Homeהולכים להופעהביקורת הופעה

גיי'מס "סופר-צ'יקן" ג'ונסון בבארבי- "Somebody Shoot That Thing!"

גיי'מס "סופר-צ'יקן" ג'ונסון בבארבי- "Somebody Shoot That Thing!"
(Somebody Shoot That Thing- הקריאה שצ'יקן שחרר בסוף כל שיר מוצלח במיוחד, לרוב בליווי קרקור תרנגול…)

נתחיל מגילוי נאות- בעיני, כל ניסיון לכתוב ביקורת מסודרת על הופעת בלוז אמיתית נדון מראש לכשלון. למה? כי אין סט-ליסט, או הצגה מסודרת של השירים וגם אם יש- מי מצליח לפענח יותר משתי מילים במשפט במבטא אמריקאי דרומי כבד? ובכלל איך אפשר לזכור מי היה הראשון ששר או כתב או הקליט שיר מסוים, בתוך תרבות מוסיקלית שנוצרה בשדות ובבתים של אנשים ועברה מסבא לנכד, כמו שצ'יקן עוד עתיד לספר לנו בהמשך ההופעה…?

ובכל זאת- מה אני כן יכולה לכתוב כאן? אני יכולה לספר על כמה רגעים בלתי נשכחים, ולנסות להעביר משהו מהתחושה של להיות באותו חלל עם המוזיקאי הנהדר הזה. בעיקר אני מקווה שאצליח לגרום למישהו מקוראי קולומבוס שטרם היה בהופעת בלוז אמיתית, להחליט שאת ההופעה הבאה אסור לו לפספס.

ההופעה של סופר צ'יקן בבארבי אתמול הייתה שעתיים וחצי (שלוש כולל חימום) של כיף טהור: מלבד המוזיקה המשובחת היו גם קרקורי תרנגול לרוב, ענטוזים שלא היו מביישים רקדנית בטן מקצועית, צחוקים, נגנים אורחים וסיפורי מיסיסיפי עסיסיים. בקיצור, הכי קרוב שאפשר למה שחווים שם בקלרקסדייל. המוסיקה שלו היא חשמלית ונמרצת, אבל מחוספסת כמו שבלוז צריך להיות ומהדהדת לזמני דלתא קדומים יותר…

רגע בלתי נשכח 1#: כשצ'יקן עלה על הבמה והתחיל בקטע אינסטרומנטלי, שהמחיש היטב שיהוא ירון על הבס ואביב ברק על התופים היו בחירה מעולה כנגני החיזוק. בנגינה קצבית ואנרגטית הם סייעו לצ'יקן להחזיק את הקהל שמח ועל הרגליים לאורך כל ההופעה. לא להאמין שהם לא מתאמנים ביחד כבר שנים…

רגע בלתי נשכח 2#: השיר hookin' up, או כמו שראוי לו- בלוז היודל (כן!): שלוש מילים מרכזיות היו בשיר הזה: יודל, בום והאו, אבל זה לא עוצר בעדו מלהיות יצירת מופת של נגינה מלאת כוח וכיף מתפרצים, לאורך 15 דקות! כל מי שבטעות עוד ישבו בקרבת הבמה, נעמדו בשלב הזה על הרגליים ולא התיישבו עד שהגיעו הביתה בסוף ההופעה.


(הקטע היחיד שעלה ליוטיוב מתוך ההופעה בארץ לבינתיים)

רגע בלתי נשכח 3#: טוב זה לא בדיוק רגע, אבל כל פעם מחדש אני נפעמת איך בלוז מצליח כל כך טוב להעביר את רוח המקום והזמן שעליהם הוא נכתב. מה לא היה שם בשירים של צ'יקן? שדות כותנה ורכבות, תרנגולים בחצר ואבא בכלא שצריך לשחרר בערבות: כל צירוף מילים סוחף את הקהל על כנפי הדמיון למרחבים של מיסיסיפי.

רגע בלתי נשכח 4#: כשרק התחלתי לשמוע בלוז, אף פעם לא הבנתי למה כמעט בכל דיסק צריך להיות קטע באמצע שבו הזמר רק מדבר וחופר, בלי לנגן ובלי שאבין חצי ממה שהוא אומר שם. רק כשהייתי בארצות הברית הבנתי שה"חפירות" הן חלק בלתי נפרד מההופעה ושאם רק מקשיבים, גם מבעדן נגלה עולם מופלא של תרבות עשירה. לשמחתי, גם בגזרה הזו צ'יקן לא אכזב: בין שיר לשיר זכינו לשמוע איך בילדותו, הם היו מתחבאים מתחת למרפסת כדי לשמוע את הזקנים שיושבים עליה שרים ומנגנים בלוז, וככה לומדים לשיר ולנגן בעצמם; איך כדי שהמכנסיים לא יתבלו הוא לא כיבס אותם מעולם, עד שהם עמדו בכוחות עצמם; ואיך הוא למד לחקות תרנגולות כשאמא שלו הייתה שולחת אותו להחזיר אותן הביתה.

רגע בלתי נשכח 5#: הגיטרות של צ'יקן הן תאווה לאזניים ולעיניים. להופעה הזו הוא הגיע עם ארבע, המיוחדת מכולן היא ה"דידלי-בו": כלי אפריקאי מסורתי במקור שעל פי צ'יקן היה הכלי הראשון עליו ניגנו בדלתא. כיום בפועל ניתן לתאר אותה כמשהו כמו קופסת סיגרים שמולבשת על מקל של מטאטא, עם מיתר אחד ומעלה, שעליה מנגנים בסלייד (או במקרה של צ'יקן, עם ה-snuff bottle של אמא שלו). תוסיפו לזה גם גילוף של ראש תרנגולת בקצה הצוואר והרבה נצנצים ותקבלו מתכון בטוח לבלוז משובח.

רגע בלתי נשכח 6#: גם זה לא בדיוק רגע, אבל אי אפשר לכתוב ביקורת הופעה בלי להגיד כמה מילים על התקשורת המדהימה של צ'יקן עם הקהל. הבמה הגבוהה של הבארבי פשוט מיותרת במקרה הזה, כי בלוז כמו של צ'יקן נועד להיות בגובה העיניים והאזניים והלב של הקהל: מכל תו ומחווה ניכר שהוא פשוט נהנה מכל רגע, ומבסוט שאנחנו נהנים. הוא מתקרב כדי שנצלם אותו יותר טוב, מסב את תשומת הלב לאנשים שרוקדים יפה בקהל, עושה גימיקים מטורפים כמו לנגן עם הלשון ומפיץ שמחה ואהבה לכל עבר.

רגע בלתי נשכח 7#: כשדני דורצ'ין על המפוחית ונועם דיין על הגיטרה עלו על הבמה, והוסיפו עוד לשמחת החיים ושכרון החושים של הערב הזה. בלתי נשכח במיוחד היה כשהם ניגנו וריאציית בלוז מדליקה ולא שגרתית לשיר הילדים "Hush Little Baby". אם הכוונה שלהם הייתה לשגר אותנו למיטות עם השיר הזה, טעות חמורה הייתה בידם: למרות שעברה כבר שעה וחצי, לא צ'יקן ולא אנחנו תכננו להפסיק וההופעה נמשכה עוד שעה שלמה, עד שהבארבי באמת הכריחו להוריד את השאלטר.

רגע בלתי נשכח 8#: ההדרן שהתחיל בשני שירים איטיים יותר (אחד מהם הוא Stormy Monday הידוע) ואז עבר לבוגי-ווגי מטורף שהסתיים בקריאה שתיחרט בדברי ימי הבלוז בארץ הקודש:

"I love you Tel-Aviv, I don't wanna leave!"

וקרדיטים לסיום, כי מגיע להם:

תמיר "בואנה-הילד-הזה-מוכשר" גרינברג: חימם את ההופעה בשירת בלוז וסול משובחת. תשמעו, יש לו קול לא נורמלי…

עמיר לב: בעיני הזרימה עם האורחים האחרים הייתה יותר טובה, אבל היי- שני השירים הצליחו לסחוט ממנו חיוך קל בזווית הפה! לא מובן מאליו…

לקראת סוף ההופעה צ'יקן העלה עוד מישהו במפוחית, שגם עשה עבודה נהדרת. אין לי מושג מי זה ואם מישהו מהקוראים נכח בהופעה ויודע, אשמח שתכתבו בתגובה לפוסט.

וכמובן- לימית הגר הנהדרת שהודיעה בתחילת ההופעה על התגשמות של חלום: שריינו יומנים, כי באוקטובר עומד להיות פסטיבל בלוז ממש פה בארץ הקודש!

COMMENTS

WORDPRESS: 0
  • comment-avatar

    הייתי בהופעה בזכות קולומבוס,(תודה חברים 🙂 ) וקלעת בול! הייתה הופעה אנרגטית, סוחפת שלא מגלה ולו ברמז את גילו של המופיע. הקהל היה מורכב מאוסף של אנשים בני 18-70 וכולם המריאו עם סופר צ'יקן עד המיסיסיפי וחזרה לת"א עם המון בלוז משובח. ואגב הגעתי ממש כשהוא כבר התחיל, ופיספסתי את ההודעה של ימית הגר- איזה כיף לשמוע!

  • comment-avatar

    המפוחיסט האחרון בתור היה אייל קדושים המצוין

  • comment-avatar
    יהונתן עתריה 10 שנים ago

    רגעים בלתי נשכחים בעיני – הביצועים ל crosscut saw של אלברט קינג (המילים שונו אך אותו נושא חוזר) שבו היה מעורב גם נעם דיין והביצוע המגניב ל blue sway shoes. למישהו יש וידאו שלהם?

DISQUS: 1