד שמחזיק מים מכל זה היא התזזיתיות הראשונית של המוזיקה באלבום. בשנים האחרונות, אלבומים של טום פטי הם לא אירוע מרגש במיוחד, הרבה בגלל שכמו בן תקופתו ברוס ספרינגסטין, הם במקרה הטוב נשארים נאמנים לאמנים עצמם ונותנים לקהל עוד מהמוכר והידוע.
מה שמשמח באלבום הזה, הפעם, היא החזרה של פטי והלהקה האדירה שלו לימי נעוריהם. לימים בהם הם היו מנגנים גראג' בועט ומלא כוונה. פה הם מצליחים לעשות את זה בלי לגחך את עצמם ואת המורשת. אלבום מלא בצבע, באנרגיה ובכוונה מלאה. בדיוק מה שיוצרים ברמתו של פטי צריכים לעשות כדי להשאר רלוונטיים…

בשקש בשקט, בלי יותר מדי פרסום ברשת, יוצא אלבום חדש ל'פינק', יוצר שהתחיל באלקטרוניקה ואז שב לחיק הגיטרה שהוא כל כך אוהב, עם טוויסט אלקטרוני ייחודי ומבורך. אנחנו מאוד אוהבים אותו כאן בקולומבוס עוד לפני שקנה לו אוהדים לא מעטים בעולם. במיוחד מומלצים האלבומים שלו "Biscuits for Breakfast" מ-2006 ן-"Distance and Time" מ-2007. האלבום החדש שלו עדיין לא שקע אצלנו לגמרי, אבל כבר אפשר להגיד שזה לא אלבום קיץ טיפוסי. הוא איטי, מלא בנפח ובשכבות ולא מאוד אופטימי מבחינת הטקסטים. מצד שני, זה מה שפינק יודע לעשות הכי טוב. אז אנחנו ניתן לו כמובן עוד האזנות. עוד חודשיים הוא בטוח ירגיש יותר במקום…

מצד אחד, אני מאוד אוהב את 'ברייט אייז' של קונור אוברסט. מצד שני, עוד לא הצלחתי לאהוב אף אלבום סולו שלו.
לכן, כשהגיע אחד חדש לפני מספר חודשים, ניגשתי אליו שוב בחשדנות זהירה. מה שגרם לי לחשוב שהפעם משהו הולך להשתנות היו שני דברים; אחד- האלבום הופק על ידי המוזיקאי והמפיק הקליפורני ג'ונתן ווילסון, אחד שאני מאוד אוהב ומעריך.
שתיים- זהו האלבום הראשון של אוברסט בחברת תקליטים גדולה. מה שאומר אמצעים לעשות דברים מורכבים יותר.
ואכן, לא התאכזבתי. סוף סוף אני מתאהב באלבום סולו של אוברסט.

זהו אלבום שמתבסס קודם כל על הכתיבה הנהדרת של אוברסט, אחר כך יש הפקה שלוקחת אותו לכיוונים חדשים ובעיקר יותר מחוייבים ביצירה. יש עבודת אולפן שניכרת, מה שאף פעם לא היה הקטע של אוברסט. ויש מעל הכל שמש קייצית נעימה ואת הנשמה של אוברסט על מגש.
אזהרה: סכנת ריפיט קשה באייפון בזמן שיטוטים עירוניים.

http://www.youtube.com/watch?v=i9mSrI1Fvfg

40 שנה בדיוק אחרי סיבוב ההופעות הכי גדול של CSNY, שלף סטפן סטילס מהמרתף את ההקלטות של תשע הופעות מתוך אותו סיבוב וערך אותן לשלושה דיסקים. הבוקס סט הזה משרטט זמן מאוד מיוחד בתולדות ההסתעפויות הרבות של הסופר גרופ הזה; סטילס מגיע בשיא כוחו אחרי העבודה כחלק מ"Manassas", יאנג בכושר עם ה"Crazy Horse" שלו, נאש אחרי שני אלבומו סולו נהדרים וגם אחד יחד עם קרוסבי, שגם הוא היה בתקופה יצירתית טובה. כל זה בא לידי ביטוי ברגע מאוד חמקמק בו החברים מוציאים את כל התותחים הכבדים ומלהטטים בין הזרועות השונות של החברים; בלדות רוק שקטות, קאנטרי רוק, פולק ורוק קלאסי. שלושה דיסקים שמנציחים תקופה מיוחדת בחייה של אחת הלהקות הכי טובות שקמו אי פעם.

http://www.youtube.com/watch?v=sKueuhiAtNo

לסיום, ה"Drums" הניו-יורקים מוציאים סינגל חדש מתוך אלבום שבדרך אחרי שלוש שנים של שקט מצידם.
לסינגל החדש קוראים "Magic Mountain" והוא לגמרי דראמס כמו שאנחנו אוהבים אותם. פסיכדלי, צעיר וכיפי…

שיהיה לכולנו סוף שבוע שקט וטוב…

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0